דורות הראשונים/כרך א/פרק ג
אם יאזעפוס יאמר לנו על הורדוס בנוגע לבני ישראל "כי לערי ישראל לא עשה כל מאומה אף לא לאחת מהן, לא בנוגע לפאר את הערים, וגם לא בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור״ עלינו לדעת נגד זה דרכי הורדוס בנוגע לערי העמים בכלל, ולעיר קיסרין בפרט, אשר אותה בנה למען הסיע אליה את כל כבוד הממלכה. ואמנם כי גם זולת זה הנה דבר העיר הזאת נוגע ביותר לכל דברי ימינו עד החורבן. את אשר חפץ הורדוס לעשות אותה לעיר הממלכה בירת מלכותו תחת ירושלים לא עלה בידו, כי הקיסר ואגריפא לא הסכימו לזה, אבל מחשבתו הרעה על היהודים על ידי העיר הזאת אשר בנה באה ונהיתה, אחרי מותו.
היהודים בקשו מאת הקיסר ברומא לבטל את הממלכה אשר יסד הורדוס, הממלכה אשר נוסדה עתה על יסוד ,כי היהודים דבר אין להם בהממשלה, והנם נתונים תחת ידי כל עמי הארץ, ותהי בקשתם לשלוח נציב רומא אשר ינהג את הארץ, ויהיו תהת הנהגת רומא עצמה.
והם קוו כי הנציב החדש גם הוא יהי' מושבו בירושלים, אבל מקום הנציב נקבע בקיסרין בהיות לה כל שכיות חמדה החסרים בירושלים וכל עצבי הגוים, ואחרי אשר הי׳ מושבו הראשי בין היונים, שם ידו עמהם ככל אשר עשו הורדוס וארכילאוס בנו לפני זה, והיהודים לא יכלו להמיש צוארם מהרעה הגדולה אשר המיט עליהם הורדוס, וסוף דבר בא גם חורבן הארץ על ידי עניני עיר קיסרין, ככל אשר מפורש בדברי יאזעפוס, ויתבאר לפנינו במקומו.
ועל כן הנה דבר עיר קיסרין הוא פרק שלם בדברי ימינו ההולך ומשתרע מעתה בכל דברי הימים ההם ומחובר לדברי ימינו בשלשלאות של ברזל .ועלינו לדעת תכלית ענינה מראשיתה על ידי הורדוס. הדבר ידוע כי העיר הזאת קיסרי צעזאריע בנה הורדוס מחדש בהמקום אשר הי׳ נקרא לפני זה מגדל סטראטאניוס.
ולפי עדותו של יאזעפוס אלטטי׳ XX, 8, 7מפי היונים הנה לא ישב יהודי שם לפני זה (ח).
ודבר בנין העיר הזאת ,והחג הגדול והנפלא מאד אשר חגג הורדוס בגמרו את בנין העיר, אשר לא עשה כן אף לא לאחת מכל הערים אשר בנה, החג הגדול אשר חגג אז אשר הפכו לחג לאומים, ואשר הקדיש קרואיו מכל קצוי ארץ, ויפליא אותם בדברים נפלאים ופזור נורא, חג חנוכת עיר הממלכה ואין קצה לתבונה, נמצא בדברי יאזעפוס בשני מקומות.
בספר XV, 9, 6מאלטטי׳ יספר באריכות גדולה מאד את כל דבר בנין העיר, אשר בנה הורדוס ושכלל בכל היכלי חמד, פסילים אלילים ומצבות, ויבן שם גם היכל־אלילים לשם הקיסר, וחוף לאניות גדול מאוד.
ובספר XVI, 1, 5יספר את כל דבר החג, חג לאומים, אשר עשה אז הורדוס לכל גויי הארצות כאשר כלה את כל מלאכתו בבנין העיר הזאת, ויאמר שם:
"בימים ההם נגמר בנין העיר צעזאריע סאבסטא אשר יסד הורדוס מחדש, בשנת העשר לימי העבודה והעסק בבנינה. (ט) חנוכת העיר היתה בשנת שמנה ועשרים למלכותו ובהאלימפא המאה ותשעים ושנים את החג הזה מחנוכת העיר קבע הורדוס לחוג בהמון חוגג וחג לאומים גדול ובכל תרועת שמחה ,והכנת כל מעלות פאר והדר, ויכין לשמחת החוגגים בהחג הגדול הזה גם מלחמות של תחרות ממינים שונים ,בגימנאסטיקא, ובמוזיקא, ויקרא לו למועד החג הזה המון משחקים ומשחקות על במת החזיון, ויביא גם הרבה חיות משחק, ויכין כל אופני המשחקים הרבים והשונים אשר יראו בעיר רומא, וגם בזה עוד לא אמר די, ויוסיף עוד על זה גם כל המשחקים והחזיונות אשר יראו גם במקומות אחרים, ולא הניח ידו מכל המראות השונים אשר יראו, ויועמדו לראוה בארצות שונות, את כולם הקביץ הורדוס ויכינם לחג חנוכת העיר הזאת, ועל כל השעשועים ההם והחזיונות קרא את שם הקיסר, ויוסיף עוד לתפארת העיר להשאיר הדבר ולהעמידם שם בכל חמשת שנים, ואחרי אשר קרא כל זה על שם הקיסר, שלח הקיסר לזה גם מתנות מכספו, וגם יוליא אשת הקיסר שלחה גם היא מתנות כאלה מארץ איטאליען. כל האנשים הקרואים אשר נקהלו ובאו אל החג הזה אשר מספרם עלה לאלפים, וגם כל שלוחי הקהלות אשר שלחו היונים מבל עריהם לאות תודתם על כל הטובות אשר קבלו מהורדוס, לכולם הכין כל מחסורם ביד רחבה מאד, ויכין להם בתים לשבת ושם נמלאו כל משאלותיהם וכל חפץ לבבם, כל אשר דרשו ניתן להם באין מחסור דבר. ביום התעינגו כולם על השעשועים הרבים והמון חוגג, ובלילה על כל החזיונות והמשחקים הרבים מאד, עד אשר לא הי' קצה לתכונה, ולרום תפארת הורדוס אין חקר, והוא לא אמר די בכל אשר הכין לפני ימי החג הגדול הזה, כי אם שב ויוסיף עוד הרבה על זה, וישתדל כי יעלה דבר החנוכה הזאת על כל אשר קרו ויאתיו בימי קדם."
אלה הם דברי יאזעפוס שם, וכן הדבר בולט וניכר לפנינו כי לא את חג בנין העיר קיסריא חגג הורדוס כי אם את חגו הוא, את חג העיר אשר הכין לו לבירת ממשלתו. ועל כן ברום לבבו השתדל כי יעלה זה על כל אשר קרו ויאתיו במעשים כאלה בימי קדם, כי הי׳ לו בזה דבר כללי הנוגע לרום ממלכתו וכבודה בגוים, ותפארתה בארצות. אבל הקיסר ואגריפא בכל טובת לבבם אל הורדוס לא יכלו למלאות חפצו זה.
הורדוס השתדל ועשה כל תחבולות ערמה על זה, קרא להעיר בשם הקיסר, ויבן שם גם היכל אלילים לעבוד את הקיסר לשם אלוה ,ועל כל החזיונות והשעשועים קרא שם הקיסר ,עד כי הי׳ אגוסטוס כמוכרח להשיב אהבה ולשחד לזה גם מכספו.
אבל כל זה בנונע לאהבה וריעות אשר באמת התרועעו עמו הקיסר ואגריפא. ולא מנעו ממנו יקר וגדולה. לא כן בדברים הנוגעים להפאליטיק והנהגת המדינה בכללה ,שם אין משא פנים ולא דברי ידידות.
הם ראו בזה סכנה לממשלת רומא בסוריא ובמצרים, ראו והכירו את סוף מחשבת הורדוס בממלכתו, כי בהעתיקו את בירת ממשלתו מירושלים לקיסרין, לא יקרא עליו עוד שם מלך יהודה, כי אם מלך היונים או הסורים, ובידעם את הורדוס וגבורתו במלחמה, וכביר כח לבבו והלכו בגדולות, וכי כבר קנה לו את לבב היונים והסורים אשר בכל הארץ גם מעל לגבול ממשלתו, הנה יראו כי בזה תעוז יד היונים והסורים באזיה הקטנה ובמצרים, וממשלתם תתנער מעפרה.
ואך על ידי זה נוכל להבין את דבר כל המעשים הנפלאים מאד אשר עברו בין הקיסר ובין הורדוס זמן קצר אחר זה, המסופרים אצל יאזעפוס אלטטי׳ XVI, 9, 2—4באריכות גדולה מאד.
ותוכנם הוא כי שודדי טראכאניען שבו למלאכתם לגזול ולשדוד, וכאשר נטה הורדוס ידו עליהם נסו ארבעים מהם לארץ הערביים וזולליום קבלם ויתן להם מקום במבצר ובהיותם בטוחים שם שלחו ידם בבזה וירגיזו את כל ארץ טראכאניען, וכאשר חזקו דברי הורדוס על זולליום הערבי למסור אותם בידו, וזולליום לא שם אליו לב, קבל הורדוס רשיון מנציבי רומא בסוריא וואלומניוס וסאטורנינוס להכריח את הערביים על זה ביד חזקה, ובמלחמה אחת לקח את המבצר ויפק כל חפצו, אז מהר זולליום וישם הדבר לפני הקיסר, ומבלי אשר רצה הקיסר לשמוע גם את תשובת אוהבי הורדוס אשר היו שם כתב אל הורדוס באפו "כי תחת אשר עד עתה התהלך עמו כעם רע אהוב יתנהג עמו מעתה כעם אחד מעבדיו".
הורדוס נבהל מאד וישלח שלוחיו אל הקיסר להצטדק לפניו, אבל הקיסר לא קבל כלל את השלוחים, וזולליום כתב והודיע כי הוסר הורדוס מכסא מלכותו, וגם בפעם השני לא נתקבלו שלוחי הורדוס, ומצבו הורע מיום אל יום מבלי אשר יכול לעשות דבר, עד אשר לבסוף אחר זמן רב הצליח חפצו על ידי ניקלוס דאמאסקוס ואחוזת מרעהו להשיב חרון אף הקיסר מעל הורדוס, שם XVI, 10, 8—9.
וכל הדברים האלה נפלאו מאד ויוצאים לגמרי מכל דרכי הקיסר ואגריפא עם הורדוס מראשית הימים עד אז.
ובפרט כי באמת לא חטא בכל זה הורדוס גם כל מאומה, כי מראשית כזאת מסר לו הקיסר את טראכאניטיס בהיותו בטוח בידו החזקה של הורדוס כי הוא ישים מתג ורסן בפי השודדים וביד חזקה ישיבם אל המנוחה, ורק חובתו עשה הורדוס בזה, ומפורש שהי׳ זה גם ברשיון מיוחד של נציבי רומא בסוריא.
והקיסר גם לא אבה שמוע דברי הורדוס, וזה הוא נגד כל דרכי אגוסטוס אשר לא הי׳ מהיר חמה, ויהי מתון בדרכו ושוקל מעשיו במאזנים.
וכל זה נגד הורדוס אשר אמרו המושלים ברומא כי אחרי אגריפא הנהו הוא הראשון אצל הקיסר בכל ממשלת רומא. ואין ספק כי הי׳ זה מפני כי כבר לפני זה חפש הקיסר תואנה להשיב את הורדוס לאחור, לשפוך עליו קיתון של צונן, ולהראות לעיני העמים כי לא ילך בגדולות.
ועל כן בבוא דבר זולליום לפניו מצא את אשר הוא מבקש וימהר ויחליט הדבר, מבלי להביט על טיב הדבר הזה כשהיא לעצמה. וקרוב בעיני מאד, כי זה הוא ענין דברי הקיסר ואגריפא אשר באו אצל יאזעפוס XVI, 5, 1מיד אחרי הספור מכל דבר החג הגדול אשר חגג הורדוס בקיסרין.
״הקיסר ואגריפא אמרו כמה פעמים, ממלכת הורדוס היא קצרה וצרה לפניו, ובהכרח יהי׳ נדרש לתת לו גם כל סוריא וארץ מצרים."
רק כי יאזעפוס אשר בכל סגנון דבריו ישתדל לפאר ולרומם את גדולת הורדוס ואהבת הקיסר ואגריפא אליו נתן גם לזה כונה של סגנון לטובה, בהוסיפו מאמר מוסגר בתוך הדברים "לפי פזורו הגדול.״ ועל ידי זה נתן להדברים תואר כזה כאלו אמרו זה רק בשבחו של הורדוס, וכי ממשלתו קצרה וצרה לפניו לפי ערך פזורו, או לפי אהבתו את היופי.
אבל לבד ממה שרחוק מאד שיאמרו סגנון נפלא כזה לטובת הורדוס בהיות סוריא ומצרים יסודי ממשלת רומא באזיען ואפריקא, וכל עיקר ממשלתם שם.
הנה גם לבד זה אלו היו דבריהם בשבחו, ואלו הי׳ כונתם להפיזור הגדול אשר פזר לטובת העמים והערים, ואלו היו דבריהם לפאר מעשיו אלה, אז היה ראוי כי יבואו דברי הקיסר ואגריפא שם XVI, 5, 3אשר שם יספר יאזעפוס בפרט את כל פזורי הורדוס הגדולים והנוראים בכל ארצות היונים, ומה ענינם אצל החג אשר חגג לקיסרין ביחוד.
ויהי׳ איך שיהי׳ בדברי הקיסר ואגריפא האלה אשר שנה יאזעפוס טעמם וענינם, זה מבואר בדברי יאזעפוס בהליכות המעשים כי לא הי' יכול הורדוס להפיק חפצו בדבר קיסרין, לעשותה לבירת ממשלתו, ולשנות פניו למלך היונים, כי מיד אחר זה נדחה מהקיסר לאחוריו, וגם כאשר שב אפו ממנו אחרי ימים רבים לא שבו עוד ימי המנוחה להורדוס מאז ואילך.
ואמנם כי גם את היהודים לא שכח הורדוס בבנותו את עיר קיסרין, וזה נמצא לפנינו בדברי יאזעפוס במקום אחר XV, 8, 5אשר בתוך דבריו שם יאמר:
"עבור כל עם היהודים בנה הורדוס עוד גם מבצר להעבידם (עבודת פרך) במקום אשר הי׳ נקרא לפנים מגדל סטראטאניוס אשר בנה הורדוס מחדש ויקרא בשם צעזאריא (י)."
ונראה בזה דבר נפלא מאד מדרכי הורדוס כי למען הסתיר עצה במעמקים, ולבלי יביטו עליו בעין חשד ברומא על כל מעשיו עם היונים כי יבנה להם בכל אפסי ארצם היכלי אלילים (ככל אשר יובא בפרק הבא) וכל צרכי העדות, ונגד זה הנה מקדש היהודים אשר בירושלים ישן מאד ולא ישים לב והוא נקרא מפי הרומיים מלך יהודה ולא מלך היונים. כי על כן להסיר ממנו השתוממות הרומיים ולבלי יביטו עליו בעין חשד, נתן אל לבו לבנות מחדש ביד רחבה גם את היכל ד׳ אשר בירושלים (י"א). אבל הדבר הזה הי׳ לגמרי נגד כל מעשיו עם היהודים, ועל כן נבהלו העם בשמעם זה ורעדה אחזתם, לפי שלא יכלו לצייר להם כי פתאום שנה הורדוס דרכו ויבוא לעשות טובה לבני ישראל.
כי על כן האמינו כי אך תואנה הוא מבקש להרוס את מקדש ד׳ בירושלים, ולבלי לבנותו מחדש.
והדבר מפורש כן בדברי יאזעפוס אלטטי‘ XV, 11, 2ברוב ענין.
ואחרי אשר יספר שם כי אסף הורדוס את כל העם ודבר עמהם דברים טובים דברים נחומים, וכי כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילם, והשמיע להם חפצו הטוב לבנות עתה מחדש את המקדש, ויודיע להם כי אוצרותיו מלאים כסף וזהב לכל צרכי המלאכה והותר, וכי הנהו מוכן לרומם ולפאר את הבית יאמר שם יאזעפום:
"אלה היו דברי הורדוס אל העם, אבל הם נבהלו מאד מדבריו, ורעדה אחזתם, ויחשבו אשר המלך (הורדוס) רק יהרוס את המקדש ולא יבנוהו מחדש ורק אחרי אשר שב הורדוס ויעמול להרגיע את רוחם והודיעם כי לא יהרוס את המקדש הישן טרם אשר יהיו מוכנים לפניהם אצל המקדש, כל חומר הבניה והגזרה, רק אז שב רוחם, ובזה קיים הורדוס דברו". ואלו לא הי׳ לנו רק הדברים האלה היינו יכולים לדעת מזה לבד את כל ענינו של הורדוס עם בית ישראל.
הן מלך לעמו (כפי אשר חשבו בטעות עד היום) ואשר לדברי קראכמאל־ הזקן "הוא שהרחיב גבול ישראל והכניע לפניו שכני הארץ הקטנים והרעים, והוא שעלתה בידו להסתיר מעט העבדות והכניעה לרומיים, וכל עמלו הי׳ רק למצוא חן בעיני העם והחכמים בבנות ערים ובעשות טוב וחסד." הנה המלך גדל חסד הזה מאסף את בני עמו, ומדבר עמהם טובות ומבשרם דבר גדול ונכבד מאד כי אוצרותיו מלאים זהב והנהו מוכן לקרב אל העבודה לבנות מחדש את המקדש אשר כבר רבו בקיעיו אחרי שנות מאות, ולשכללו בכל פאר והדר.
הלא הי׳ להעם רק לשמוח ולהרים קול מצהלות ,ולרון מטוב לב. והנה תחת זה אחזתם רעדה ויהיו כנדהמים כיורדים במצולה, ותבלעמו ארץ.
ויאזעפוס להסביר הדבר לטובת הורדוס יאמר כי פחדם הגדול הי׳ כי יראו שיחסר להורדוס כסף על זה אבל הלא מפורש הודיעם הורדוס כי כל הכסף מונח שמור באוצרותיו(י"ב), וגם אם לא אמר להם זה ידעו היטב כי אוצרי הורדוס מלאים, ולא יבצר ממנו כל חפצו, והנהו מפזר פזור נורא בכל אפסי ארץ, כי הכנסותיו היו גדולים מאד. ואי אפשר להעלות על הדעת כלל כי יראו אשר בכל חפצו הטוב לבנות את בית המקדש ישאר באמצע מאפס כסף, כי יפחדו פחד שוא כזה מאיש כהורדוס.
אבל הטעם הטפל הזה שם יאזעפוס לפני הקוראים רק לבלי יראו בזה כל רעת הורדוס לבני ישראל עד שלא האמינו בו בדבר כזה, ורעדה אחזתם בשמעם. וכן הדבר כי העם נבהלו מאד, מפני שהי׳ זה דבר נגד כל מעשי הורדוס עמהם עד היום ההוא, ויהי בעיניהם כפלא, והם ידעו היטב כי זה עתה התחיל לבנות לו עיר חדשה לבירת ממלכתו תחת ירושלים, ואיך זה ישנה טעמו פתאום לשוב ולבנות מחדש את מקדש ד׳ אשר בירושלים.
ועל כן חשבו כי בדעתו לסתור המקדש מבלי לבנותו, ויראו מחורבן המקדש, למען הסיר מירושלים את כל כבודה, ולקחת מישראל את תפארתם, וגאון עוזם. אבל הפעם היו דברי הורדוס כנים, כי באמת רצה לבנותו מחדש, ואם לא לטובת עם ישראל ותפארת גאונם, אבל לטובתו הוא, וחשבון ארחות דרכו.
ובעת ההיא עצמה אשר הכין את קיסרין לבירת ממשלתו, בעת ההיא עצמה רצה להסב את עיני המביטים אחריו, ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותר מדי כי הנהו עוזב את ממשלת יהודה וירושלים ומתהלך בגדולות להיות למלך היונים. והדבר הזה כי נשמר הורדוס לבלי יחשדוהו על מעשיו עם הסורים והיונים כי עיניו למרחוק ויתהלך בגדולות מפורש גם במקום אחר בדברי יאזעפוס.
ובמלחמות היהודים I, 21, 12אחרי אשר יאריך שם מאד בכל מעשי הורדוס בכל ערי היונים יאמר:
"ואמנם את אשר מנע אותו מלפזר עוד הרבה יותר הוא יראתו אשר הי׳ ירא מקנאה ומחשד אשר יחשדוהו כי בפזרו מתנות גדולות כאלה להערים ההם יש לו בזה מבט מדיני רחוק אשר ישים נגד עיניו".
וזה עצמו גם הביא את אשר רצה לבנות גם את המקדש בירושלים להסיר ממנו את החשד הגדול הזה ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותד מדי. אבל כל מעשיו לא הועילו לו וסוף חפצו לעשות את קיסרין לבירת ממלכתו על זה לא הסכימו הקיסר ואגריפא, כי ראו בזה סכנה לרומא, ויראו בזה יסוד ממלכה חדשה ליונים וסורים, על ידי איש גבור חיל ובעל תחבולות ומתהלך בגדולות כהורדוס, ויראו לבלי יהפוך הדבר לרועץ בסוריען ואגיפטען. אמנם אם לא הצליה הדבר בידי הורדוס לעשות את קיסרין לבירת הממלכה בחייו, נעשתה כן לאחרי מותו על ידי מושב נציבי רומא והרעה אשר טמן הורדוס לבני ישראל בזה באה ונהיתה, וסוף הדברים מזה היו חורבן הארץ ,ככל אשר יוצא מפורש מתוך דברי יאזעפוס, וככל אשר יבואר בבואינו למעשי הימים ההם(י״ג).
הערות
הערה (ח): אבל כבר הי׳ המקום הזה כבוש לפני היהודים עוד בימי אלכסנדר ינאי כמו שהוא בדבר יאזעפוס אלטטי' .XIII, 15, 4
הערה (ט): במקום הזה יאמר שעסקו בבנינה כעשר שנים ושם XV, 9, 6 יאמר שנמשך זה שתים עשרה שנה.
והערנו על זה ככל אשר יבוא לנו עוד במקומות רבים כי אצל יאזעפוס אי אפשר לבנות יסוד על פרטי דבריו, אשר לא דקדק בהם, ולא נתן לב כי אם להסגנון ולדרכי המליצה באשר גם יתפאר בזה וגם השתמש במקורים שונים, ועל כן לבד הסתירות בין קדמוניות למלחמת היהודים, הנה גם בקדמוניות עצמו רב הסתירות מספר לספר, ועל כל חוקר ומעיין לברר הדברים. וראוי להעיר עוד על לשונו שם XV, 9, 6באמרו ״ומפני כי המלך לא הביט לא על רוב עמלו, ולא על ההוצאה בכל הנוגע לבנין העיר הזאת "כי על כן עלה בידו לגמור כל בנינה, במשך זמן של שתים עשרה שנה." שגם מזה הננו רואים שגמר בנין העיר הזאת ושכלולה הי' לו להורדוס לענין מיוחד, והוא רק מפני התכלית והחפץ אשר הי׳ לו בה, והדבר הגדול אשר שם לו למטרה בבנין העיר בכלל.
הערה (י): הכונה עבור כל העם היינו שקבע שם מקום כולל וגדול אשר יספיק לשלוח לשם את כל האנשים אשר יחטאו לו בין היהודים, לעבוד שם תחת עול הגוים והשגחתם, הרחק מעיקר ארצם ומושבם.
הערה (י"א): ועל כן באמת נופלים שני הדברים יחד, בנין קיסרין ובנין בית המקדש. כי כפי דברי יאזעפוס XVI, 11, 1היו דבריו על דבר בנין בית המקדש בשמנה עשר השנה משנות מלכותו וכפי דברי יאזעפוס XV, 5, 1היה חג חנוכת עיר קיסרין בשנת שמנה ועשרים למלכותו ועל כן, אם בנין עיר קיסרין נמשך שנים עשר שנים (עי׳ בהערה ט׳) הי׳ זה שתי שנים אחרי התחלת בנין קיסרין ואם בנין קיסרין נמשך עשר שנים הנה הי׳ זה בראשית בנין קיסרין, והיינו שעשה שני הדברים יחד. ועל כן נבין מזה את כל ארחות דרכו כי בנתנו אל לבו לבנות עיר ממשלתו בקיסרין, ראה לעשות גם מעשים אשר ימשיכו ממנו עיני חשד, ולבלי לעשות את דרכו לכולם יותר מדי.
הערה (י"ב): ראוי לנו להעיר בזה בנוגע לדברי יאזעפוס, המקור האחד לכל דברי הימים ההם, כי כבר
העידו גם חוקרי העמים גם ???י ישראל כי לא שמר ארחת יושר, עד שהחכם ווייס (ח״א עמוד 116) בכל
תמכו יסודותיו עליו בכל זה יאמר שם ״אם אמנם שבמקומות הרבה הוא מפליג בסיפורים מוסיף או נגרע
לאיזה סיבה וכו׳ ״.
אבל כולם טעו בדרכם עמו, וכל מעיין וחוקר יראה וימצא דרכו שם מבלי להכחישו כאשר הרשו להם
כי אם רק להבדיל בין עצם המעשים לבין הסגנון.
המעשים עצמם הנם על הרוב כמו שהם, כל ערמתו של יאזעפוס היתה רק זאת, כי לטובתו או
לטובת אוהביו, וכל אלה אשר חפץ ביקרם שנה את מליצתו וסגנון דבריו.
ועל כן נראה שם פעמים רבות אצל אוהביו, מעשה של גנאי שהוא מתהפך במליצות ארוכות להסיר
עוקצה, או גם להפכה לשבח אם אפשר, ואצל אויביו מעשים של שבח גמור שהוא בסגנונו משתדל לפני
הקורא להפכם לגנאי.
ותחת מה שכל החוקרים הרשו להם לפעמים גם לדחות כל דבריו ,ולכתוב כרצונם ,ויצאו להם דברי הימים על פי מעשים שלא היו כלל, הנה אחר החקירה יראה כל מעיין שמעצם הדברים אין לנטות ימין ושמאל, רק שצריך לשום עין ולב על הגונים והצבעים, ולבלי ללכת בעינים סגורות אחרי הסגנון ואחרי טעמיו ומליצותיו.
ופעמים רבות מאד נוכל לברר גם בנוגע לסגנון מדברי יאזעפוס עצמו במקום אחר.
הערה (י״ג): וזה הוא גם ענין יסוד דברי הגמ' במס׳ מגילה ד' אשר ידעו את יסוד הדבר על פי ידיעתם משלשלת המאורעות. ונאמר שם ״קיסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין, חרבה קיסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קיסרין תאמין שנאמר אמלאה החרבה ,אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו וכו׳." והדברים נאמרו בסגנון של אגדה ,אבל עיקר יסוד הדברים הוא מה שידעו כי קיסרי זו מתחלתה נבנתה לנחול את כל כבוד ירושלים, ואך לזה נוסדה לקחת מקומה, ומאז והלאה נתנה עוז ותעצומות לכל היונים בארץ יהודה בכלל, עד אשר בסוף בא על ידי זה גם חורבן הארץ.