דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מא
ר׳ אליעזר בן הורקנוס בפרט.
בעמדנו על הפרק בזמן מות ר׳ אליעזר בן הורקנוס אשר כבר נתבאר לנו כי נפטר גם הוא בימי היותם בלוד, היינו בימי היות ר' אלעזר בן עזריה נשיא בלוד, עלינו לדבר במקום הזה דברים אחדים על דבר ר׳ אליעזר בן הורקנוס ור׳ יהושע, ראשוני ראשי הדור ההוא.
בכל דברינו בדברי ימי ישראל הננו עוסקים רק בנוגע לדברי ימי ישראל הכוללים ודברי חכמי התורה ככל הנוגע להנהגתם את העם ועמדם בראש העם ודבר השתדלותם בנוגע לתורה בלימודה. אבל לא נדבר לספר בשבח כל אחד מהם, לפי שנחשב זה לפגיעה בכבודם של ראשי ישראל אשר עמדו גבוהים מאד מענינים כאלה, ואך מפיהם אנו חיים חיי עולם, וכל באי עולם מהמעיין הזה שאבו, וממקור ישראל לקחו, ויגלגלו הדברים בפנים שונים מתוך הוד קול אשר נשמע בכל הארץ ובכל הגוים מפי ספרים וסופרים(ס).
אבל במקום אשר חוקרים בלא חקירה הפכו את הקערה על פיה, ובשנאתם העזה כמות לחכמי התורה הוציאו דבתם רעה ויבדו שקרים בפומבי למען כסות כלימה את עם ישראל,
שם אין זה נוגע לחכמי התורה לבדם, שם אין הדבר לזה ולזה בפרט, כי אם להעם כלו אשר הם היו מנהיגיו וראשיו, שם אין זה דבר פרטי כי אם דבר כללי, דבר העם עצמו, דבר העם כלו.
שם ההכרח להסיר ערמת העפר ואבני הנגף, שם ההכרח להשיב הדברים למקומם ולמה שהם.
על ר׳ אליעזר אמרו במס׳ תענית ד׳ כ"ה:
״שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות (של תענית ציבור) ולא נענה ירד ר׳ עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצאתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזח אינו מעביר על מדותיו״.
והכונה פשוטה במדותם את המדות במדה גבוהה מאד חילקו בין ר' עקיבא לר׳ אליעזר כי נמצא לר׳ עקיבא אשר הגיע בזה לקצה הגבול.
וביבמות ד' ט"ז כאשר אמר לו יונתן בן הרכינס ״אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו אשריך שזכית לשם ועדין לא הגעת לרועי בקר אמר לו ר׳ עקיבא ואפי׳ לרועי צאן".
ודבר כזה לא נמצא לר׳ אליעזר, והם במדדם במדה אשר אין למעלה ממנה אמרו מה שאמרו.
ואם היו החוקרים האלה מרימים הדבר הזה על הנס, מי משים לב לדברי בעלי פטיט, ומי יעסוק בענינים כאלה בדברי הימים.
אבל כי בא החכם ווייס ויטעה את הקוראים בדברים בדוים, ובדברו ממעשי רבן גמליאל עם ר׳ אליעזר בבבא מציעא ד׳ נ"ט בעמוד 81 מדו"ד ח"ב ובסגנון הידועים יאמר שם בשפתים דולקים: ״הראש והראשון בין בעלי ההתנגדות בגלוי פנים הי׳ ר' אליעזר בן הורקנוס, אם נביא במשפט את תכונותיו מעשיו מדותיו והתנגדותו התמידית לא יפלא בעינינו אשר ראינו כי רבן גמליאל הניח את שבט נשיאותו על גודלו כי אם יפלא יותר על כח המעצור אשר הי׳ לר"ג להתאפק ימים ושנים והניח את ר׳ אליעזר לעשות מה שלבו חפץ מחלוקות ומריבות תמיד ולתת למוט יום יום את איתני האחדות אשר היא חיתה כל מטרתו. כל ימי חיי ר׳ אליעזר מילדות ועד הקבר היו שלשלת מחלוקות מתמידות״.
ובכל אשר הורגלנו בדרכי תהו של הכתבנים האלה, ובכל אשר הורגלנו לראות כי בזדון ישחיתו כל חלקה טובה בדברי ימי ישראל, לא הי׳ אפשר להאמין כי ירשה לו איש לבדות דברים בדוים כאלה במקום אשר אין שם צל של מקום טעות לטעות בו.
כי בכל הש"ס מראשו לסופו, בכל המשנה ובכל הגמרא אין שם מריבות לר׳ אליעזר כל עיקר לא עם רבן גמליאל ולא עם שום אחד מחכמי יש־אל.
יש שם אהבה ואחוה שלום וריעות בין חכמי ישראל וראשי חכמי הדור, אבל לא מריבות וקטגוריא.
ואיך יעמוד איש בפני כל קהל ישראל ויאמר על ר׳ אליעזר כי עשה ״מה שלבו חפץ מחלוקות ומריבות תמיד וכל ימי חייו מילדותו עד הקבר היו שלשלת מחלוקות מתמידות".
ורק בדברי ימי ישראל אשר נעשו להפקר על ידי לבלרים כתבנים הי׳ אפשר להגיד בפומבי עדות שקד כזה, ולקרוא על זה גם שם דברי הימים.
ודבר המחלוקת היחידה בדין חתכו חוליות, גם היא לא היתה כי אם בתוך כותלי בית המדרש, ובכל דרכי הפלוגתות בדבר הלכה.
וכל הקפדת רבן גמליאל היתה רק זאת כי אף שרבים הלקו עליו לא חזר ר׳ אליעזר מדעתו.
ואמנם כי עוד הרבה יותר כי המחלוקת היחידה הזאת גם היא תעיד לנו עד כמה הי׳ ר׳ אליעזר רחוק מכל ריב וקטגורי'.
וכן הדבר כי אלו הי׳ נדרש לנו ראי׳ שר׳ אליעזר הי׳ רחוק לגמרי מכל מדון וכל ריב אין לך ראי׳ יותר גדולה יותר בולטת ויותר מוכיחה על זה מהמקום הזה המקום היחידי אשר שם בא הדבר לידי יותר מסתם פלוגתא של הלכה.
שהרי קבל עליו את הדין מבלי כל ריב ובלי כל קטגורי׳ וגם מבלי כל הקפדה.
והדבר ידוע כי ר׳ אליעזר הי׳ אז הראש והראשון בין כל חכמי ישראל. ועד היום ההוא הי׳ מראשי מנהיגי העם כלו יחד עם רבן גמליאל ור׳ יהושע.
בכל זה לא עורר מדנים, ולא פנה למשוך אבירים בכחו, ולהפריא בין אחים.
כל מה שעשה הי׳ רק זאת כי זלגו עיניו דמעות, ונהג דין מנודה, ובא שם:
"מה עשה ר׳ עקיבא לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ד׳ אמות אמר לו ר׳ אליעזר עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות וכו'״. כמדומה לנו כי בכל חכמי הגוים מהעולם עד העולם אי אפשר למצוא דוגמא נפלאה כזו, ובכל ספרי דברי הימים לעם ועם לא נמצא כזאת.
ורק בין חכמי ישראל בימים הגדולים ההם אפשר לנו למצוא גבורי כח כאלה, להכיר משם רוחם הגדול של ראשי חכמי ישראל, ורוממות נפשם הגדולה.
וראינו עד כמה לא הי׳ שם כל מדון ומריבה וקטגורי׳ עם רבן גמליאל וחביריו עד שר׳ אליעזר גם לא ידע כלל לפני זה מחפצם, עד ששאל לר׳ עקיבא ״עקיבא מה יום מיומיים".
וכל זה לא לבד שלא העלה אף וחמה ולא גרה מדון לשמועה מחרדת כזאת פתאום כי אם שבדומי׳ קדושה ולב טהור קבל עליו מיד את הדין הקשה והנורא הזה, ומכיון ששמע תשובת ר׳ עקיבא "רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך״,
״אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע, זלגו עיניו דמעות״.
זה הוא דבר המעשה האחת המעשה היחידית אשר נמצא ביניהם, המעשה היחידית אשר יצאה מכלל אהבה אחוה וריעות אשר שררה ביניהם תמיד.
ובכל זה הנה בהמעשה היחידית הזאת אשר יצאה מהכלל כלו, גם בה נוכל לראות ולהכיר רק רוממות נפשו הגדולה של ר׳ אליעזר וטהרת מדותיו אשר אין ערך להם, ולא נמצא דוגמתם כי אם אצל ראשי חכמי התורה.
אבל החכם ווייס, אף כי לא הי׳ יכול להראות היכן הם מקורי דבריו המבהילים, והיכן נמצא כזאת כי עשה ר׳ אליעזר מריבות ומדנים עם חכמי דורו, הנה בכל זה אין נסתר מחמתו.
ותחת מקור כי עשה ר' אליעזר מדנים וריבות עם חכמי דורו, יביא לנו עון אחד על ר׳ אליעזר,
כי עזב את כל טוב בית אביו וילך במסירת נפשו לסבול גם רעב וכפן למען ילמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי בירושלים.
ואם יפלא בעינינו איך דבר כזה אשר יעיד רק על ענות צדקו וקדושת תורתו ורוממות נפשו, מבלי להביט על טובתו לנפשו, איך יהפוך דבר כזח עוד נגד ר׳ אליעזר,
הנה לא יפלא מאומה אצל החוקרים האלה המשתדלים בכל דברי ימי ישראל להפוך אור לחשך, ויאמר החכם ווייס שם:
״כל ימי חיי ר' אליעזר מילדותו עד הקבר היו שלשלת מחלוקות מתמידות בנעריו עזב בית אביו במריבה וברח ירושלימה וישב לרגלי רבן יוחנן בן זכאי ימים רבים (אבות דר׳ נתן פ״ו ב״ר פמ״ב פרקי ר"א פ״א)".
ואמנם כן כי בעמדנו על הפרק בנוגע לר׳ אליעזר בפרט טוב הדבר להביא הדברים ההם כמו שהם.
הלשון באבות דר׳ נתן פ״ו זה הוא:
״מה היתה תחלתו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס בן עשרים ושתים שנה הי׳(סא) ולא למד תורה פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא המענה השכים וחרש מלא מענה אמרו אותו היום ערב שבת הי׳ הלך וסעד אצל חמיו ויש אומרים לא טעם כלום מו׳ שעות של ערב שבת עד ו' שעות של מוצאי שבת כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי"א גללי בקר הי' הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו (מפני שלא הי' לו מה לאכול) אמר לו ריב"ז אליעזר בני כלום סעדת היום שתק שוב אמר לו ושתק שלח וקרא לאכסני' שלו אמר לו כלום סעד אליעזר אצליכם וכו׳ ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר וכו' שמע עליו הורקנוס אביו שהי׳ לומד תורה וכו׳ אמר אלך ואדור וכו׳ עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי וכו׳ עכשיו כל נכסי יהיו נתונים לאליעזר בני וכו׳״.
וראוי לנו לבאר הדברים על ענינם, כי אף שנאמר ״בן עשרים ושתים שנה הי׳ ולא למד תודה״ אין הכונה שזה עתה רצה להתחיל ללמוד תורה שהרי במקום הזה עצמו בא ״פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי״.
והדבר ידוע כי רבן יוחנן בן זכאי לא הי' מלמד תינוקות בירישלים.
הוא נהג שם המתיבתא הגדולה, וגם לפני מות רבן גמליאל הזקן שלא הוא הי׳ ראש המתיבתא הי׳ שם ישיבתו גדולה מאד (יבואי לנו בכרך שלפני זה) וגדולי החכמים ישבו לפניו, ולא מתחילים ללמוד.
ולא יוכל להיות כל ספק שכבר למד לפני זה לא לבד מקרא כי אם גם משנה מפי רבו דמתניתא וגם טעמי המשנה מפי רבו דאולפנא, ורק אחר זה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי.
ואחרי שמפורש בזה כי בהלכו מבית אביו הלך לשבת לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, הדבר מבואר מעצמו כי לפני מה שהלך מבית אביו דהיינו בילדותו כבר למד תורה הרבה.
והדבר יוצא גם מפורש כן מדברי הירושלמי, כי המעשה שבא בבבלי שבת ק"ד ״אתו דרדקי לבי מדרשא״ בא זה עצמו בירושלמי מגילה פ"א ה"ט:
״מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרון איתון נעביד בית וועדא דלא יבטל אמרין וכו׳ אמרון ר' ליעזר ור׳ יהושע הוון מנהון״.
ועל כן בהיות ר׳ אליעזר כבר בן כ״ב או בן כ"ח מלא תורה מימי עלומיו, ורצה לשוב לאהלי תורה הגדולים בירושלים, לא הי׳ כל רשות לאביו למונעו מזה.
ואיש כר' אליעזר אשר רבו הגדול אמר עליו כבר כי הנהו מכריע בחכמתו את כל חכמי ישראל הגדולים, ואשר הי׳ באמת ראש כל הדור,
הלא אין ספק כי הרגיש בנפשו כי אין תעודתו להשאר לעולם חורש בבקרים, ואם כי לא היו לו נכסים לעצמו כי אם בתוך נכסי אביו, הנה בהרגישו כחות נפשו הגדולים והנפלאים, החליט למסור נפשו על התורה.
ובהיותו רחוק מלקבל מתנות מכל אדם הסתיר רעבונו מאדם עד כי כאשר שאל אותו רבן יוחנן בן זכאי על זה לא השיב ״שלח וקרא לאכסני׳ שלו א"ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי הי' סועד אמר להם אף אני אמרתי שמא אצלכם הי׳ סועד ביני וביניכם אבדנו את ר׳ אליעזר מן האמצע".
תכונות נפלאות כאלה היו ראוים באמת להרימם על הנס לכל כותבי דברי הימים העוסקים נם בפרטי עניני כל אחד מהתנאים.
אבל החכם ווייס אשר נשבע להרע ולא ימיר שם אור לחשך עד כי יאמר:
״אבל תורתו לא עמדה לו נגד המדות המגונות אשר דבקו בתבונתו והן היו הזרע למחלוקות חדשות לבקרים עם כל חכמי דורו״.
וכמה נשתומם למראה עינינו, בכל נבובי דבריו של החכם ווייס אין אף מקום אחד אשר יוכל לאמר משם כי הי׳ לו מחלקאות ריבות ומדנים עם חכמי דורו.
ראיתו על ריבות ומדנים יביא החכם ווייס ממה שהלך ר׳ אליעזר ללמוד תורה, ובכל זה יכריז ויאמר ״תכונותיו המגונות הן היו הזרע למחלוקות חדשות לבקרים עם כל חכמי דורו".
ומה אפשר לאמר לדרכים כאלה בדברי ימי ישראל, ומה אפשר לאמר לחוקרים כאלה וכאלה אשר הרשו לעצמם לקרוא על דבריהם את השם הגדול הזה.
הערות
הערה (ס): כבר העירו על עיקר הדבר במנחות ד׳ ק"י:
אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהם שבשמים".
ומאז אשר התרחבו העמים מקצה הארץ ומאז אשר נפתחו הדרכים ונסללו מסילות, והעמים באו זה בזה נוכל להרחיב התחומים האלה הרבה מאד.
אבל סגנון הדברים אשר בא שם רק בנוגע להכרת אביהם שבשמים נוכל להרחיב הרבה מאד גם בכל הנוגע למדות מוסר ודרך ארץ, אשר אך ממקור ישראל לוקחו, ואך שם נשארו והנם אצל יחידי הסגולה בכל נעימי קדושה ובכל טוהר זהרם.
וישארו במשנה ובגמ׳ בכל מדרגתם היותר גבוהה.
הערה (סא): ובדברי פרקי דר׳ אליעזר פ"א שם "בן כ״ח" אבל המעיין יראה שהסגנון וכל הדברים באבות דר׳ נתן יותר מדויקים ויותר ברורים.