דורות הראשונים/כרך א/פרק ה
בימי הבית השני גדל מאד פזורן של ישראל, ארץ ישראל אשר בימי הבית הראשון כללה את כל האומה בכללה, לא היתה כזאת בימי הבית השני, אשר אז ישבו על אדמת ישראל רק חלק מהעם, ורובם או נשארו על נהרות בבל או שהתישבו בארצות שונות.
אך מעטים שבו בתחילה מבבל לארץ ישראל, והרוב הגדול מהם נשארו בבבל, אשר התישבו שם בקיבוצים גדולים מאד, והישוב בארץ ישראל החרבה הלך בדרכו רק לאט לאט.
ועוד בימי נחמיה נאמר (נחמיה ז׳ ד׳) על עיר הראשה, על מקום המקדש, על ירושלים עצמה "והעיר רחבת ידים וגדלה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוים.״
וזה עצמו הביא כי מתחילתן לא הי׳ להם בארץ ישראל לא מעמד איתן נגד גויי הארץ אשר דחקו רגליהם מבפנים, ולא כח לעשות חיל נגד אויב מבחוץ.
ובראשית ימי היונים עשתה בהם שמות מלחמת האבירים, של מלכי מצרים (התלמיים) ומלכי סוריא (בית הסולייקים), ותלמי לאגי כבר לקח בשביה את כל יסוד העם מאה ועשרים אלף וימכרם ממכרת עבד במצרים, ועל כן לא הי׳ לארץ ישראל כח המושך, ויושבי בבל או שנשארו שם או שהתישבו במקומות אחרים, אל כל אשר נשאם הרוח.
אבל בכל פיזורם הגדול, לא לבד שלא נתערבו בגוים, כי אם שבכל מקום בואם יסדו להם עדות לעצמם וירימו שם את דגלם, דגל תורת ד׳ ויחיו חיי עם לבדד ישכון, החי חיי כבוד ועוז, על פי תורתו ודרכו.
והסופר היוני סטראבא אשר יאזעפוס אלטטי׳ ספר XIV, 7, 2העתיק דבריו יאמר:
"בקירענע היו ארבע כיתות שונות ,אזרחים, אכרים עובדי אדמה, שכירים, ויהודים, אלה כבר התישבו בכל המדינות השונות, ולא בנקל אפשר למצוא מקום בכל העולם אשר לא התישבו היהודים שם, ואשר לא גברו חיל שם, באגיפטען וקירענא אשר ידם שם על העליונה וכמו כן בעוד מקומות בא הדבר אשר יתר התושבים גם יחקו את מנהגי היהודים, כי בהיות מספר היהודים גדול שם, יחיו הרבה מהתושבים גם הם על פי דרכי היהודים ומנהגי חייהם. בארץ מצרים קבלו זכיות מיוחדות וחלק גדול מעיר אלכסנדריא הוקצע למושבם המיוחד אף גם יש להם שם מושל לעצמם העומד על פי המלכות בראש עדתם, וישפוט (עם בית דינו הקבוע) את משפטיהם להצדיק ולהרשיע, ולקיים את כל שטרי מקח וממכר, כאלו הי׳ הוא המושל אשר ימשול בארץ וכו׳ אלה דברי סטראבא.
וכן בא אצל יאזעפוס בספר XIV, 10אשר שם כתב את כל פקידות שרי הרומיים בנוגע להיהודים מראשית הימים אשר באו תחת ממשלתם, ובאות 17בא שם:
"לוציוס אנטאניוס בן מארקוס פראקוועסטאר אל המאגיסטראט והסענאט מעם סארדעס, מפני כי היהודים אשר יש להם זכות אזרחי רומא באו אלי, והראו לי כי מימי קדם כבר יש להם כפי חקי דתם מקום כינוס להתאסף יחד ובית דין ראשי כולל, אשר ידין וישפט ביניהם, ואשר גם הוא יקיים כל דיני משאם ומתנם, כי על כן הנני פוקד על פי בקשתם לקיים בידם את כל המוסדות האלה, ולהשאיר כן כל זה גם על להבא."
ובו־אשית דבריו בפרק זה יאמר יאזעפוס כי כזאת וכזאת נמצא בספרי הפרסיים והמוקדנים בנוגע להיהודים מהימים הראשונים בימי הפרסיים והיונים אשר מלכו בארץ לפני הרומיים, אבל מפני שכל הדברים ההם ימצאו בספרים אשר הנם רק בידי יחידי סגולה, הנהו מביא (למטרת דבריו שם) ממה שהי׳ מראשית ימי ממשלת הרומיים בארץ, אשר על זה יוכל להעתיק מהנמצא כתוב על עמודי שיש בראש הומיות, ומהמונח בבתי עקד העם ובהקאפיטאל.
ובתוך הדברים בא שם באות 12: "בימי משרת הפריטאן ארטעמאן האימפעראטער דאלאבעלא אל הסענאט ואל המאגיסטראט ואל העם מעפעזוס (העיר הראשה Ephesusבאסיא) אלכסנדר בנו של טהעאדארוס שלוחו של הורקנוס בן אלכסנדר ינאי הכהן הגדול ונסיך היהודים הודיע לי כי היהודים לא יוכלו לקחת חלק בין צבא המלחמה, מפני כי ביום השבת לא יוכלו לשאת כלי זיין(ט״ו) וללכת בשבת (חוץ לתחום) וגם לא יוכלו למצוא שם מאכלות המותרות להם על פי החק ועל פי מנהגם, כי על כן הנני נותן להם חופש מעבודת הצבא ככל אשר עשו להם גם כל ההולכים לפני וכו׳ והנני מצוה לפרסם פקודתי זאת בכל עיר."
ומזה הננו רואים שני הדברים יהד כי היו גם שם׳ רבים מבני ישראל, וכי שמרו כל משמרת התורה בכל טהרת קדושתה דאורייתא ודרבנן וכל מנהגי ישראל.
ושם 14נאמר מיושבי האי דלוס:
"מרקוס פיזא כאשר בא אלינו להרים אנשים לצבא קרא אותנו ואת שאר התושבים ממקומותיהם ויצו לבלי לאנוס את היהודים לקחת מהם אנשים לצבא כי הקאנסול קארנעליוס לענטולוס חפש אותם מזה מפני חקי דתם, והפקודה הזאת עלינו לשמור מבלי לשנות."
ויסיים שם יאזעפוס:
״וכן גם פקדו והודיעו בנוגע להיהודים נם הסארדיאנער."
ודברים רבים כאלה עוד באו שם בפרק הזה(ט״ז).
כן חיו בני ישראל שם היי שלוה, וישבו לבטח, ויהיו נכבדים דרכם נכון לפניהם, חיים חיי אושר, ועל פני כל העמים יכבדו.
פעם כה ופעם כה קרה שם מקרים מקנאת שכניהם, בהיות ישראל עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתערב, שמחת הוללותם זר להם, בחגיהם לא יקחו חלק, ונשיהם ובנותיהם יצניעו לכת, וגם כי עמדו ברוב המקומות על פסגת האשר בהנזרם מחיי הוללות וסכלות של שכניהם, ובשמרם כל דרכי התורה אשר שמה להם זר תפארה, ותתן להם עוז ותעצומות לעשות חיל, ותשמור חיי משפחתם, ותגדיל לשד חייתם.
אבל אך לעתים רחוקות עברה הקנאה הזאת משכיות לבב, ואך לעתים רחוקות יצאה בראש חוצות ותקרא למהלומות, ומבוכות בעיר וחוצה, וגם אם באה ונהיתה גם אז היתה רק כשוט שוטף כי יעבור, ובעבור מהומת פתאום ומשובת פתאים, והנה שבה המנוחה למקומה, ויוסיפו לחיות על מי מנוחות, ויחיו עוד הפעם גם במקום ההוא חיי שלום ושלות השקט, ובפרט אם אך הממשלה עמדה לימינם שקטיו גם כל אויביהם, וברית שלומם לא הופר.
והנה פתאום בימי הורדוס נראה חדשה בארץ, בנוגע לכל מעמד ומצב כל המושבות כולם, בנוגע לכל מושבות בני ישראל בכל הארצות הרבות והשונות, ולא פחד פתאום ודבר באפל, כי אם דרך חדשה של הנהגת מדינה, דרך של חשבון ודעת הלוקחת עמדתה על פי צורה חדשה של נטית קו על העבר, וחוקקת לה יסוד חדש על להבא, להוריד כל עוז היהודים לקחת מהם עמדתם ולהכניעם תחתיהם.
ולא נראה בזה לא מהומת פתאום, וסאון ברעש, אשר כעבור סופה והכל שב למקומו כשהי׳, כי אם השתדלות נמשכת בארחות מדינה, השתדלות נמרצה להשיב לאחור את בני ישראל לרעץ ולרוצץ אותם, השתדלות אשר לא תשוב מפני כל ותעשה דרכה בקרני ברזל.
ואלו קרה כזאת במקום אחד בודאי שבכל זה הי׳ עלינו להפש סיבת הדבר בתנאי המקום אז, או ברשעת הגויים האלה ביחוד, שהי׳ שם מה שהי׳ וקרה מה שקרה. אבל הננו רואים אז כן בעת אחת במקומות שונים, בין המון עמים רבים, וארצות שונות, והננו שבים ורואים מה שיפליא אותנו ביותר, כי גם פקודותיו של הקיסר על זה לבלי להרע להיהודים לא הועילו, והמעשים הולכים ואוחזים דרכם, הולכים בכל זה ונעשים, ולא מתוך מעשי ההמון הזועף ומתרגש, כי אם הולך ובא מתוך מעשיהם של ראשי הערים העומדים על הפקודים שומרי משמרת החוקים, העושים מעשיהם לא מתוך מקרי רגע, כי אם בקר רוח, ובמבט אל המטרה. הלא אין ספק שהדברים יורו על עצמם שזה בא מתוך ענין כולל וסיבה ידועה כוללת, ומרוח אשר צרר בכנפיו את כל העמים, ויתהלך מגוי אל גוי.
אבל מה הוא דבר הסיבה הכוללת הזאת, ומאין בא הרוח מארבע הרוחות לשרש את היהודים ממקום עמדתם זה עלינו לחקר לדעת.
יאזעפוס XVI, 6, 1יספר רק עצם הדבר עצמו ויאמר: ״בימים ההם הוכרחו היהודים באזיא הקטנה ובקירענע ולוביען לשאת הרבה מאד מבני העדות השונות שם אשר עשו לבני ישראל רעות רבות, ותחת אשר כל המושלים נתנו עד הימים ההם ליהודים כל שווי הזכיות וברית שלום, התחילו היונים להעיק להם מאז והלאה ולהצר צעדיהם, עד כי גם לקחו מהם בחזקה את כסף המקדש, ולא אמרו די בזה כי אם שהוסיפו גם לשלוח יד בנכסי אנשים פרטיים, וכל מעמד בני ישראל בכל הארצות ההם החל לרדת עד כי ראו עצמם בני ישראל בין המצרים ויבואו בבקשתם לפני הקיסר (אגוסטוס) ברומא לבקש ממנו לחוס על נפשם ומאדם, והקיסר מלא בקשתם, ויקיים להם את כל זכיותיהם אשר הי׳ בידם מימי קדם(י״ז)."
ושם XVI, 2, 3באו דברי יאזעפוס בזה עצמו בנוגע לאיי יאנינא ויאמר:
"כאשר בא אגריפא (חתן הקיסר) והורדוס ליאנינא, באו המון יהודים מכל ערי יאנינא (יאנישע שטעדטע) אל אגריפא לבקשו לבוא לעזרתם ולעמוד לימינם נגד היונים אשר לא יניחו אותם לשמור דתם ועל אשר בכונה גלויה יקראו אותם לעמוד למשפט דוקא בשבתות וימי מועד, וכי ישללו מהם הכסף הנועד לשלחו לירושלים, וכי יכריחו אותם לבוא בצבא נגד רצונם, ויכריחו אותם למסור להיונים את כל הכסף המונח תחת ידם לדברים שבצדקה, וכל זה הוא ננד חוקי רומא, אשר קיימו בידם את כל זכיותיהם אלה אשר הנם בידם כבר מימי קדם, ואשר על פיהם הנם חפשים מכל הדברים האלה, ובידם טובם."
ושם 5יאמר יאזעפוס על כל זה:
"הגריכים לא יכלו להשיב דבר על כל טענות היהודים נגדם, ולא הי' בזה דבר לפני השופטים לשפוט ביניהם, לפי שצדקת היהודים וכי כל טענותיהם אמת וצדק הי׳ ידוע לכל, ודברי היהודים הי׳ רק להסיר מהם את רעת היונים, אשר היונים עצמם לא יכלו להכחישם.״
וכל הדברים האלה הנם כחיךה סתומה אשר אין דרך להבינו.
רואים אנו כי ראשי היונים בכל עריהם עמדו עתה על נקודה חדשה בנוגע להיהודים.
אנחנו כהיום לא נרגיש תמהון למראה כל הדברים האלה בהיותינו עומדים כבר אחרי תקופת אלפים שנה אשר הנם כולם המשך מראה בלהות של מעשים כאלה. אבל עלינו לזכור כי בדברים האלה ובהמעשים ההם נעוץ תחלתן של כל המעשים הרבים אשר הלכו ובאו כן מאז והלאה עד היום.
ועל כן הנה כל אשר הי׳ אחר זה לא יפלא עוד כל כך, וברבות הימים שב הדבר כמעט לטבע העולם ומנהגו עד אשר לא יורגש כבר בכל זה דבר מרעיש, וענין היוצא מכל דרכי ההנהגה ועניני המדינות, ולא נעמוד עוד לא משתאים ולא משתוממים לכל מראה בלהות כזאת.
אבל בראשית הדבר, הלא אין ספק שהי' זה ענין גדול מאד הבא מתוך סבה גדולה כוללת, בכל המקומות הרבים והשונים ההם, בזמן אחד ובדרך אחת.
ואמנם כי דברי ימינו לא הושם להם לב כל כך עד שלא נשאלה בזה עוד שאלה יותר גדולה, אשר אי אפשר להבין סדרי המעשים בלעדה.
הן כל עמי יון בכלל והערים האלה עצמם, אשר נצבו עתה לצרים לבני ישראל, והעדות השונות ההם עצמם, אשר נתנו יד אחת לקחת מבני ישראל כל זכות אזרח בכל הערים אשר כבר ישבו שם שנות מאות, העדות ההן עצמם קבלו אז טובות רבות וגדולות מאד מאת היהודים.
והלא כל כותבי הדורות עד היום כולם יחד האמינו כי הורדוס הי׳ מלך יהודה, וכי עם יהודה הי׳ העם אשר הורדוס משל בשמם ועל ידי מלכם זה ומכסף היהודים נבנו להם היכלי אלילים וכן צרכי הצבור ומשפע היהודים ומלכם ינקו כל טוב.
ואיך הי׳ זה כי דוקא בעת ההיא קמו כולם יחד נגד היהודים בכלל להבדילם לרעה.
ויאזעפוס XVI, 5, 3יאמר:
"לספר את כל הפזור הגדול אשר שטף מאת הורדוס בכל ערי סוריא, ולפעמים הרבה גם בנריעכעלאנד יארכו הדברים מאד, אבל בדרך כלל נאמר כי לבניני העם ובניני הממשלה (רעניערועסגעביידען) וכן ליתר דברים גדולים הרבה אשר הי׳ נדרש להם, ולבנינים רבים כוללים אשר החלו לבנות ומחסרון כסף לא נגמרו על כל זה נתן להם הורדוס סכומי כסף גדולים ונפלאים מאד.״
ובמלחמות היהודים I, 21, 11אחרי אשר יחשוב באריכות פרטים רבים וגדולים ממה שעשה הורדוס בערי הגוים בכל מדינות הרבות של הגריכים והסורים יאמר אחר זה שם :12
"ואם כי כל מעשה הורדוס אלה הנם נוגעים לעדות שונות, הנה עשה דבר לעיר עליס (Elis) אשר הוא לא לבד עבור כל היונים כי אם גם לכל העולם בכל מקום אשר יגיע דבר שחוק אלימפא, כי כאשר ראה את השחוק הזה כבר עומד להבטל מחסרון כסף, ועל ידי זה הלא הי׳ בטל גם הפלטה הנשארת מימי ההעלעניסטים הקדמונים הניח די כסף שיספיק לא לבד להעת ההיא כי אם גם לדורות עולם.״
ובאלטטי׳ ספר XVI, 5, 3יסיים יאזעפוס דבריו ויאמר:
"ובעד פזורו הגדול וטובותיו לבני היונים (בכל מרחבי ארצם) החליטו כל היונים ברוב דעות לתת להורדוס שם עולם".
ושם XVI, 5, 1אשר יספר דבר הכנת כל חג קיסרין אשר הכין הורדוס יאמר שם יאזעפוס:
"כל האנשים הקרואים אשר נקהלו ובאו אל החג הזה אשר מספרם עלה לאלפים, וגם כל שלוחי הקהלות אשר שלחו היונים מכל עריהם לאות תודתם על כל הטובות אשר קבלו מהורדוס לכולם הכין וכו׳.״ ובכל זה הנה לפנינו דבר לגמרי נגד טבע העולם ומנהגו, ונגד מנהגם של בני אדם ודרכם, כי דוקא בעת ההוא, בשעה שהנם מקבלים טובות רבות וגדולות שאין על עפר משלם מאת היהודים על ידי מלכם, מלך יהודה, ומכסף היהודים, ובעת אשר הנם כורעים ברך וקוראים לפניו אברך ונותנים לו שם עולם בעת ההיא עצמה יעשו מעשים נגד פני המלך הגדול הזה לנגוש את עמו, ובעת ההיא עצמה יקחו בחזקה את הכסף הנועד למקדש ד׳ בירושלים מקום מקדש מלך איש חסדם ומטיבם.
והנה הוא בונה להם היכלי אליליהם, ומחדש להם בטובו את שחוק האלימפא ונותן להם כסף די צורך לכבד את אליליהם ולהקריב בכל פאר והדר.
והם יקחו בחזקה את כסף מקדש ד׳ אשר בירושלים, מקדש ד׳ אשר להמלך הגדול הזה מטיבם ואיש חסדם מכסף היהודים עמו.
האם אפשר הדבר בדרכי החיים אשר ישמרו ארחות עולם.
ולא שהי׳ הדבר בדרך מקרה באיזה מקום בודד כי אם שאחז האש בארבע כנפות הארץ, עד שגם כל פקודות הקיסר ואגריפפא נשארו מעל ולא הועילו כל מאומה.
ואיך בא הדבר ואיך היתה כזאת.
אבל כן הדבר שלא לבד שאין בזה דבר נגד כל טבע מנהג העולם, כי אם שאך מזה עצמו הי׳ כל זה ואך זה הי׳ באמת הסיבה הכוללת אשר מתחתיה עמד הבהרת, וכל השורש אשר יצא חושב רעה על כל עם ד׳.
ואשר על כן בא הדבר אז בכל כח כביר ורוב אונים מכל מושלי העדות ויתראה אז פתאום בכל הארץ.
כל גויי הארץ ראו אז בנוגע לבני יהודה תמורה גדולה וחדשה בארץ, דבר אשר כמוה לא הי׳ עוד ולא נשמע.
כי ראו כל עמי הארין אשר גם בארץ יהודה עצמה הוקמו על היונים והסורים להיות ידם רוממה על היהודים, וכי גם שם היתה עתה חדשה גדולה להכיר את בני היונים ולבכרם על בני ישראל ולתתם עליון עליהם. ואיך הי׳ אפשר כי לא יקומו הם לעשות כן עם בני ישראל היושבים מעל לגבול ארצם.
המה ראו את כל דרכי המלך הזה מטיבם ואיש חסדם, כל דרכי המלך הזה המושל בערי יהודה וירושלים כי כל השתדלותו ועמלו הוא לחזק שם את ידי היונים נגד היהודים, ואיך הי׳ אפשר כי לא ישתדלו מושלי ערי היונים לעשות כן במקומותם למושבותם מעל לגבול ארץ יהודה בערי היונים.
והמה ראו המעשים בארץ יהודה אשר כדברי שלוחי היהודים לפני הקיסר היו: "כי היהודים (בארצם) מוכרחים היו להביא להורדוס ולכל אוהביו (היונים והסורים הרודים בהם) שחדים גדולים למען אשר לא יביאו עליהם צרות רבות ורעות, ויקנו מהם את חייהם וקיומם בארץ בכסף וזהב פדות נפשם.״
ואיך הי׳ אפשר כי לא יצרור אותם הרוח הזה בכנפיו, ואיך הי׳ אפשר כי יראו זאת כל הגוים ולא ילמדו ארחות דרכו לעצמם גם הם בנוגע להיהודים אשר עמהם בהערים אשר יקראו על שמם בנחלתם. ואיך הי׳ אפשר כי מראה בלהות כזאת בארץ יהודה עצמה, לא תעשה את שלה בארץ לא להם, וכי ישאפו הגוים בעריהם להשיב אחור יד היהודים, וכי תהי׳ ידם עליהם, ככל מעמד הדברים בארץ יהודה על ידי מלך יהודה.
ואם שם בארץ יהודה פרי עמל היהודים לנגדם זרים אוכלים אותה, איך לא ישאפו הגוים למעמד כזה במקומם.
כל העמים ההם ראו וידעו היטב מעשי הורדוס אשר ימלוך תהת שם מלך יהודה, ואשר כדברי יאזעפוס עצמו עליו בספר XIX, 7, 3 "אף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו (מכסף היהודים) ובנה להם בעריהם בתי מרחצאות בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא שם לב לפאר כן אף לא אחת מכל ערי ישראל, ולא עשה שם אף דבר היותר קל, לא בנוגע לפאר את בניני הערים ולא בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור".
ואיך הי׳ אפשר להיות אחרת, כי ממנו יראו היונים בעריהם לקחת בחזקה את כסף הצבור ולשלוח ידם בקופת צדקה, וגם בנכסי אנשים פרטים.
הקיסר ואגריפפא בבוא לפניהם דבר בקשת היהודים, נתנו להם צדק, אחרי אשר כל הדבר הי׳ רק רשע כסל מהיונים, ונגד חוקי רומא, נגד זכיות היהודים מימי קדם אשר כבר קיימום גם כל מושלי הרומיים, וכל מעשי היונים הי׳ כל כך נגד חוקי רומא הידועים לכל ומפורסמים, עד כי כדברי יאזעפוס עצמו לא ידעו היונים מה להשיב על טענת היהודים נגדם.
וזה לפי שטעמם האמיתי שעתה באה חדשה בארץ והמלך אשר יקרא עליו שם מלך יהודה הוא עשה זה לפרינציפ כולל לרומם יד היונים על היהודים ולדכא את היהודים תחת ידם, כל זה לא הי׳ אפשר להם להגיד בפומבי.
וגם הורדוס אשר ברומא הכירו אותו רק תחת השם מלך יהודה, ורק שם זה נשא שם בפני כל, הנה בנסוע עתה אגריפפא בערי אזיה הקטנה ואירופא ושלוחי היהודים הקריבו לפני אגריפפא משפטם ודינם נגד היונים ואשר יחד עם יתר מושלי העמים הי׳ שם גם הורדוס ללות את אגריפפא על דרכו לא הי׳ אפשר לו להורדוס להכחיש את עצמו, ולתת צדק להיונים נגד היהודים, בעוד אשר רשעת כל הגוים האלה נגד היהודים ונגד חוקי רומא הי׳ דבר גלוי לכל העמים.
ובפרט בהיות אחד מראשי הטענות כי היונים לא הניחו לבני ישראל לשלוח כספם (מחצית השקל) לבית ד׳ אשר בירושלים מקום בירת ממשלת הורדוס והיכל מלכותו והמקדש אשר בנה, האם אפשר הי׳ להורדוס לאמר שצדקו היונים במעשיהם אלה. ובספר XII, 3, 2יספר יאזעפוס כי טענת היונים לפני אגריפפא הי׳ שאך אז יוכלו היהודים להיות כמוהם אם יעבדו גם הם לעצביהם.
והאם אפשר הי' להורדוס במעמד של פומבי כזה להכחיש את עצמו ואת מעמדו בתור מלך יהודה, ולבלי לתנות צדקת היהודים.
אבל גם אז שלח את עקבו כי לא צדקת היהודים יקיים אגריפפא כי אם למענו יעש, ואך בזכות הורדוס יקיים בידם טובם.
הערות
הערה (ט״ו): במשנה במס' שבת ד׳ ס״ג נאמר ״לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת, ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו."
ולפנינו נראה כן במקומות הרבה שדברים שהי׳ מנהג העם מנהג כולל לאיסור נחלקו התנאים אם זה אסור מדינא, או שאינו אלא מנהג אצל העם שהחמירו על עצמם, ומותר מדין האיסורין.
הערה (ט״ז): כל דברי מושבות היהודים לפרטיהם יבואו בחלק הרביעי אשר שם ידובר על כל מקומי מושבות היהודים לבד ארץ ישראל ובבל.
הערה (י״ז): בדברי יאזעפוס שם בא באורך דברי פשתגן פקודת הקיסר ויובא להלן.