דורות הראשונים/כרך ב/חלק שני/פרק ד
| יצחק אייזיק הלוי | |
| דורות הראשונים | |
|---|---|
| חלק שני/פרק ד | |
| →חלק שני/פרק ג | חלק שני/פרק ה← |
ואמנם כן כי לא הרגישו כל העוסקים בזה כי הדבר יוצא גם מתוך דברי משנה שלמה ,שהמחלקאות הרבות והגדולות של בית שמאי ובית הלל היו בחיי הלל ושמאי ותחת הנהגתם הם ,ועמהם יחד. עד שהמשנה שם אשר תפסה לשון קצרה תקרא זה רק על שם שמאי והלל עצמם.
ובמס׳ אבות פרק ה׳ משנה י"ז נאמר:
וכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה לחתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. והדבר ידוע כי הלל ושמאי עצמם, הם לבדם ועל שמם ביחוד כמעט שאין מהם דבר של מחלוקת. סך הבל יש לנו בזאת שלשה דברים ממה שנחלקו הם על שמם ושנים מהשלשה הנם רק בתקנה מדרבנן ובפרטים רחוקים, והם במה הם שיעור מים שאובין הפוסלין את המקוה מדרבנן אם הין או תשעה קבין, ודין טומאה למפרע בדם אשה, ורק השלישית לבד היא בנוגע לדין תורה בשיעור חלה (עי׳ דברינו לעיל עמוד .(226 ובכל השלשה דברים האלה לא נתקיימו דברי שניהם ,ואין הלכה לא כשמאי ולא כהלל.
ועל כן הלא אין מקום כלל לחשוב כי יעמידו את מחלוקת שמאי והלל בהפרטים הבודדים האלה ,ששנים מהם אינם אפי' ביסוד של דרבנן ,ובכל השלשה אין הלכה לא כהלל ולא כשמאי ,איך יעמידו זה נגד דבר מחלוקת קרח וכל עדתו. ולא יוכל להיות כל ספק כלל שדברי המשנה "זו מחלוקת הלל ושמאי״ ילכו על כל המחלקאות הגדולות והכוללות של בית שמאי ובית הלל.
והמחלקאות האלה אשר המשנה ביבמות ד׳ י"ג מצאה לנחוץ ונדרש להודיענו:
"אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו״.
על המחלקאות האלה הוא שאמרה לנו המשנה באבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו׳ איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קורח וכל עדתו" והדברים ברורים ומבארים את עצמם.
וכן פרשו זה לתומם גם מפרשי המשנה שהכונה על המחלקאות של בית שמאי ובית הלל ,והוא דבר פשוט שאי אפשר לפרש דברי המשנה כי אם כן. והמשנה תפסה בלשונה סתם "זו מחלוקת הלל ושמאי״ בהיותם הם ראשי הבתים הגדולים האלה ,וכל הדברים הלכו שם ובאו עמהם ועל פיהם ,וכבר נתבאר לנו בח"ב מעמוד 562והלאה כיוצא בזה ועוד יותר מזה שבא כן בגמ׳ עם רב אשי שגם במקום שאין ממנו בעצמו דבר נאמרו דברי אחרים על שמו בהצעת הדברים ,מפני שהוא הי׳ ראש הוועד ככל אשר נתבאר כל ענין הדבר שם. והמחלקאות האלה משני הבתים אשר עמדו תחת הנהגת הלל ושמאי הי׳ באמת דבר גדול וכולל בתוך האומה בכללה ,ודבר חדש בישראל בהתחלק עתה ראשי הדור לשתי בתים כוללים אשד עוד לא היתה כזאת ,ובחלקם בדברים רבים ולא הוכרעו על ידי בית דין הגדול ככל אשר הי' לפני זה בשעה שהיו עוד כל סדרי הבית דין הגדול על מקומו ,והדברים ההם גם השתרעו לתוך הנהגת העם מחוץ לכותלי בית חמדרש.
כי על כן מצאו זה במשנה להעמיד את האור נגד החשך ,ולהבדיל בין היום ובין הלילה ,בין מחלוקת כוללת שהיתה לשם שמים ובדברי תורה שכל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה האמת והשלום ,לבין מחלוקת כוללת מבעלי הנאה לטובתם ,מחלוקת הידועה לכל מתוך דברי התורה.
ומאיר ובא לפנינו דברים מפורשים בגמ' במס' יבמות.
שעל המשנה שם ד' י"ג בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים ,נאמר שם אחר זה בגמ' שקלא וטרי' בין ר' יוחנן וריש לקיש ונאמר שם: "מי סברת עשו בית שמאי כדבריהם לא עשו בית שמאי כדבריהם ור' יוחנן אמר עשו ועשו ובפלוגתא דרב ושמואל דרב אומר לא עשו בית שמאי כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו.״ ועל זה בא שם בגמרא ד' ט״ו ע״א: מתיב מר זוטרא (סוכה כ״ה) מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי מטה בשביל קטן שמע מינה עשו. התם הרואה אומר לאפושי אויר קעביד.״
ומבואר ומפורש לפנינו שעל המחלוקת אם עשו בית שמאי כדבריהם .יביא מר זוטרא ראיה משמאי הזקן עצמו. ולשונו מפורש לעינינו "שמע מינה עשו" דהיינו שהוא מוכיח מזה דעשו בית שמאי כדבריהם. וכל זה הוא מפני שבית שמאי הכונה בעיקרה לחכמי המתיבתא של שמאי הזקן אשר ישב הוא בראשם ,וכל דברינו הם על בית שמאי ושמאי עמהם ,וכן הוא בית הלל אשר הותחל רק על ידי הלל עצמו, והוא עמד בראשה ויהיו דבריו עמהם יחד. ועיקר ימי הבתים האלה הי' בימיהם הם.
וכל המדברים בזה לא עמדו על דבר פשוט מאד ,שהשלשה מחלקאות של שמאי והלל אשר נאמר עליהן במס׳ שבת ד' ט״ו "אמר רב הונא בשלשה מקומות נחלקו שמאי והלל שמאי אומר מקב לחלה וכו'." השלשה מקומות האלה מפורש עליהם במשנה "וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה".
והיינו שראשי חכמי שני הבתים לא הסכימו לא עם זה ולא עם זה ,ועל כן הנה נשארו רק הם לבדם החולקים בזה ,ועל כן היו אלה מחלוקת רק בין שמאי והלל.
וכל השלשה דברים באו כן גם כל אחד במקומו וגם בריש מס׳ עדיות.
"שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה אפי׳ לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה וכו׳". "שמאי אומר מקב לחלה, והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה".
"הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה אלא שחייב אדם לומר כלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבין וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה וכו׳'. ורק זה הוא ענין הדברים שנחשבו רק שלשה דברים למחלוקת הלל ושמאי עצמם ,שלפי שבשלשה אלה נחלקו עליהם חכמי הדור חכמי שני הבתים הגדולים, על כן אין לנו מה שנחלקו הם לעצמם כי אם השלשה דברים.
אבל בכל יתר הדברים יכול להיות כי הלל עצמו עמד בשיטת בית שמאי, או ששמאי עצמו עמד בשיטת בית הלל ,או שהם לא אמרו בזה דבר ולא נחלקו בזה כל עיקר. כי באמת הנה בית שמאי ובית הלל אינם תלמידי שמאי והלל ,כי אם חכמי שני הבתים האלה ,חכמי המתיבתא אשר בראשה עמד הלל ,וחכמי המתיבתא אשר בראשה עמד שמאי. וכבר נתבאר לנו בחלק ב׳ כל דבר המתיבתות אשר אינם ענין כלל לבתי ישיבות פרטיות ,אשר בהן ישבו רק תלמידים לבד.
אבל דבר המתיבתות הי׳ אז דבר מתיבתא כוללת לכל חכמי הדור ראשי המדברים אשר לבד התלמידים נקבצו ובאו שם כל ראשי חכמי הדור ושם הוצעו כל ספיקי תורה ושם הוכרעו ,ואשר בכל ימי התנאים הי׳ זה רק במקום אחד ,לבד ימי שמאי והלל שהיו שם שני בתים כאלה.
וחכמי שני הבתים עליהם הוא שנאמר בכל השלשה דברים האלה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה״(ב). ועל כן יש לנו גם דברי שמאי שנחלק על בית שמאי ובית הלל יחד. כמו במס' כלים פרק כ"ב משנה ד': "כסא של כלה שניטלו חפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא. כסא שקבעו בעריבה בית שמאי מטמאין ובית הלל מטחרין ,שמאי אומר אף העשוי בה(ג).
וכן הם גם דברי המשנה במס׳ מעשר שני פרק ב׳ משנה ד׳: "כרשיני מעשר שני וכו׳ ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד".
ובמס׳ עדיות הובא זה (פ״א מ״ח) ובמשנה ז׳ נאמר שם: "בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה, ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין ,שמאי אומר אפי׳ מעצם אחד". וזה הוא באמת נם ענין גדול לעצמו לדעת עיקר הדבר כמו שהוא ,כי בית שמאי ובית הלל אין הכונה לתלמידים של שמאי והלל באותה הוראה של תלמידים אשר הורגלנו בהם במשנה ובגמ'.
וכי גם כי מזה יצא הטעות הכולל בדבר זמנם של בית שמאי ובית הלל, כי מפני שחשבו בטעות שהכונה לתלמידיהם אשר קבלו תורתם אך מהם ,על כן נם טעו לחשוב כי בהכרח היו זמנם ומחלוקותיהם רק בשעה שכבר נתגדלו לעצמם ויהיו הדור הבא אחרי שמאי והלל.
ואין זה כי אם טעות מבואר ,ובית שמאי ובית הלל הם חכמים גדולים, אשר עמדו כבר בחיי שמאי והלל על רגלי עצמם ,ונחלקו גם עם הלל ושמאי והן הן חכמי הדור אשר נאמר עליהם ,וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה".
והוא ככל דרכי המתיבתות מראשם לסופם אשר אף כי הראש מתיבתא יחשב בתואר הכבוד לרבם של כל היושבים לפניו עד שנחשב גם רבינא שם רק לתלמיד חבר של רב אשי (עי׳ עירובין ס"ג) ,הנה כל זה רק בנוגע לסדרי המתיבתא ולתוארי הכבוד שם ,אבל בעצמו של דבר הנה ישבו שם לפני הראש מתיבתא הרבה מראשי החכמים אשר היו חביריו ,וגם קשישים ממנו ועי׳ דברינו על זה בח״ב עמוד .35
וכן הי׳ הדבר בהבתים הגדולים אשר יסדו שמאי תחלה ,ואחר זה הלל, הבתים הגדולים אשר מאז יסד גם הלל את ביתו נבדלו בשמם ונקראו ונסמנו מאז ואילך בשם בית שמאי ובית הלל. וכן מצאנו גם להלל לבדו נגד חכמי דורו בכלל ולא עם שמאי.
כמו בפסחים ד׳ קט"ו ע"א: מאן תנא דשמעת ליה מצות אין מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל וכו' אמר ר' יוחנן חולקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן וכו׳.״ וחולקין עליו חביריו על הלל הם חכמי הדור בכלל מבית שמאי ומבית הלל. ובמס׳ ביצה ד׳ ל"ה ע"א:
"כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן וכו׳ שבת לאפוקי מדהלל דתניא המעמר פירות ממקום למקום לקצור וקדש עליהם היום אמר ר׳ יהודה הלל לעצמו אוסר.׳׳ ולשון רש"י ז"ל "הלל לעצמו ,הלל לבדו אוסר משמע דכל דורו חלוקין עליו".
ובמס' בבא מציעא ד' ע"ה (פ"ה מ"ט):
"לא יאמר אדם לחבירו הלויני בור חיטים ואני אתן לך לגורן ,אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח ,והלל אוסר וכן הי׳ הלל אומר לא תלוה אשה כבר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית." ובכל זה באו דברי שמאי לעצמו ודברי הלל לעצמו לפי שחלקו בזה עם חכמי דורם בכלל ודבריהם הם היו ננד דברי חבריהם. אבל בכל שאר הדברים הנה הי׳ דעתם כהכרעת רוב חכמי בתי מדרשיהם או שהם היו בתוך המיעוט ועל כן באו הדברים כן לפנינו בכלל בשם בית שמאי ובית הלל.
הערות
הערה (ב): במס׳ שבת ד׳ ט׳׳ו פרכינן וליחשב נמי הבוצר גת שמאי אומר הוכשר והלל אומר לא הוכשר ,ומשני בר מינה דההיא דהתם קא שתיק ליה הלל לשמאי. והיינו דגם שם מבואר מכל השקלא וטרי' שבין הלל ושמאי על זה, שנחלקו בזה הם לעצמם ביחוד.
וקושית הגמ' שם מסמיכה גם הוא מפני שבמשנה במס' חגיגה ד׳ ט״ו בא זה על שם הלל ושמאי, שנחלקו בזה גם הם עצמם ביחוד ככל הנשיאים והאבות בית דין שנמנו שם. ושם במס' שבת כתב רש״י ז״ל ״לסמוך פלוגתא היא דב״ש וב״ה גבי מביאין נדרים ונדבות וסומכי ביום טוב".
ודברי רבינו הגדול נפלאו שהרי שם באו הדברים על שם בית שמאי ובית הלל ,ודברי הגמ׳ כאן הלא הם לחשוב המקומות שנחלקו שמאי והלל עצמם ,והי׳ לו לרבינו להביא משנת חגיגה שם. אבל זה הננו רואים גם מדברי רש׳׳י ז״ל שזה דבר פשוט לרבינו והלל ושמאי ובית הלל ובית שמאי אחת הוא. ולחנם נדחקו רבותינו בעלי התוס׳ בחגיגה ד' ז׳ בר״ה מביאין ,בעולת ראיה ,והדברים פשוטים שזה הוא בכלל מחלקאות בית שמאי ובית הלל שנחלקו גם שמאי והלל עצמם.
ואולי הוא גליון בתוספ׳ כמו שאין ספק שדבריהם בזה בד' ט״ז בד״ה יוסי בן יועזר וכו' ומה שאמר בירושלמי וכו׳ הוא רק גליון בטעות שהרי הירושלמי חשיב זה יחד עם סמיכה וחס ושלום שיטעו בדבר פשוט כזה ,אבל הוא רק גליע בתוס׳.
הערה (ג): גם במקום הזה הנה כל מחלוקתם אינו באיזה יסוד ,כי אם בפרט רחוק ,אשר אין לו מקום כי אם על פי כל יסודי המשנה הקבועים וידועים ,וכבר נתבאר לנו כל ענין הדבר הגדול הזה.
וכן הוא גם ביתר המחלקאות אשר יובא בפנים משמאי עם בית שמאי ובית הלל (וההיא דרובע עצמות כבר נתבאר לנו שדבריהם הולכים לבאר דברי יסוד המשנה) וכן הוא במה שנחלק הלל עם חכמי דורו והדברים מבארים את עצמן.