דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ד
בירורי הדברים.
ואמנם כן כי כל מעשי הדור הגדול הזה הנם ההיפך מאת אשר חשבו כל החוקרים החדשים.
ולא לבד שלא בראו לנו תורה חדשה, ולא עשו להם מסילות חדשות, ולא לבד שלא עשו התורה לאלף תורות ולא עמד כל אחד ואחד על דעתו היחידית וסברתו הוא,
כי אם שכל עיקר ענינם אז וכל יסוד מעשיהם בימים ההם הי׳ להשתדל להביא הכרעת ההלכה גם בכל דברי חכמי הדורות שלפניהם, מימי הלל ושמאי ואילך אשר לא הוכרעו עדין, הכרעת ההלכה על ידי הבירור, ולעמוד למנין בהכרעת הרוב.
וכל עיקר מעשיהם בימים ההם הי׳ רק ההשתדלות הגדולה הזאת.
ויהי ראשית מעשיהם להסיר את דבר חילוקי שני הבתים בית שמאי ובית הלל, ועסקו בזה שלש שנים רצופים, בתוך בירורי המשנה בכלל,
ויאחזו דרכם לעבור על כל דברי בית שמאי ובית הלל, ולדקדק בכל דבר מדבריהם למען הכריע הלכה כדברי מי, וגם איך יש לקיים גירסת המשנה וסגנונה בכל מקום ומקום לעצמו, אם על פי שיטת בית שמאי או בשיטת בית הלל.
והן הדברים הברורים והמפורשים בתוספתא של מס׳ עדיות (אשר כבר הובאו) אשר תחלת סדורה של מס׳ עדיות מראשיתה עד פרק ו׳ הותחל אז, ורק משם ואילך נתוסף אחר זה בוועד של בו ביום, ככל אשר יבואר לפנינו.
ובא בתוספתא בראש עדיות דבר יסוד המס׳ הזאת:
"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה (דבר ברור) ואינו מוצא מדברי סופרים ואינו מוצא שנאמר לכן הנה ימים באים וכו' דבר ד׳ שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו (לפי שלא נתבררו גדרי הדברים איך הם) אמרו נתחיל מהלל ושמאי, שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר וכו׳.
וכן הדבר באמת גם לפנינו כי מזה יותחל מס׳ עדיות והובאו שם תחלה השלשה מחלקאות אשר נשנו על שם הלל ושמאי לבד ואחר זה יבואו שם דברי בית שמאי ובית הלל וככל אשר יתבאר לנו ענין הדברים לפנינו.
וזה הוא גם דברי רב ביבי בשם ר׳ יוחנן בירושלמי יבמות סוף פרק א׳:
"באיכן יצאתה בת קול (שהלכה כבית הלל) רב ביבי בשם ר׳ יוחנן ביבנה יצאתה בת קול."
והן דברי הגמ׳ במס׳ עירובין ד' י"ג "אמר ר׳ אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הם והלכה כבית הלל."
ודבר שאין צריך לאמר הוא שאין הכונה שנחלקו סתם חוץ לכותלי בית המדרש והללו טענו הלכה כמותנו והללו טענו הלכה כמותנו.
שהרי על זה אי אפשר לאמר "שלש שינים נחלקו" וכו׳ כי הלא מתחלת מחלקותם בדבר הלכה אמרו הללו הלכה כמותנו והללו הלכה כמותנו, שכל החולק עם חבירו הרי חושב שכן הדין, וזה עיקר המחלוקת.
אבל שלש שנים הללו הם זמן הכרעות ההלכה ביבנה, הזמן אשר דנו יחד בכל דבר הנוגע לגדר דברי יסוד המשנה ובתוך זה גם הנאמר כבר על זה בדברי בית שמאי ובית הלל, ואז דנו על כל דבר גם בית הלל עם בית שמאי יחד, הללו אמרו שיש להכריע סוף ההכרעה כמותם, והללו אמרו הלכה כמותנו, ודנו כן יחד בבל דבר ודבר מדבריהם לעצמו.
וההכרעה הזאת ושיקול הדברים ארכו שלש שנים, אשר היו ונמשכו בתוך משך זמן בירורי המשנה בכלל.
והשלש שנים האלה היו בראשית מעשיהם של דור תלמידי רבן יוחנן בן זכאי וכלשון התוספתא "כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה וכו׳ אמרו נתחיל מהלל ושמאי" וכו׳.
והי׳ זה אחר פטירת רבן יוחנן בן זכאי כלשון מדרש קהלת פרשה ז' שכבר הובאו:
"חמשה (ראשי) תלמידים היו לו לר׳ יוחנן בן זכאי כל זמן שהי׳ קיים היו יושבין לפניו כשנפטר הלכו ליבנה."
וכשגמרו כל בירורי הדברים אחר שלש שנים אז הי׳ הדבר אשר אמרו "יצאתה בת קול שהלכה כבית הלל", וזה הי׳ חותם תכנית ההכרעה כבית הלל וכלשונו של שמואל:
"שלש שנים נחלקו ב"ש ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו וכו׳ יצאתה בת קול ואמרה וכו׳ והלכה כבית הלל."
ונפרט ונתפרש על ידי ר׳ יוחנן "באיכן יצאתה בת קול וכו׳ ביבנה" וכו'. וזה הי׳ אחרי כל בירורי הדברים, אחרי השלש שנים כדברי שמואל.
והדברים מפורשים כי ישבו שם אצל בירורי הדברים מבית שמאי ובית הלל ראשוני ראשי הדור הזה ר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל, והוא גם ענין דברי המשנה בתרומות פרק ה׳ משנה ד׳:
"סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים את הטמאה לאחר שהודו ר׳ אליעזר אומר תירום ותשרף וחכמים אומרים אבדה במעוטה."
והדברים מבוארים כי לאחר שהודו בית שמאי והדבר נתברר והוכרע נחלקו ר׳ אליעזר וחכמים אם תורם או לא.
כי הי׳ דבר הודאת בית שמאי זאת ביבנה, ושם בהשקלא וטריא, ושם בבית הוועד ישב גם ר׳ אליעזר, ולאחר שהודו גם בית שמאי והדבר הוכרע מכולם בבית הלל, נחלקו ר׳ אליעזר וחכמים איך יש לעשות.
וזה באמת הי׳ דבר כל הבירור הגדול אז, וברוב המקומות כבר נשתקעו הדברים במשנה סתם, ורק במקומות מועטים נשארו הדברים בולטים לפנינו בהמשנה עצמה.
וזה הם גם דברי ר׳ יהושע בנזיר ד׳ נ"ב שעל יסוד המשנה באהלות פ"ב "אלו מטמאין באהל וכו׳ רובע עצמות" וכו׳, באו דברי ב"ש וב"ה במס' עדיות פ"א מ"ז:
"בית שמאי אומרים רובע עצמות, מן העצמים בין משנים בין משלשה, ובית הלל אומרים רובע עצמות, מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המניין."
ועל זה בא בתוספתא אהלות פ"ג ומובא גם בגמ׳ נזיר נ"ב:
"אמר ר' יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים "משנים או משלשה" או משני שוקיים וירך אחד או משני ירכיים ושוק אחד הואיל ורוב גובה של אדם מגובה ובית הלל אומרים מן הגויה או מרוב בנין או מרוב מנין הואיל וישנן במרפקי ידים ורגלים."
ובמקום הזה לפנינו כל סדרי הדברים, על דברי יסוד המשנה באו דברי בית שמאי ובית הלל בפירושם,
אבל בחקרם בימי יבנה על הדברים להכריע אם הלכה כדברי בית שמאי או כדברי בית הלל, אמר ר׳ יהושע כי במקום הזה מר אמר חדא ומר אמר חדא, ולא פליגי.
והשנוי הוא רק בסגנון קבלתם בגדר דברי המשנה אבל לעיקר הדבר אין כאן מחלוקת.
ואז בימי הבירורים האלה היו גם הדברים במשנה במס׳ כתובות ד׳ ע"ח:
"האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים אמר ר' יהודה אמרו חכמים לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים".
ובגמ׳ שם מיבעיא להו אם דבריהם ילכו על דברי לכתחלה דבית שמאי או דיעבד דבית הלל.
והתוס' שם ד"ה איבעיא להו ר׳ יהודה לכתחילה קאמר או דיעבד, כתבו:
"בפי׳ רש״י מכתיבת ידו כתב שני לשונות וכו׳ ולשון אחר פירש לכתחלה אבית שמאי או דיעבד אבית הלל וכו׳ ואין נראה לרבינו תם פירוש זה דהא היכי בעי אי אמרו לפניו דרבן גמליאל שקלו וטרו אליבא דבית שמאי והא פריך בכולי הש"ס אטו טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן."
אבל דברי רש"י ז"ל פשוטים וברורים כי זה דפריך בכולי הש"ס "אטו טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן" כל זה הוא אחר ימי הבירורים ביבנה, ואחרי אשר הוכרע אז כבית הלל.
אבל הדברים האלה אשר לפנינו הנם עצם השקלא וטרי׳ בכל דבר מדברי בית שמאי ובית הלל, ועצם דבר הבירורים בימים ההם אשר שקלו וטרו אז בכל דברי בית שמאי כבכל דברי בית הלל.
וזה הוא דבר הבירור הגדול אז אשר מבואר כי עסקו בזה אז שם גם ר׳ אליעזר גם ר׳ יהושע גם רבן גמליאל, ועמהם יחד כל בית הוועד בכללו.
וכבר נתבאר לנו באורך בכרך ג׳ תקופת התנאים פרק ה׳ (מעמוד 575 ולהלן) כי כל "חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי" אין הכונה על הזמן הראשון, הזמן אשר היתה אז מחלקותם בזה,
כי אם לאחר זמן מרובה, והיתה זה רק בימי הבירורים, בראשית מי יבנה, ושם נתבאר לנו כל זה ואז גם נסדר כל זה במסכת עדיות אשר נסדרה אז בימי הבירורים והיינו זמן רב לפני הוועד של בו ביום.
ובהיות זה עצמו, דבר סידור עיקר מס׳ עדיות אז בימי הבירורים, לא לבד דבר חדש לגמרי כי אם גם דבר גדול מאד, אשר יועיל להעמידנו בקרן אורה בכל הנוגע לזה, על כן עלינו לבאר הדבר.
ומשם יודעו לנו דברים הרבה:
א) כל דבר סידור מס׳ עדיות שלפנינו אשר כבר השתוממו על זה הראשונים ז"ל,
ב) ועל ידי זה גם נראה אור בנוגע לימי הבירורים אשר גם זה דבר חדש וענין גדול יתר מאד,
ג) וזה גם יוסיף להפיץ אור על כל דבר יסוד המשנה כולה, וכל דבר התנאים על יסוד המשנה מראשית ימי הלל ושמאי.