דורות הראשונים/כרך א/פרק ב
בירורי הדברים[עריכה]
אמנם כן כי יש בזה טעות כולל בעיקר ענינו של הורדוס בנוגע לארץ יהודה ובכל הנוגע להממלכה אשר יסד.
וימי הורדוס לא לבד שאינם המשך ימי החשמונאים, המשך ימי ממשלה ביהודה, כי אם שהנם תחלת ימי ביטול כל ניר ממשלה ליהודה וישראל, ותחלת ימי החרבן.
ועוד יותר מזה כי יחד עם זה, הנם גם תחלת ימי ירידת כל האומה בכללה בכל ארצות מושבותיהם, גם מעל לגבול יהודה, והנם תחלת ימי הדחיפה הנוראה לאחור אשר ירגיש ישראל בכל עצמותיו גם עד היום הזה.
ונבאר את כל הדברים האלה על הסדר לדעת את מעשי הימים ההם
ולהכיר פניהם.
וראשונה טעו כולם לחשוב את הורדוס למלך יהודה וכי גם הוא עצמו
הביט על עצמו, מנקודת הראות הזאת בתור מושל לעם ישראל, אשר גדולת
העם הזה גדולתו, וכי ארץ יהודה היתה עתה לממלכה גדולה הפורשת כנפיה על
כל יתר העמים אשר בארץ ירושתם, ובתוך גבולי ארצם.
אבל כל זה אינו כי אם טעות ומעולם לא חשב הורדוס את עצמו למלך
ישראל, כי אם מלך לגוים, אשר משעה שמלך הורדוס היו היהודים שם פתאום
לגרים גרורים, ובני הנכר עליון עליהם.
מתחלת ימי הבית השני אשר בני ישראל לא עלו כחומה מבבל ורק מתי מספר באו להתישב בארץ יהודה, נתמלאו חורבנם של ערי יהודה מהעמים אשר מסביב, וביותר הי' הדבר הזה מימי אלכסנדר מוקדן ואילך אשר על ידו שטפו היונים והסורים ויקחו בידם את רוב ערי החוף ולאט לאט פרצו הלאה ושטפו בפנים הארץ.
ועל כן בקום מלכי החשמונאים הי' עמלם הגדול לנטות ידם על העמים ההם אשר התנחלו בארץ יהודה, וכי בני יהודה יהיו גם בכל הערים ההם העם המושל, והנותן משמרו בארץ.
וכל זה נהפך עתה על ידי הורדוס וכל אגפיו, כל שרי גוים, אשר בידם נתן את כל ממשלת הארץ והנהגתה.
הורדוס היה עתה למלך על כל העמים מסביב, וארץ ממשלתו פרצה ימין ושמאל, ובהיות משוש דרכו רק עם היונים, ונפשו ולבו אך אליהם ולכל דרכיהם, ובהיות גם רוחו זרה לעם יהודה, כי על כן הנה מראשית ימי מלכותו נתן אל לבו להקים ממלכה חדשה בארין ממשלתו, אשר כללה בתוכה עמים שונים, ויחליט להקים ממלכה חדשה אשר עמי הנכר יהיו שם העם המושל והנותן חתיתו בארץ, היהודים כמתבוללים בתוכם, ונתונים למרמס תחת רגליהם.
ועל כן גם העביר את כל כח הממשלה ליד בני הנכר ורק הם לבדם היו שריו ועבדיו, ורק הם לבדם היו יועציו ואנשי סודו, ורק הם לבדם ישבו עמו כסאות למשפט ורק על פיהם ישק כל הארץ (ה).
על פי דרכו השתדל הורדוס להעביר גם את עיר הראשה ,עיר הממלכה
מירושלים אל אחת מערי הגוים, אבל חפצו זה לא עלה בידו ולא הורשה על
זה מהקיסר, ככל אשר נראה עוד לפנינו.
אבל גם בישבו בירושלים, עיר היהודים, דבר לא הי׳ ליהודים עצמם בכל
הנהגת הממלכה, וגם כל באי ביתו, כל רואי פניו, כל שריו ועבדיו, כל יועציו
ומנהיגי המדינה, וכל הרודים על ידו, כולם היו מבני הנכר מהיונים והסורים (ו).
והערים אשר בנה הורדוס בתוך ערי יהודה, הערים אשר נבנו מטעם אדרכלי היונים בכל פאר והדר, היו רק לרעת עם יהודה ואסונם, כי לא את בני ישראל הושיב שם כי אם את צורריהם, למען אשר ישימו מתגם בפיהם בישבם ברבבותיהם גם בלב ארץ יהודה, וככל המפורש בדברי יאזעפוס אלטטי' XV, 8, 5. ואחרי אשר יחשוב שם יאזעפוס את כל הערים והמבצרים אשר בנה הורדוס למען שים מתג ורסן בפי העם ככל דבריו שם בפרק זה 8, 4,יוסיף ויאמר:
"ובדרך זה סבב את כל העם עם מבצרים (אשר הושיב בהם בני הנכר) למען אשר לא יהי׳ אפשר להם למרוד בו“.
וכדבר פלא הוא על כל החוקרים כולם שלא שמו לב לדברי יאזעפוס המפורשים XIX, 7, 3בדברו על אגריפם הראשון, ששם דבריו מפורשים בנוגע להורדוס ויאמר: "אגריפס הי׳ מטבעו חונן ונותן, וכאשר עלה על כסא המלוכה השתדל ללבב אליו את כל החוסים בצלו במתנות רבות וגדולות, ובזה הי׳ הבדל גדול בינו לבין הורדוס אבי אביו. הורדוס הי׳ אכזר, איש אשר לא ידע רחם ואין מעצור לרוחו, ובפה מלא הי׳ אומר כי לבבו נוטה הרבה יותר אל היונים מאשר אל היהודים, ועל כן אף כי ערים נכריות של בני הנכר פאר בכל פאר מכספו, ובנה להם מרחצאות ובתי טיאטרין והיכלי אלילים, ועמודי פאר, לא שם לב לפאר כן אף לא אחת מכל ערי ישראל ולא עשה שם גם דבר היותר קל, לא בנוגע לפאר את בניני העיר ולא בנוגע למתנת כסף לצרכי הצבור. נגד זה הי' דרכו של אגריפס שונה לגמרי, כי הי׳ לו דרך אחת ומשפט אחד לכל, גם נגד בני הנכר הי' טוב ומטיב, ואם הראה להם את גודל נפשו, הנה לא שכח בכל זה גם את בני יהודה ויתן גם להם עוד יותר.
והנה לא חקרו ולא ראו דברים ברורים ומפורשים כאלה, ויעשו את הורדוס למכונן ובונה לבני ישראל ערים בכל פאר והדר, ערים אשר גם נשאו ראש בהוד תפארתן, והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים.
וכל זה מפני שדברי ימינו נכתבו על פי טוב טעם אדרכלי היונים, ורחוקים לגמרי ממה שהי׳ באמת וממה שהנם לפנינו בהמקורים.
ואמנם כי הדבר הי׳ לגמרי להיפך, כי כהו עיניהם של ישראל לראות
ויביטו צר מעון על הנעשה להם בארצם, כי הנם נדחים לאחוריהם ושחו לעפר עד
כי ירעצם וירוצצם במסים וארנוניות למען בנות ערים לבני הנכר בכל הדר תפארת,
ולכל ערי ישראל לא יעשה גם דבר קל, ולא נתן כל מאומה גם לכל צרכי
הצבור, ויעשם לבנים חורגים בארצם נגד כל הגוים אשר הרימם עליהם בדמי
היהודים.
והן גם ענין דברי טובי העם שלוחי היהודים בעמדם לפני הקיסר ברומי אחרי מות הורדוס, אשר בכל אשר נשמרו בלשונם נגעו גם בזה, ודבריהם נשארו לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XVII, 11, 2ויאמרו שם:
"כל ערי שכנינו ,כל הערים אשר ישבו בהם בני הנכר פאר בבנינים גדולים ומפוארים מאד, למען השכין לעפר את ערי יהודה ולהביאם עד משבר על ידי מסים וארנוניות."
וכל כך הי׳ הדבר ידוע ומפורסם לכל כי הורדוס נתן עליון לכל גויי הארצות על היהודים עד כי יאזעפוס רע אגריפס השני ורע ההורדסים בכלל, גבר עמתם ואיש בריתם, ראה עצמו כמוכרח לשכך דעת הקוראים מזה ובעוררו את השאלה הזאת באלטטי׳ XVI, 5, 4יאמר:
״בודאי יעורר השתוממות לראות בנפש הורדוס שני הפכים כאלה, הפכים רחוקים זה מזה ומתנגדים במדה גדולה ומרובה. מצד האחד נראה להורדוס לב מתנה נגד כל העמים כולם עד אשר כל מי שישים לב למעשיו עמהם לא יוכל להכחיש כי הי׳ הורדוס איש רחום וחנון עם לב טוב מאד, ומצד השני אם נתבונן בכל האכזריות הגדולות והנוראות וכל מעשי רשע אשר עשה לעמו (להיהודים) והקרובים אליו לא נוכל להכחיש כי הי׳ לו להורדוס לב סגור מכל רחמים, לב קשה כאבן באין רגש, כי על כן יאמרו אחרים כי הי׳ בעל שתי תכונות שונות, אבל אני הנני מאמין כי הכל מנפש אחת כי כן היתה תכונת נפשו לרדוף אחר הכבוד, והדבר הזה שלט בכל בתי נפשו, ועל כן גם הי׳ חונן ונותן אם הי׳ לו תקוה כי יהללו בשערים מעשיו אם מיד או לדורות עולם, ועל ידי זה היו הוצאותיו ״יותר מכפי כח ארץ ממשלתו" ותעל יתר מההכנסה הבאה, ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (נגד היהודים) למען בצוע בצע ולמלאות אמתחתו כסף וזהב כי הלא כל אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא מהשני.
אלה הם דברי יאזעפוס שם, והאיש הזה הורגל כל כך בדברי ערמה ומזמה עד כי אבד כל הרגשותיו, וכתב דברים כאלה מבלי להרגיש שמוטב הי׳ להם שלא נכתבו משנכתבו.
ותחת תשובה אחת הנה יש לו גם שתים, כי הי׳ הורדוס מורכב משתי נפשות, ומבלי לדעת מה לעשות עם שתיהן יחד נתן את נפשו הטובה לכל הגוים וינטלם וינשאם ויתנם עליון, ואת נפשו הרעה שמר לעמו לבני ישראל.
ויאזעפוס עצמו יש לו עוד תשובה שניה ברורה מאד אשר תבאר לנו הכל
לאמר, הורדוס אהב כבוד לשעה וגם רצה לעשות לו שם עולם, ועל כן תחת
לעשות לו זכר עולם אצל העם אשר בחר לו, העם אשר הי׳ למלך עליהם, ותחת
לקנות לו לבבם הם על ידי מעשים כבירים בתוכם למען יוקירו שמו, תחת זה
בחר לו שם כבודו אצל כל עמי הנכר, וירבה לעשות עמהם טובות רבות וגדולות
לזכר עולם, אבל לזה הלא הי׳ נדרש לו כסף רב, על כן הי׳ מוכרח לשפוך חמתו על בני ישראל באכזריות נוראות להוציאם להורג ולרשת כספם, ולעשות
שמות נוראות בכל הגוי כלו למען הביא די כסף לכל הגוים.
אבל דברי הבל כאלה אשר שם יאזעפוס בזה לא יכירם מקומם בספר
דברי הימים.
והשאלה הזאת עצמה אשר הי׳ יאזעפוס מוכרח להשיב עליה גם מפי אחרים גם מפי עצמו, השאלה הזאת היא כבר תשובה שלמה בכל הנוגע לממשלת הורדוס בארץ ממלכתו. כן הדבר כי שם את בני ישראל מרמס נגד כל הגוים, אבל הי' לו בכל זה מבט מדיני חודר, אשר אליו כונן כל מבטו.
וכל המעשים הגדולים והכבירים מאד אשר עשה הורדוס להיונים והסורים (אשר נדבר עוד עליהם), כל המון המעשים השונים ההם לא היו פרי מקרים בודדים שעלו על רוחו לחפש כבוד פעם כה ופעם כה, כי אם מעשים של חשבון ודעת אשר כוננו כולם למטרה אחת, וליסוד מדיני אשר בחר לו מראשית ימי מלכותו ואשר אך אליה שאף, והיא היתה כל רוח החיה בכל דרכי ממשלתו.
בארץ ישראל וממלכת יהודה היו עירות רבות אשר כבשו והתישבו שם גויי הארץ היונים והסורים ועמים רבים זולתם, ויהיו שם גם עירות כאלה אשר הם היו רוב העיר, ובני ישראל בתוכם, והרבה עירות היו כמשותפות לישראל ולעמי הארץ.
כל זה הי' כן מימי היונים בארץ, בהימים אשר היתה ארץ יהודה תחת יד מלכי סוריא ומצרים.
וכאשר גברה יד החשמונאים הי׳ כל עמל בני ישראל לשובב להם את נחלתם, ולכל הפחות להטביע על כל המקומות האלה את חותם ארץ יהודה, וכי יהיו בני ישראל שם בתור העם המושל והנותן משטרו בארץ.
אבל כאשר מלך הורדוס אף כי ברומא קבל את כתר המלוכה בתור מלך יהודה, הנה בהיות רוחו ונפשו לבני היונים, ושונא היהודים ודרכם, ורוחו זרה להם הי׳ מבטו ליסד ממלכה על משואות עם יהודה, ממלכה חדשה אשר היונים והסורים יהיו שם העיקר והעם המושל, ומנהגם הם ודרכם מושלים במדינה, וידם בכל משלה, והיהודים יהיו שם לעם הנכבש, בני הנכר יהיו העוצרים בעם והמושלים במדינה, והיהודים סרים למשמעתם ומרמס תחתיהם.
ועל כן גם בנה ערים חדשות רבות וגדולות בתוך ארץ יהודה ויושיב בהם עמי הנכר, למען אשר תהי׳ יד הגוים רוממה גם בלב ארץ יהודה.
ויאזעפוס XV, 8, 5יאמר מפורש, כי כל הערים האלה הבצורות בנה הורדוס לבני הנכר "למען אשר לא יהי׳ אפשר לבני ישראל למרוד בו ולהתקומם נגדו.״
והוא ממש ככל :אשר עשה גם בכחידעס שר צבא היונים בראשית ימי החשמונאים, כמו שהוא במקביים I, 9, 50—52שנאמר שם: "אז שב בכחידס לירושלים, ויבן ערים בצורות ביהודה, המבצרים אצל יריחו ואמעאות, בית חורן, בית אל ותמנת ופרעתון חומה גבוה דלתים ובריח, וישם שם בני הנכר נגד בני ישראל ויבצר גם בית־צור וגזר ואקרא (אנטוניא בימי הורדוס) ויכין שם מזון וכל צרכי המלחמה."
וממש כן נגד העם עשה גם הורדוס ,והן דברי יאזעפוס XV, 8, 5ויאמר:
"בעיר ירושלים עצמה כבר הי׳ לו להורדוס מבצר משגב בהיכלו אשר בנה
וישב בו ומבצר אנטוניא (אקרא בימי בכחידעס), ויבן עוד מבצר נגד העם בשומרן
אשר קרא בשם סאבסטה, ואחרי אשר חשב את המקום הזה לטוב מאד להגן על
כל המקומות מסביב ולתת משם חתיתו על העם, כי הוא רחוק מירושלים רק מהלך יום אחד, על כן עשה את המבצר הזה חזק מאד. כן בנה עוד מבצר חזק
למען שים רסן בפי העם ולהעבידם שם במקום אשר לפנים הי׳ נקרא מגדל
סטראטאניוס, ואשר קרא הוא קיסריא וכמו כן עשה מבצר בתוך העמק (בית־אל
עי׳ אלטטי׳ (V, 1 ,22ואשר שם הושיב מבחירי החיל, ויבצר את גאבא בהגליל
וחשבון בעבר הירדן, כן סבב את העם במבצרים מסביב לבלי יוכלו גם לחשוב
מחשבת מרד."
והנה זה עצמו את אשר עשה בכחידעס שר צבא היונים אויב היהודים, זה עצמו עשה גם הורדוס ומהטעם הזה עצמו.
ואמנם כי לזה לבד לא הי׳ דרוש להורדוס לבנות ערים מחדש בכל הדר תפארת כבוד מלכים. אבל כי יחד עם זה הי׳ כל חפצו להרכיב את בני הנכר אלופים לראש, וכי תהינה הערים הגדולות והמפוארות ההן אבני הפנה במדינה, וככל דברי יאזעפוס אלטטי׳ XIX, 7, 3שכבר הובאו אשר יאמר:
"בפה מלא הי׳ הורדוס אומר כי לבבו נוטה אל היונים הרבה יותר מאשר אל היהודים ועל כן אף כי ערים של בני הנכר פאר מכספו בכל פאר, ובנה שם כל צרכי העיר ויכונן להם בתי מרחצאות, בתי טיאטרין, היכלי אלילים ועמודי פאר, לא שם לב לפאר ולהדר אף את אחת מכל ערי היהודים, ולא תקן שם גם דבר היותר קל לא בנוגע לפאר את בניני העיר, ולא בנוגע למתנות כסף לצרכי הצבור."
והדברים המעטים האלה אשר יאמר לנו יאזעפוס בזה, כי בכל פזורו הנורא לכל ערי העמים אשר יובא לפנינו לא מצא הורדוס לטוב לעזור לצרכי הצבור בערי ישראל, ובכל כובד המסים הנוראים אשר שם על בני ישראל לצרכי פזורו לערי העמים, לא רצה אף לקחת חלק בצרכי צבור של ערי יהודה,
הדברים האלה לבדם הנם די לתת לנו ציור שלם ממלכת הורדוס, כי לא מלך ישראל הי׳ כי אם מלך לגוים, אשר בני ישראל היושבים שם לא נבראו כי אם למוץ את לשד חייתם עבור כל הגוים ההם.
ובאלטטי׳ XV, 10, 3אשר שם ידבר יאזעפוס ,בנוגע להורדוס עם היהודים ועם גויי הארץ בלי פלפולים ואריגת דברי מליצה יאמר בקצרה:
"כי אם הי' הורדוס קשה כברזל נגד עם היהודים, ובכל נטיה קלה יסרם למשפט, הי׳ נגד יתר העמים גדל חסד, ויסלח להם גם כל חטאתם נגדו."
והדברים האלה יאמר שם יאזעפוס בנוגע ליושבי עיר גדרה אשר הקריבו משפטם על הורדוס לפני הקיסר.
ובחפזו שכח יאזעפוס להגיד לנו את ההבדל בין היהודים לשאר העמים
אשר תחת ממשלת הורדוס, כי הלא גם עיר גדרה היתה תחת ממשלת הורדוס, וכבר
נתן אותה הקיסר להורדוס בשנת 30לפסה"נ (אלטטי׳ XV, 7, 3מלחמות היהודים
(I, 20, 3והיינו בראשית ימי מלכותו, והדבר הזה מהסתת צענאדארוס להגדריים
להביא דבתם רעה על הורדוס הי׳ בשנת השבע עשרה למלכותו כמו שנאמר שם
בדברי יאזעפוס (ז).
בכל זה יאמר שם יאזעפוס כי על כן עשו זה אנשי גדרה "מפני שידעו כי אף שהורדוס הנהו קשה כברזל נגד עמו (היהודים) הנהו נגד הנכרים גדל חסד, וסולח לכל עונם נגדו.״
והנכרים האלה גם הם עבדיו היו אשר משל עליהם כעל היהודים, וכבר היו בני גדרה תחת ממשלת היהודים גם בימי אלכסנדר ינאי. ועל כן אין כאן הבדל בין היהודים לביניהם מה שהיהודים היו עבדיו ולא הגדריים, כי גם הם היו עבדיו חוסי שבטו.
וכל ההבדל בינם לבין היהודים לא יוכל להיות כי אם זה, כי אלה היו עריצי גוים אשר הורדוס חפץ ביקרם, ואלה היו בני יהודה וישראל אשר הורדוס השתדל בכל כח ידו להשיבם לאחור, ולקחת מהם עמדתם.
ואך על זה לבד ילכו דברי יאזעפוס: "כי אם הי׳ הורדוס קשה כברזל נגד עמו (היהודים) ובכל נטיה קלה יסרם קשה, הי׳ נגד הנכרים גדל חסד ויסלל להם גם חטאתם נגדו."
והדברים האלה הנם דברים כוללים בבל הנרה הגת הורדוס, ופרינציפ כולל אשר הי׳ לו לקו בכל הנהגת ארץ ממשלתו. והן גם ענין דביי יאזעפוס אלטטי׳ XVI, 5 ,4אשר יצדיק את הורדוס ויאמר:
"ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (היהודים) למען בצוע בצע, ולמלאות אמתחתו כסף וזהב כי הלא כל אשר פזר אצל זה (אצל העמים) הוכרח להוציא מהשני (מהיהודים)."
והדברים מבארים את עצמן ונקראין מאליהן.
ואמנם כן כי גם את אשר היתה ירושלים בירת ממלכתו, הי׳ נגד חשבונותיו, ונגד דרך ממשלתו אשר בחר לו, כי על כן נתן אל לבו באמצע ימיו לבנות לו עיר הראשה חדשה ולעשותה צרה לירושלים, באשר שם יהיו גויי הארצות יסוד התושבים ועיקרם, והעיר תבנה ותתכונן בכל מראה עיר הגוים, בהיכלי אלילים פסילים ומצבות, וכל משאלות העמים בהלכם בדרכי לבם, ולבנותה בכל סגולת מלכים, ולפארה כי תעלה על כל ערי המדינה וכי כל נקודת הכובד וחיל גוים יובא אליה.
הערות
הערה (ה): שירער ח"א עמוד 394יאמר ״להתראות בעולם הנד׳כים והרומיים כאיש נאור היו כל העוטרים אותו מסביב בני היונים, ויתן אותם לראשי המדינה".
וכן יאמר החכם גרעץ ח"ג עמוד 282לאמר ״כמו שהיו כל מחשבות הורדוס למצוא חן בעיני הגוים. לרכוש לואהבת הרומיים ולבב היונים, אף כן עשה לו את כל שרי ביתו רק מהנכרים, בייחוד מבני היונים". וכולם יחד הלכו בדרך אחת לחשוב כי עשה זההורדוס רק מחפצו לקנות לו שם ולרכוש לו כבוד ואהבה ומתוך השקפתם זו יסדו גם את כל דבריהם על הורדוס, ועל כן גם לא מצאו הדרך.
אבל כל זה רק טעות של חסרון חקירה ולא עשה זה הורדוס כדי להתראות בעולם הגריכים והרומיים
כאיש נאור, או כדי למצוא חן וכבוד, כי אם מתוך מבט מדיני פלי ,סבס ???? אשר על פיו יסד את כל
הנהגת ארצו, ואשר על ידה רצה לשנות את כל סדרי הארץ ולחדש לו ממלכה חדשה לגמרי ככל אשר יבואר
כל זה בפנים.
הערה (ו): יאזעפוס בהיותו רע ההורדסים ואוהבם כסה קלון והשתדל בכל האפשר לתת לכל המעשים
סגנון לטובה אבל בכל השתדלותו הגדולה לא עלה זה בידו, ככל אשר לא עלה בידו לכסות קלונו הוא, וכל
הדברים בולטים לפנינו וגם נמצאו מפורשים במקום ששכח יאזעפוס להסך ולהגן, ובמקום אשר לא הספיק לשנות
פניהם ככל אשר יתברר כל זה בפנים.
הערה (ז): עי' גם שירער ח"ב עמוד 124.