דורות הראשונים/כרך ב/פרק מו
סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם.
בסיף ימי שלמינון זמן קצר לפני מותה שבו הצדוקים לממשלתם בארין.
עוד בחיי המלכה מסרו הצדוקים את כל מבצרי הארץ ,שנים ועשרים במספר ,לידי אריסטובלוס איש בריתם ,ועל ידי זה הי׳ הוא עתה למלך הארץ ואף כי חיל המדינה לא נתנו לו ידם ,וגם שלשה המבצרים הראשים אשר היו בידי הפרושים ואשר שם היו אוצרי המדינה לא נמסרו לידו ,הנה גם הכסף אשר מצא ביתר המבצרים הספיקו דים לעשות לו חיל שכירים מהלבנון וטראכאניטיס, ומהמושלים מסביב ,והצדוקים ראשי שרי הצבא בימי אלכסנדר ינאי ,אשר מסרו לו את כל מבצרי הארץ, המה עטרו אותו מסביב ,ויהיו לו לשרי הצבא.
והנה שבה עתה הממשלה עוד הפעם אל הצדוקים, או בלשונו של יאזעפוס אלטמי׳ XIII, 16, 6אל מגיני המדינה היותר חזקים ,המגינים החזקים והגדולים אשר בדבריהם לפני שלמינון אמרו הם על עצמם ,בי מושל הערביים יחת ויירא גם משמע שמם הגדול.
ועתה הנה באמת הניעה השעה אשר אלה מגיני המדינה היותר חזקים הי׳ עליהם להראות כחם וגבורתם נגד מושל הערביים הזה.
כאשר אך מתה אמם התנגחו יחד שני האחים אריסטובלוס והורקנוס ,ובהיות הורקנוס רפה ידים הנה גם בלא מלחמת תגרה הוכרח הורקנוס לברוח מהמערכה אצל יריחו כי כל אנשיו עזבוהו, ואז עשו שני האחים ברית שלום כי אריסטובלוס יהי׳ המושל בארץ ,והורקנוס יהיה כאיש פרטי ,ויחזקו את בריתם על ידי שבועה במקדש ד׳ בפני כל העם. אבל אם נתרצה לזה הורקנוס, לא הי' הדבר טוב ויפה לפני אנטיפטר האדומי (אבי הורדוס) רע הורקנוס אשר קוה מאז כי דבר דביקות הורקנוס בו יהי׳ לו לישועה למשול על ארץ יהודה בשם הורקנוס רפה ידים וגבר לא יוצלח ,כי על כן חזקו דבריו על הורקנוס ויסית אותו יום יום לחלל את שבועתו ולברוח עמו אל מלך הערביים ,והוא על ידי שוחד כסף ואיזה ערים יעזור להם ללכוד את ירושלים ולהושיב לכסא את הורקנוס תחת אריסטובלוס.
הורקנוס שמע לדברי אנטיפטר אוהבו ואיש עצתו, ומושל הערביים שמע לדבריהם ויעש חפצם, ובמלחמה הראשונה אשר עשה עם אריסטובלוס לא עמד אריסטובלוס לפניו וינס לירושלים ויסגר שם רק עם הכהנים אשר רק הם לבדם נשארו עמו לשמור את משמרת המקדש.
וראוי לנו להתבונן בהדברים האלה ובהליכות המעשים אז, לדעת ולהבין מהם פרשת דברי הימים.
הן אלכסנדר ינאי נלחם כל ימיו עם הערביים ויקח מידם ערים ומדינות עד שהורקנוס עתה היתה הבטחתו להמושל הזה כי אם יעזור לו להיות למלך יהודה, ישיב לו את הפלך משנים עשר ערים אשר לקח אביו ממנו ,והם ערים גדולות כמו מידבא ועגליים מורשה ועוד ועוד.
ולא עלה בדעת הערבי הלז גם בימי שלמינון לשוב ולקחת הערים האלה מארץ יהודה ולהשיבם אליו כי ידע את כחם וגבורתם כי לא יוכל לעמוד בפניהם גם בארץ ירושתו ובהערים אשר כבשו ממנו אשר הנם יחד עם ארץ ממשלתו.
ופתאום נראה אותו ,כי הנהו בטוח בכחו הגדול ובא ושטף בארץ יהודה וישים מצור גם על ירושלים עצמה. וכבר בהמלהמה הראשונה אחרי אשר רק עבר את גבול יהודה כבר לא יוכל אריסטובלוס לעמוד לפניו ,וכפי הנראה גם מלחמה כראוי לא היתה שם כי כל לשונו של יאזעפוס אלטטי' XIV, 2, 1הוא:
"על ידי ההבטחות האלה (אשר הבטיחו לויום יום אנטיפטר והרקנוס) פעלו עליו לעשות חפצם, ויסע ארעטאס (מושל הערביים) עם מחנה רגליים ורוכבים חמשים אלף נגד אריסטובלוס וינצחהו, ואחרי אשר אחרי הנצחון הזה באו הרבה מאנשי אריסטובלוס אל הורקנוס ראה עצמו אריסטובלוס נעזב לנפשו וינס לירושלים ,והערבי בא אחריו על עקבו וישם מצור על המקדש, והעם (האספסוף) נתנו ידם אל הורקנוס, ויחזקו עמו את המצור, ורק הכהנים (העובדים במקדש) נשארו את אריסטובלוס."
והדברים מבוארים כי גם מלחמה כראוי לא היתה שם בין אריסטובלוס והערביים, כי אין בדברי יאזעפוס מזה כל מאומה כי אם יאמר "ויסע ארעטאס עם חמשים אלף רגליים ורוכבים נגד אריסטובלוס וינצחהו".
ועוד יותר דברי יאזעפוס מפורשים במלחמת היהודים I, 6, 2, אשר יאמר: "נגד חיל צבא כזה חמשים אלף במספר רגליים ורוכבים לא יכול אריסטובלוס לעמוד ,כי אם מיד כאשר נפגשו יחד הוכה ויבוא לירושלים.״ ואז עדין לא הי׳ להורקנוס כל תומכים מהיהודים כי בגפו נס הורקנוס בלילה עם אנטיפטר מירושלים אל ארעטאס ועתה שבו עם הערביים ,ואך נפגשו עם אריסטוכלוס נצחו אותו מיד ,ורק אחרי הנצחון הזה באו ונתחברו אל הורקנוס גם איזה מאנשי אריסטוכלוס ,אבל בהמלהמה הראשונה הי' שם רק חיל מושל הערביים לבדם.
ובכל זה לא הי' אריסטובלוס יכול לעמוד לפניו גם בהמלהמה הזאת ,וכבר גם במלחמה זו הי' כצל בנטותו עד שלא הי' ליאזעפוס גם מה לספר מדבר המלחמה כי לא הי׳ אריסטובלוס יכול לעמוד עמו בקשרי המלחמה כל עיקר. ובפרט הנה יפלא שהרי אך זה עתה ,בימי ממשלת הפרושים לפני זה הנה הי׳ צבא המדינה גם פי שנים מאשר הי׳ בימי ינאי וחסנם גדול מאד עד שגם בלא מלחמה הפילו בני ישראל חתיתם על כל העמים מסביב עד שכפפו קומתם לשלוח גם בני התערובות לירושלים.
ועתה הלא הי' כל זה לאריסטובלוס מלך הארץ והצדוקים גבורי החיל בראש כל החיל הגדול הזה.
בכל זה הנה לא לבד כי הערבי לא חת כלל מלהביא להם מלהמה בשעריהם ,כי אם שהם גם לא מצאו ידיהם ביום קרב ולא יכלו גם לעמוד עמו בקשרי המלחמה.
אבל הדברים פשוטים ומבארים את עצמן. הצדוקים אשר לא הי׳ נפשם כי אם אל עצמם ,אל כיסם הנאתם וטובתם, ושנאו לא לבד את כל העם כי אם גם את רעיהם ואחיהם ובני חבורתם ,אנשים אשר היו "בעלי במדות גסות וקשות איש נגד רעהו ,ובהיותם כחבורה עם בני חבורתם הם ננד אחיהם בקושי ותחרות באלו היו מבני הנכר".
אנשים כאלה כשם שלא יצלחו להנהיג את העם כן גם לא יוצלחו להנהגת הצבא ולתת מרוחם עליהם.
כל הצלחת המלחמה בימי שמעון יוחנן ואלכסנדר ינאי הי׳ רק על ידי העם עצמם ,עם יהודה בכללו אשר בשעה שהי׳ יחד עם המושל כרע רבץ כארי וכלביא ויך צריו אחור ,בגבורה נפלאה, בהלכו בשם ד׳.
גם בסוף ימי יוחנן הורקנוס ובימי אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי ככל אשר נקעה נפש העם מהם ,בכל זה עזרו על ידם ועמדו לימינם ,כי זכרו להם זכות אבותם ,וזקני הדור ראו עוד את כל המעשים הגדולים בימי יהודה, יונתן ושמעון ,ואיך מסרו נפשם לטובת העם וכל המעשים וכל דבר ממשלתם הלכו כן זה אחר זה ונמשכו יחד.
עתה הנדי בנתיים ראו העם בטובה ויהיו ימי האורה ימי שלמינון וממשלת הפרושים ,הימים אשר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ,ויחיו חיי אושר ושלוה וכל טובם בידם.
ופתאום והנה נשתנו כל פני הדברים ,והצדוקים שבו אל הממשלה. כל העם זכרו עתה את שני העתים השונים אשר עברו עליהם בזמן קצר כזה. מעבר מזה ימי ינאי וממשלת הצדוקים ,אשר שנה אהר שנה הרבו הללי בת עמם עד כי לדברי הצדוקים עצמם הרגו מהעם כששים אלף נפש ,לבד לאלפים ולרבבות אשר נאספו בהמלחמות הרבות והנוראות אשר רובן היו בלא כל תועלת לארץ יהודה עצמה, ולבד אלפים ורבבות אשר הוכרחו לברוח מהארץ ולהיות בגולה, או הושבו בבתי כלאים, וידמו בחושך, ולבסוף עשו להם גם צחוק ויביאו לאלפים נשים וילדים וישחטום ברחוב העיר לעיני אבותיהם ובעליהם המסומרים ומוצלבים שם.
ומעבר מזה ימי שלמינון וממשלת הפרושים אשר כל הארץ באה אל המנוחה, הגולים הושבו, יושבי חושך בבתי כלאים הוצאו לחפשי, כל העם ישבו שלוים ושקטים ומתענגים על טוב הארין מבפנים, ושלום אמת ומנוחה שלמה מכל אויביהם מבחוץ אשר תוכו לרגלם ויהי פחדם ומוראם עליהם עד כי גם הוכרחו לשלוח בני התערובות לירושלים למען אשר יהיו בני יהודה בטוחים בשלומם.
כי על כן כאשר שב עתה אריסטובלוס בראש הצדוקים אל הממשלה, הנה דבר גדול מאד הי׳ את אשר פעלו הפרושים חכמי התורה על העם לשבת מריב ולמנוע מבוא בדמים. אבל יותר מזה לא הי׳ אפשר להם לפעול עליהם.
וגם הדבר הזה לשבת מריב הי׳ כבד מאד לפני העם, והננו רואים לפנינו כי המלכה עצמה לפני מותה הי׳ דעתה כי יעמדו ביד חזקה נגד אריסטובלוס והצדוקים.
אבל חכמי התורה לא יכלו להסכים על זה, בידעם כי האורב יושב להם והרומיים כבר יתקעו יתדם בכל סוריא והנם עומדים על סף ארץ יהודה ולוטשים את עיניהם, ואם ילחמו עם הצדוקים יקראו הצדוקים עצמם את הרומיים לארץ יהודה.
כי על כן פעלו על העם כי יעשו כמוהם לבלי לקרוא מלחמה, ולתת לאריסטובלוס והצדוקים לקחת את כל ממשלת הארץ לידם.
אבל ללכת אחוזי יד עם הצדוקים ואריסטובלוס זה הי׳ דבר אשר לא הי׳ אפשר גם לאמר להעם. ותהי להיפך ודברי יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 5מפי הצדוקים מפורשים, כי כאשר נשמע בין העם כי הצדוקים מסרו את המבצרים ליד אריסטובלוס ועוד מעט ויהי למלך הארץ נפל עליהם פחד גדול כי ידעו אשר ינקום נקמתו מהם. כי על כן הננו רואים עתה לפנינו דבר נפלא מאד, פרי דבר ממשלה כזאת נגד כל העם. וחערביים האלה עצמם אשר אלכסנדר ינאי לקח מהם ערים ומדינות, והם לא העיזו להשיבם אליהם במלחמה לא בימי ינאי עצמו וגם לא אחרי מותו בכל ימי שלמינון.
הערביים האלה ימצאו עוז בנפשם עתה לא לבד לקרוא מלחמה שם במקומם לשוב ולקחת את כל הערים האלה, כי אם שגם לא פחדו ממושל יהודה כל מאומה, עד שגם הבקיעו אל לב ארץ יהודה, וישימו גם מצור על ירושלים, ואריסטובלוס והצדוקים לא יוכלו לא להלחם אתם וגם לא לבוא עמהם בקשרי המלחמה ,ומיד כאשד התראו הערביים הנה הוא נס ויסגר בחומות המקדש רק עם הכהנים אשר הנם שם.
והננו רואים עוד יותר מזה כי גם כאשר מתה שלמינון ומלך אריסטובלוס טרם נודע להערביים מצב הדברים בארץ יהודה, לא ערב גם אז בנפשו לקרוא מלחמה להשיב לו את הערים ההם.
ורק כאשר ברחו אליו אנטיפטר והורקנוס ויום יום חזקו דבריהם עליו אשר הודיעו לו את כל מצב הארץ אך אז נפתה לדבריהם.
ודברי יאזעפוס אלטטי׳ XIV, 1, 4 הם:
"אחרי אשר חזקו על ארעטאס בקשתם יום אחר יום ,ואחרי אשר נתנו לו גם מתנות רבות הבטיח להם למלאות חפצם ,וכי גם הורקנוס הבטיח לו כי כאשר ימשול הוא ימסור לו את הארין עם שנים עשר ערים אשר לקח אביו אלכסנדר ינאי במלחמה מהערביים והם מידבא וכו׳ ועל ידי הבטחות האלה פעלו על ארעטאס ויסע עם מחנהו וכו׳.־
והנה גם אחר מות שלמינון לא עלה על דעת ארעטאס עצמו גם זאת כי יוכל להשיב אליו הערים אשר לקח מהם ינאי, לפי שידע היטב את גבורת עם יהודה אשר חזקו הרבה ממנו.
אבל אנטיפטר והורקנוס הם הודיעו לו כל מצב הדברים עתה ,כי כל העם הנם לגמרי נגד אריסטובלוס והצדוקים עד כי על פי דבריהם ערב ארעטאס בנפשו להבקיע גם אל לב ארץ יהודה ,ואריסטובלוס עם הצדוקים לא יכלו גם לבוא עמו בקשרי המלחמה.
והנה באה ונהיתה כל הרעה הגדולה, ואף כי חכמי התורה נשמרו מכל משמר לבלי להביא עתה מלחמה בארץ לבלי ישימו הצדוקים פניהם להביא את הרומיים אל ארץ יהודה.
עשה זה הורקנוס בהסתת אנטיפטר ,ופחד חכמי התורה בא כי כאשר צדו צעדיהם קראו אריסטובלוס והצדוקים לעזרת הרומיים, והורקנוס ואנטיפר עשו כן גם הם ,והרומיים מהרו וישימו להם את ארץ יהודה הדום לרגלם.
יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 5יאמר לנו מפי הצדוקים, כי על כן מרד אריסטובלוס באמו.
"עתה כאשר חלתה אמו דאג כי במות אמו יעמדו כל בני משפחתו תחת ממשלת הפרושים.־
וכן הדבר כי אם לא מרד באמו ,ואם הצדוקים לא מסרו לו המבצרים ,אז הנה במות שלמינון נשארה ממשלת הארץ בידי חכמי התורה, ורק שם משפחת החשמונאים הי׳ נקרא על הממשלה, אבל בעצמו של דבר הי׳ הכל עומד תחת יד הפרושים ,ככל אשר הי׳ בכל ימי שלמינון.
אבל כמה טוב ויפה הי׳ הדבר ,ועד כמה היתה אז ארץ יהודה ברום מעלתה, לא הערביים ולא יתר שכני הארץ לא היו מרהיבים בנפשם לא לבד לבקוע אל ארץ יהודה, כי אם שהיו שוקטים במכונם ולא היו מרהיבים בנפשם גם לנגוע בקצה גבולם ככל אשר הי׳ בימי שלמינון.
ובפנים הארץ היו בני יהודה מתענגים על רוב טובה ,והיו מבצרים ומחזקים את מעמדם יום יום ככל אשר באה כל הארץ אל המנוחה לפני זה בימי שלמינון וממשלת הפרושים. ולא דאה עליהם הנשר הרומי, ולא ידעו לא מאנטיפטר ולא מהורדוס בנו ולא מנציבי הרומיים אשד כולם יחד אכלו את יהודה ואת נוהו השמו, ויביאו את חורבן הארץ. ואם משפחת החשמונאים הותה מושלת בארץ בהנהגת הפרושים, ולא תחת הנהגת הצדוקים מגיני הארץ היותר חזקים אשר כל מושלי ארץ יחתו משמם הגדול, לא הי׳ בזה רע כל עיקר אחרי אשר כל הארץ היתה שלוה ושקטה, וכל טוב ד׳ בידם, והצלחתם תעלה כפורחת.
עתה הנה הפיקו אריסטובלוס והצדוקים את כל חפצם ובמות שלמינון נקרא שם הממשלה מפורש על שם אריסטובלוס, הפרושים דבר לא הי׳ להם בההנהגה, וכל הארץ שבה כבימי ינאי לממשלת הצדוקים. העם עמדו משתאים ומשתוממים למראה בלהות אשר ידעו מראש כי מרה תהי׳ אחריתם ידעו כי ייסרו אותם הצדוקים ואריסטובלוס קשה ,ויקחו נקמתם מהם ,כלשונו של יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 5 ידעו כי כאשר אך יראו אריסטובלוס והצדוקים כי הממשלה נכונה בידם יציעום חללים בראש כל חוצות ויוקיעום לעיני השמש ,ידעו כי נכונים להם שפטים בבתי כלאים ובבור צרה ,וידעו כי יהי׳ עליהם לקחת כלי גולה וללכת אל ארץ לא להם.
כי על כן אף כי לא הניחו אותם חכמי התורה להלחם עם הצדוקים ואריסטובלוס ,אבל עמדו מנגד ,והאחים התנגחו יחד עד אשר נתנו את הארץ בידי הרומיים.
והם ראו כי הורקנוס טוב לפניהם יותר מאריסטובלוס כי בהיותו כצל בנטותו הנהו דרוש מאד לכל חפצם ,כי על כן קראו אותו בשם מושל יהודה והורקנוס זה אשר גם הוא דבר לא הי׳ לו עם העם התמכר ביד איש עצתו אנטיפטר האדומי.
עתה הנה פגע בהצדוקים מי שתקיף מהם האיש אשר לא יחת גם הוא מתחבולות ברשע. השם אשר לקהו להם הצדוקים מסוף ימי יוחנן עד אחרי אריסטובלוס השני הי׳ כי הם הנם העמודים אשר בית החשמונאים נשען עליהם ,וכי אך הם יגינו על בית הממשלה ,אשר הפרושים והעם ירצו להורידם מכסאם.
והשם אשר נוסף על זה להצדוקים בסוף ימי שלמינון הי׳ כי הם הנם עומדים לימין אריסטובלוס נגד הורקנוס ואחר זה נגד הורקנוס ואנטיפטר.
ועל כן הנה נהפך להם הדבר עתה לרועץ ,כי בהמיר ארץ ,ואנטיפטר הי׳ המושל ביהודה ,וידגול בשם הורקנוס ,הנה כשם שנשמר מכל תחבולות אריסטובלוס עצמו ,כך נשמר מכל תחבולות הצדוקים העוזרים על ידו ,ואשר גורלו הי׳ מעתה גם גורלם.
והדבר הזה הי׳ גם אחר זה כל ימי הורדוס בן אנטיפטר ,ונתחזק בימיו גם עוד יותר ,מפני שהוא כבר רדף בחרב נוקמת את כל בית החשמונאים וכל נצר משרשם ,אשר הצדוקים העמידו פנים במשך זמן גדול מימי יוחנן כהן גדול עד אריסטובלוס השני כי כל דבר הבית הזה נשען עליהם ,וכל ימי אנטיפטר אביו אשר לחם עם אריסטובלוס ובניו הי' לו יחד עם זה גם מלחמה נגד הצדוקים וכל אגפיהם.
כי על כן נתרחקו עתה הצדוקים לגמרי לא לבד מהממשלה, כי אם גם מבל משרה רשומה במדינה.
ואחרי אשר כתה דתית לא היו מעולם וכל ענינם הי׳ רק מפלגה מדינית המשתמשת בכל תחבולות ערמה ומזמה שתהי׳ הממשלה רק בידם ,מפלגת אבירים אשר דבר אין לה עם העם ,וכל מעשיהם רק למצוא הדרך איך למשול עליהם ביד חזקה.
כי על כן הנה בימי אנטיפטר וביותר עוד בימי הורדוס וימי ארכעלאוס כבר לא הי׳ להם מקום כלל ,והוכרחו לצמצם עצמם רק בתור אנשים פרטים. ועל כן נראה לפנינו דבר נפלא כי כל ימי שמעיה ואבטליון, בני בתירא, והלל ושמאי ,אין זכרונם בא לפנינו, ואין שם לא ויכוחים עמהם ולא דבר של פרסום ,כאלו כבר אבדו ואינם.
אבל אחר זה בימי נציבי רומא ,אשד אז ענה הכסף את הכל ,אז נשמע את קולם עוד הפעם סואן ברעש ,ואז נשמע אותם עוד הפעם קוראים למהלומות, וראשיהם גם עשו חוזה עם נציבי רומא ויחלקו ביניהם שלל ,ויהי מעשיהם אז על הדרך הזה עצמו אשר הלכו בו בהימים הראשונים כאשר היו בני ישראל תחת יד היונים וככל אשר נראה זה לפנינו בבואינו אל מעשי הימים ההם.
זה הוא כל דבר הצדוקים מראשם לסופם ,דבר אבירים בעם אשר כל מעשיהם כוננו רק למטרה אחת איך לכבוש את העם תחתיהם, ולדרוך עליו בנעלים.
ואחרי כל מה שנתבאר לנו בכל פרשת המעשים ,הנה אם נחקורה לדעת זאת ואם נשוב להתבונן בהם אז נבין גם אנחנו הרחוקים מהימים ההם ונמצא.
כי אחרי ימי ממשלת הצדוקים מימי יוחנן כהן גדול עד סוף ימי אלכסנדר ינאי ,אשר הפכו אז את ארץ יהודה לתהו ובהו, עד כי גם מעריצי הצדוקים כהחכם גרעץ יאמרו גם הם כי הארץ רגזה תחתיה ונעקרה ממוסדותיה, וכאשר יאמר גם החכם קראכמאל־הזקן "ככה על כל פנים זמן איזה שנים (של ימי שלמינון) שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם מטומאותיה כל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי (ממשלת הצדוקים) השובבים".
הנה נבין גם אנחנו כהיום כי לא הי׳ אז עצה אחרת לרפא את כל שבר יהודה כי אם כמו שעשתה שלמינון אחרי מות אלכסנדר ינאי ,כי בית החשמונאים ישבו לכסא הממשלה ,אבל בעצמו של דבר נהגו חכמי התורה את כל דבר הממשלה יחד עם העם.
ולו נשאר הדבר כן נם לאחר מותה, ואלו הבינו זה גם בניה, אריסטובלוס והורקנוס ,ואלו לא שמע אריסטובלוס לדברי הצדוקים ,ואלו לא התנפל הורקנוס בזרועות אנטיפטר האדומי.
אז הי׳ שלום אמת במדינה ,העם כולו בעצומיו הי׳ עומד לימין הממשלה, ובית החשמונאים ישבו לכסא בשלות השקט ,בני יהודה היו מתענגים על רוב טובה, ומנוחה שלמה מבית ומבחוץ ,ככל אשר הי׳ אך זה עתה בימי שלמינון ,ואז לא נמסרה הארץ בידי הרומיים, ולא ישבו לכסא לה לא אנטיפטר האדומי ולא הורדוס ובניו ,ולא באו כל הצרות הנוראות על ידי נציבי רומא ,ולא חרב הבית ,וישראל לא גלה מעל אדמתו.
אבל הורקנוס ואריסטובלוס בני ינאי גודלו על ברכי הצדוקים ,ולא ידעו כי אם דרכם ,ועל כן לא לבד כי לא יכלו להבין את אשר הבינה אמם ,כי אם להיפך שכדברי יאזעפוס המפורשים הנה הי' אך זה טעם הדבר אשר מרד אריסטובלוס באמו בחייה מפני כי דאג אשר במותה תעמוד כל משפחתו תחת יד הפרושים. והנה שב והקים לו ממשלת הצדוקים גם עתה אחרי אשר כבר נלאה העם לשאת עול סובלם ,כי על כן באה אלינו כל הצרה הגדולה הזאת.
את אשר נוכל להאשים את ראשי ישראל בימים ההם ,הוא לגמרי להיפך מדברי החוקרים החדשים, עונם וחטאתם נוכל למצוא רק בזה ,מדוע התרחקו כל כך מכל דבר ממשלה ומשרה. ואחרי אשר עתה בכל ימי שלמינון היתה עיקר הממשלה בידם מדוע נערו כפיהם ,ונתנו לאריסטובלוס להפיק חפצו ,ומדוע לא שמעו לעצת שלמינון המלכה לפני מותה כי יעמדו בראש כל העם בעצומיו אשר הי׳ רק עמהם ,ובראש בני החיל אשר נשארו באמנה אתם ,ומדוע לא לחמו עם אריסטובלוס והצדוקים ,להשיב את המבצרים וכל דבר הממשלה רק לידם הם ,ולהביא את הורקנוס ואריסטובלוס תחת מתג ורסן ,כי יסורו למשמעתם ,ככל דבר העם וכחפצם. אבל אין ספק כי הי׳ זה מפני כי ידעו היטב את אריסטובלוס ואת הצדוקים והבינו כי בצר להם וכאשר יצרו צעדיהם אז יפנו אל הרומיים לעזרה, ואז יאבד מארץ יהודה כל עמדתה ברשות עצמה, כמו שעשו באמת אריסטובלוס והצדוקים אחרי אשר צרו צעדיהם על ידי אנטיפטר והערביים.
ועד כמה נוכל להתפלא ולהשתומם על חכמתם הגדולה רוחב דעתם ועינם החודרת. כי אלו עשו כחפץ שלמינון ,להלחם עם אריסטובלוס ולהדוף אותו ואת הצדוקים ,ולהושיב לכסא את הורקנוס החלש ואין ידים תהת הנהגתם הם ואריסטובלוס והצדוקים בודאי הלא עשו גם אז כאשר עשו עתה לפנות אל הרומיים לעזרה.
אז היינו גם אנחנו כולנו חושבים, כי מתוך חפץ חכמי התורה לבלי להניח מידם את דבר הממשלה במדינה, ומתוך רצונם להאריך את ימי ממשלתם בארץ, ולבלי להוציא את מיתרי הממשלה מתחת ידם, קראו מלחמה על אריסטובלוס להדיחו משאתו, אף כי רק הוא הי׳ ראוי למלוכה ולא הורקנוס, ואין אדם נתפס על צערו אם עמד על נפשו וקרא לעזרה את הרומיים, והנה באה על ידם כל צרת בת יהודה.
והנה הבינו הם כל זה מראש ובצדקתם הגדולה ורוחב דעתם, ובהיות כל מעשיהם רק לטובת העם, הניחו מידם כל ההנהגה ויקבלו עליהם מרות הצדוקים וממשלתם אף כי ידעו היטב שכאשר אך תכון הממשלה בידם אז יהיו כל חכמי התורה נמסרים לפי חרב, אם לא יעזבו את הארץ, ואם לא יברחו אל נפשם.
אבל את אשר נשמרו חכמי התורה מלעשות אז בהיות אצלם טובת עמם לכל לראש, הנה לא שמו לב לזה אנטיפטר האדומי והורקנוס ההולך אחריו, ואם חכמי התורה לא רצו לעמוד בראש כל העם ובראש הצבא להלחם עם אריסטובלוס, הנה עשו זה אנטיפטר והורקנוס על ידי הערביים ,ואז באמת פנה אריסטובלוס אל הרומיים ,וכנסת ישראל אמרה את אשר יגורתי בא.
כאשר פנה אריסטובלוס אל הרומיים ,אז פנו אליהם גם אנטיפטר והורקנוס. והרומיים הם מצאו כי הורקנוס ,אשר הנהו גבר לא יצלח ,טוב לפניהם הרבה יותר לקרוא עליו שם מושל יהודה ,ועל ידי זה באה עתה כל ההנהגה תחת יד אנטיפטר האדומי.
את הצדוקים הרחיק אנטיפטר מכל הנהגה וכל דבר הממשלה ,בהיותם כרוכים אחרי אריסטובלוס ובהיותם אנשים החפצים גם הם בשלל המדינה כמוהו.
אבל גם חכמי התורה לא נקו רע ,ואף כי התרחקו גם מעצמם מכל משרה ומכל ממשלה ,עד שאבטליון אמר גם בישבם לעצמם "חכמים הזהרו (גם) בדבריכם״ הנה מצא אנטיפטר כי גם דבר הבית דין הגדול הוא לו למכשול בדרכו, כי על ידי הבית דין הגדול המיוחד לכל ישראל יצאו ובאו דברים רבים במדינה. וזה לא הי׳ לפי חשבונו של אנטיפטר אשר כבר שם מבטו להנחיל לו ולבניו שבט מושלים ביהודה.
כי על כן בטל את דבר הבית דין הגדול ,ולהסתיר מעשיו לבלי יראו אותו על זה העם ברע עשה זה על ידי גאביניוס שר צבא הרומיים ככל אשר כבר נתבאר לנו כל ענין הדבר בדברינו על סוף ימי החשמונאים .53 - 70 זה הוא כל דבר הצדוקים בארץ מראשית ימיהם בימי היונים עד סוף ימיהם בימי הרומיים.
עוד כל ימי היונים נקראו בשם מתיונים ,וכאשר עלו היונים מהארץ ובני יהודה היז ממשלה לעצמם נקראו מאז והלאה בשם צדוקים ,אבל כל יסודם כל ענינם וכל דרכם נשאר גם אז את אשר הי׳ לפני זה ,ותהי ידם נגד כל העם עד אשר שבו בני יהודה ויאבדו את ממשלתם לעצמם ,ויבואו תחת עול הרומיים. אז עברו ובטלו ויהיו כלא היו ,וכל ימי אנטיפטר והורדוס בנו לא נשמע מהם דבר. אבל בימי נציבי רומא התנערו מעפר ונפגוש אותם עוד הפעם על כל מדרך כף רגל ונראה את ענינם בבואינו לימים ההם.