דורות הראשונים/כרך א/פרק ד
וראוי לנו במקום הזה להעתיק דברי אבותינו הגדולים טובי סגולת העם אשר נשלחו במלאכות עמם להתחנן לפני הקיסר אגוסטוס וגדולי רומי אחרי מות הורדוס, להעביר רעת הממלכה החטאה הזאת אשר ברא הורדוס.
למען אשר יהי' לנו ציור שלם מממשלת הורדוס בארץ יהודה, ציור שלם אשר יצא מפי אנשים אשר היו אז, ואשר נשאו עלי כתפם גם הם את כל התלאה אשר מצאה את עמם, וימסרו השקפה כללית מכל זה.
האף אמנם שאין ספק כי דבריהם באו אלינו קטועים וחסרים, כי נעתקו אצל יאזעפוס מפי ניקאלוס דאמאסקוס, אשר הי׳ היועץ הראשי של הורדוס, ותלונות העם על הורדוס ויועציו נגעו גם אליו, והוא גם הי׳ הטוען בעד ארכילאוס בפני הקיסר נגד שלוחי העם ונגד השתדלותם לבטל הממלכה הזאת ובודאי כי דברים רבים הסיר הוא מדברי השלוחים למען החליש דבריהם, ולהסתיר קלון על עצמו ועל הורדוס וביתו אחריו.
אבל גם הפליטה הנשארת דיה לתת לנו ציור נורא מכל מעמד לעם ומצבו בימי הורדוס, ציור החסר לגמרי בכל דברי יאזעפוס בתוך שלשלת המעשים בימי הורדוס.
ובדבריהם אשר באו לפנינו אלטטי׳ XVII, 11, 2יאמרו:
"למראה עין נקרא על הורדוס שם מלך (יהודה) אבל באמת היתה כל דבר ממשלתו באכזריות חמה למען השחיתם ולהכחידם, וחדשות רבות עשה אשר כוננו יחד רק נגדם, מספר גדול ורב מהיהודים המית, מספרים גדולים ובאופנים משונים אשר לא נשמעו כלל בימי קדם, וישם על טובי העם עלילות דברים למען הגותם מן המסלה, אבל הנשארים אשר נשארו בחיים קנאו את המתים בפחדם כל היום לביתם קנינם וחייהם, ובהוליכו עליהם אימים בכל רגע עד כי לא ידעו נפשם, כל ערי שכנינו כל ערי בני הנכר שכלל ויפאר בבנינים גדולים ומפוארים מאד, למען השכין לעפר את ערי יהודה, וכי יהי׳ לו צרכי כסף למוץ לשד בני יהודה, כי ירבצו תחת משאם וישובו עד דכא, וחפצו עלה בידו ובני יהודה אשר בראשית ימי ממשלתו הי׳ מצבם טוב השפילם לעפר ויהיו לעניים מרודים. את ראשי העם צוה להרוג למען לקחת לו את רכושם לבז, לבד המסים התמידים אשר שם על כל אחד, ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים עוד מוכרחים להביא לו לעצמו ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו ביתו) שחדים בסכומים גדולים להפיק מהם רצון לבלי יהפכו עליהם בלהות ורעות רבות וצרות, ויהיו מוכרחים לקנות מהם חייהם בכסף ובזהב, לתת פליטת רכושם פדות נפשם, ועלינו לחשות ולדום מלהזכיר עד כמה לא ידע בושת עם נשי יהודה ובתולותיהם, כי המעשים הנוראים ההם יותר טוב עבור האומללות אשר שודד כבודם לבלי להזכיר הדבר למען הסתיר חרפתן. בקצרה נוכל לאמר כי גם אילו משלה עלינו חיה טורפת אשר תדרוס ותטרוף לא הי׳ אסון בני ישראל גדול כל כך ככל האסונות הגדולות והנוראות אשר כתומם באו עלינו בימי ממשלת הורדוס. גם בימים מקדם בא על עם ישראל ימים רעים מאד, ואסונות נוראות, וגם גלינו מעל אדמתינו, אבל את אשר הי׳ להם לבני יהודה בימי ממשלת הורדוס אין דוגמתם, ודברי הימים לעם ועם לא ידעו משלם, ולא ימצא שם גם מעין זה."
אלה הם דברי השריד כמעט אשר נשאר לנו מדברי ראשי האומה בעמדם אחרי מות הורדוס, לפני אגוסטוס קיסר וכל שרי רומא לבקש על עמם להסיר מהם את המות הזה, ולבטל את הממלכה החדשה אשר יסד הורדוס, אשר בני יהודה היו שם מרמס לרגלי השור והחמור, לכל האספסוף מבני הנכר אשר הם היו המושלים במדינה ובני יהודה עבדים לעבדים.
ובראשית הדברים לפני דברי טענתם וציורם זה בנוגע להורדוס, יאמר יאזעפוס:
"כאשר ניתן רשות לשלוחי היהודים לדבר דבריהם, יראו לדבר בראשונה מבקשתם לבטל את הממלכה, ויתחילו דבריהם בנוגע למעשי הורדוס."
ולפי מה שנחשבו והובנו דברי מעשי הורדוס וממשלתו עד היום אי אפשר להבין זה כלל. הן הם לא בקשו לתת הממשלה בידם ולא הי׳ רצונם להציע להשיב הממשלה לידי היהודים עצמם ולהוציאה מרשות רומא, או להקטין עוז ידם ביהודה.
ותהי להיפך, כי בקשתם היתה להביא את הארץ עוד יותר תחת ממשלת רומא ,וכמו שיאמרו שם בסוף דבריהם לאמר: "בקשתנו זאת היא, לבטל הממשלה הזאת, וכי הארץ בכללה תחשב על ממשלת רומא בסוריען ולשום עליהם נציב איש רומי."
וכפי מה שהובן עד עתה ממשלת הורדוס וכי הי׳ מלך יהודה והוא שעלתה בידו להסיר העבדות והכניעה לרומיים, הלא הדבר להיפך שבקשתם היתה רק זאת להכנס לגמרי תחת רשות רומא, ולהכנע תחתיהן עוד יותר, ומה הי׳ להם לירא מלבקש זאת להדיא ובפומבי בדברים ברורים בראשית דבריהם. ומדוע יראו מלהגיד בקשתם זאת בקבלת עול רומא בדברים ברורים. אבל הדבר מתפרש מאליו ,הכל ידעו אז כי תכלית בקשתם זאת ויסודה היא מפני כי בהממשלה הזאת היו הגוים ידם על העליונה, והיהודים נתונים תחת ידם בהיות כל הנהגת הארץ רק תחת ידם.
ובאמת כי מפני שהי׳ טעמם ונימוקם ידוע אז לכל על כן לא עלה בידם להפיק חפצם, לפי שאצל הקיסר ושרי רומא הלא לא הי׳ כל רע בזה, אחרי אשר האיש אשר נקרא עליו שם מלך יהודה הוא עצמו העמיד שם את הסדר הזה, ומדוע לא ירצו בזה, הם המתהללים באלילים עם כל הגוים ההם, נגד בני יהודה עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. כי על כן הוכרחו שלוחי היהודים להתחיל דבריהם ממעשי הורדוס ואכזריותו נגדם, וכי ארכילאוס כבר הראה כי ילך גם הוא בכל דרכי אביו בכל אכזריות נפשו ועל כן יבקשו להסירו מהם ולהושיב נציב רומא.
ויאזעפוס בכל סיפוריו מהורדוס לא ידע דבר מהעם, ובכל אריכות דבריו על דבר הורדוס, שכח את כל דבר העם, שכח לגמרי כי לא תולדות הורדוס וביתו הוא אומר לנו לכתוב כי אם דברי ימי ישראל. אבל מהעם כשהם לעצמם אין שם אצלו דבר בכל דבריו הארוכים על מעשי הורדוס ולא יזכיר דבר מהם, וממה שהי׳ שם בכל אורך ימי הורדוס.
וכאשר נתבונן בהדברים המעטים אשר נשארו בידינו לפליטה מדברי שלוחי העם לפני הקיסר נראה ונמצא שם פרטים רבים וכוללים, אשר אין גם זכר אצל יאזעפוס מכל המעשים הרבים הגדולים והנוראים ההם, אשר בהכרח הרעישו אז את כל ארץ יהודה. שם נאמר "מספר גדול ורב מאד מהיהודים המית, מספרים גדולים כאלה אשר לא נשמעו בימים מקדם."
והלא ודאי נגע זה בכל פנות העם בכל ארץ יהודה, וירעישו את כל מוסרותיהם, ואין מכל זה אצל יאזעפוס פרטי דבר. הוא כתב רק המבצרים אשר כונן הורדוס לבלי ימרדו בו היהודים ולבלי יתקוממו נגדו, וגם זה בא רק בתוך שלשלת סיפוריו על הורדוס ומעשי תקפו ועלילות מצעדיו, אבל העם וכל הנוגע להם ,לא יזכיר יאזעפוס ,כאלו קדמוניות היהודים אין זה הנונע לעם ישראל והמעשים עמהם ואין זה דבר מראה פני העם בעת ההיא, כי אם דבר הורדוס האדומי ונשיו ובניו, אשר בכל דברי יאזעפוס בכל משך הזמן הזה לא בא כי אם זאת(י״ד) ואך בזה האריך עד בלי די. וכן אין שם זכר מפרטי מעשים, אשר נכללו בדברי היהודים באמרם:
"על טובי העם שם עלילות דברים למען הגותם מן המסלה וימיתם באופנים משונים מאד." "גם ראשי יהודה ובחיריהם (עשירי היהודים) צוה להרוג על ידי צל־פשעים אשר בדא מלבו עליהם ויובילם לטבח על פי חפצו לבד, גם מבלי להציגם במשפט, למען קחת לו רכושם לאוצרו."
ומכל המעשים האלה ועוד דברים רבים אשר הוזכר שם אין גם זכר אצל יאזעפוס.
ועל ידי זה יחסר לנו כל מראה פני העם את אשר הגיע להם, ואת אשר הי׳ עמהם בכל העת ההיא.
ונפלא הדבר כי מבלי אשר יספר לנו יאזעפוס דבר ממצב העם בימי הורדוס, ומבלי אשר בא אצלו פרטי מעשי הורדוס בתוך העם, אשר מזה בא המצב הנורא אשר תארו אותו היהודים לאמר:
"בני יהודה אשר בראשית ימי ממשלת הורדוס הי׳ מצבם טוב, דכאם לעפר עד כי היו לעניים מרודים."
בכל זה בא להשיב על השאלה הגדולה הבאה מתוך זה, מדוע התאכזר הורדוס על בני ישראל לקחת את רכושם ויפזר כספם לכל הגוים ויאמר :XVI, 5, 4
"בודאי יעורר השתוממות לראות בנפש הורדוס שני הפכים כאלה, רחוקים ומתנגדים במדה גדולה ומרובה כזאת, כי מצד אחד נראה להורדוס לבב מתנה נגד כל העמים כולם וכו׳ ומצד השני אם נתבונן בכל האכזריות הגדולות והנוראות אשר עשה לעמו (היהודים) וכו׳ על כן יאמרו אחרים וכו׳ אבל אני הנני מאמין כי הכל מנפש אחת כי כן היתה תכונת נפשו כי הי׳ רודף אחר הכבוד, ועל כן גם הי׳ חונן ונותן אם הי׳ תקוה כי יהללו בשערים מעשיו, אם אז או לדורות, ועל ידי זה הי׳ הוצאותיו יותר מכפי כח ארץ ממשלתו, ותעל ההוצאה יתר הרבה על ההכנסה אשר היתה לו ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (היהודים) למען בצוע בצע כי הלא אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מזה."
ומסוף דברי יאזעפוס, ומענין תשובתו על השאלה הננו יודעים כי לא על האכזריות בנוגע לדת ולהנהגה היתה השאלה, כי אם אכזריות נוראות לקחת מהם את רכושם ולתתם לכל העמים, שאך זה היא תשובתו של יאזעפוס על שאלתו לאמר:
"ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד היהודים למען בצוע בצע, כי הלא כל אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מהשני."
ועל זה הוא שבאו דברי טובי העם לפני הקיסר בדבריהם:
"בני יהודה אשר בראשית ימי ממשלת הורדוס הי׳ מצבם טוב, דכאם לעפר עד כי היו לעניים מרודים." והנה לנו מתוך זה שני הדברים יחד מתוך דברי יאזעפוס ושלוחי היהודים.
כי לקח את כל רכוש היהודים ויעמידם על גחליהם עד שאף שבראשית ימי ממשלתו הי׳ מצבם טוב, הניחם עניים מרודים, ויתן את כספם לבני היונים והסורים לכל צרכי העדות השונות.
ולהיפך להיהודים עצמם לא נתן נם להנות מפרי עמלם ויגיעם הם כל מאומה, ובנתנו את כל חיל היהודים לזרים לפני הגוים לכל צרכיהם, לא עשה כן לבני ישראל מכספם הם, ככל דברי יאזעפוס גם הוא אלטטי׳ XIX, 7, 3 אשר כבר הובאו. "ואף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו (מכסף בני ישראל) ובנה להם בתי מרחצאות בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא שם לב לאחת מכל ערי ישראל, ולא עשה שם גם דבר קל, לא בנוגע לפאר את בניני העיר, ולא בנוגע למתנת כסף לצבור לצרכיהם."
וזה לבד הוא כבר ציור שלם מכל דבר ממשלת הורדוס בארץ יהודה, הממלכה החטאה אשר השתדלו אז אצילי בני ישראל לפני הקיסר להעבירה ולבטלה ולהסירה מן הארץ, אשר מתחלתה לא נבראה כי אם לכחד שם ישראל מהארץ מהיות בין ראשי לאומים.
הערות
הערה (י״ד): אם נתבונן בדברי יאזעפוס אז נראה כי קו המקיף את דבריו בכל ספריו אינו העם כי אם פרטי מעשי המושלים, וגם בחיי המושלים הנה גם במלחמת היהודים אף כי על החשמונאים ידבר רק בדפים אחדים על כל הזמן הארוך מכלם יחד, הנה בבואו להורדוס ירחיב ידו וידבר על כל פרטי פרטות מכל תפארתו וגדולתו כאלו הי׳ רק זה מטרת חבורו, ויקרא לו בכל דבריו ״המלך״ סתם, עוד גם בהימים אשר אנטיגנוס החשמונאי ישב על כסא המלוכה בירושלים.
וכל זה יפרוש לנו אור על דרכו של יאזעפוס בכתיבת דברי ימי ישראל.