גבורות ה'/פרק כג

<< · גבורות ה' · פרק כג · >>

פרק כג

ויבא עד הר האלקים חורבה, במדרש (שמות רבה פ"ב) חמשה שמות יש לו הר האלקים הר בשן הר גבנונים הר חורב הר סיני, הר האלקים ששם קבלו ישראל מלכותו, הר בשן שכל מה שישראל אוכלים בשניהם בזכות התורה שנתנה בהר שנאמר אם בחקתי וגו', הר גבנונים שנקי מכל מום כגבינה, הר חורב שממנו נטלו בית דין רשות להרוג בחרב, ורב שמואל בר נחמן אמר שמשם נטלו העכו"ם גזר דין שלהם להיות חריבים שנאמר והגוים חרוב יחרבו, הר סיני שממנו ירדה שנאה לעכו"ם, ע"כ. ביאור זה כי נתינת תורה לישראל מעלה עליונה למקבלים, וכאשר זכו ישראל למעלה הזאת שקבלו התורה האלקית, והאומות שאינם ראוים למעלה הזאת אין ספק כי יקבלו על ידי זה ריחוק ושנאה, שכיון שנתנה התורה והיה סדר המציאות נותן שתהא תורה שהיא סדר אלקים בעולם, מי שלא נמצא בו דבר זה מרוחק מן הש"י, מפני זה ההר הזה ששם קבלו התורה גורם הטוב למי שקבל התורה והפך זה לאותם שאין להם תורה. ולפיכך היה להר הזה חמשה שמות, השם הראשון מורה ששם קבלו התורה ונעשה הקב"ה להם לאלקים, וקבלת מלכותו הוא ענין ראשון לזה ומאחר שקבלו מלכותו נמשך אחר זה שני שמות המורים על הטוב שיהיה אל המקבלים והמקיימים התורה, ושני שמות אשר ימשכו לאשר אין להם שלימות התורה. והטוב נכלל בשני דברים, הטוב בעצמו והמשך הטוב שיהיה נצחי, והשם הראשון מאלו שני שמות המורה על הטוב שיקבלו שומרי התורה, ולפיכך נקרא הר בשן שכל מה שאוכלים בשניהם בשביל התורה, השם השני מורה על הנצחית שיש לישראל, ולפיכך נקרא ההר הזה גבנונים שנקי מכל מום כגבינה, ובעבור שהוא נקי ואין בו מום ישראל שקבלו התורה אין בהם מום, ודבר שאין בו מום וחסרון הוא מקוים לנצח, שכל הפסד שמגיע אל דבר לא יגיע רק מפני מום וחסרון אבל לדבר שאין לו מום יש לו קיום נצחי. נמצא שני שמות המורים על הטוב, האחד הטוב שיקבלו השני מורה על הנצחית, ואלו שני דברים נזכרים בתורה תמיד על מעלת התורה, למען ייטב לך וזהו הטובה שיקבלו, והארכת ימים הוא הנצחית, כי כאשר הטוב הוא נצחי הוא טוב בכל כי אם אינו נצחי אין טובתו נחשב. השנים האחרים מורים הפך זה אשר משמאילים כמו העכו"ם ראוים שיחרבו ולא יהיה קיום להם ודבר זה הפך והארכת ימים. ומי שאמר שמשם נטלו בית דין רשות להרוג בחרב הוא גם כן ענין זה העובר התורה יש להם רשות לבית דין לאבדו. כלל הדבר שם חורב כי המשמאילים בתורה סוף שיאבדו, הר סיני על שם הריחוק והשנאה שיש לאותם שאין להם מעלה זאת, ואין טוב להם כלל רק רע אף בזמן אשר הם נמצאים וכמו שהש"י מביא הטוב לישראל בשביל אהבה כך תבא רעה לעכו"ם בשביל שנאה, ולא קראו הר רע חס ושלום כי אין רע יורד מלמעלה רק שהש"י שונא אותם והם נעזבים ובאה עליהם הרעה, כך הוא פירוש המאמר ויש לך להבין אלו דברים:

ובפרק רבי עקיבא (שבת דף פט:) שם אמרו בשם ר' אבהו בענין אחר, הר סיני שמו ולמה נקרא שמו הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם עליו. בארו זה כי להר סיני שתי שמות בלבד, האחד שם העצמי, והשני מה שנתחייב מן העצם, כי אין עצם שלא נתחייב ממנו דבר ולפיכך נקרא לו שני שמות, האחד מורה על עצמותו והשני מה שמתחייב ממנו, וכאן המתחייב הוא חורבן האומות, לא הטובה שהגיע לנו כי לא בא לנו הטובה על ההר רק כאשר יקיימו ישראל התורה וזה לא היה על ההר, אבל לאומות העולם מיד שלא רצו לקבל התורה היה זה חורבן לעכו"ם, כי בהתחדש המעלה הזאת היא נתינת התורה לישראל קבלו האומות גזר דין שלהם:

וירא מלאך ה' ר' יוחנן אמר זה מיכאל ור' חנינא אמר זה גבריאל. טעם מחלוקת החכמים כי מפני שאמר אח"כ וירא ה' כי סר לראות, שמזה מוכיח שהיתה שם השכינה, ולפיכך יש לומר שהיה זה מיכאל כי הוא הראשון לשכינה כמו שאמרו במסכת ברכות (דף ד:) גדול מה שנאמר במיכאל ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל נאמר ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל נאמר והאיש גבריאל וגו' מועף ביעף. רמזו בזה כי מיכאל גדול מגבריאל שהוא עושה שליחותו באחת ואלו גבריאל בשתים, ולפיכך סובר, שכאן כיון שהיתה השכינה שם בודאי מיכאל שהוא המלאך היותר גדול. ור' חנינא סובר כי היה גבריאל, כי הדבור הזה היה במדבר באש בסנה, וכבר אמרנו לך למעלה שהיה הדבור הזה במדת הדין שרוצה לקיים השבועה של בין הבתרים, ולפיכך היה גבריאל המלאך הממונה על הדין. ומה שנראה המלאך אל משה ולא נראה אליו השכינה מיד ואף על גב שהיתה השכינה שם, מפני כי דבר זה לא היה רק שיהיה משה רואה המראה הזה ויסור לשם, ואין זה רק הכנה שעל ידו יבא לשם, ולפיכך דבר זה אינו ראוי שיהיה על ידי הש"י דבר שהוא הכנה בלבד, והיה זה על ידי מלאך השכינה דבר זה שהוא תשמיש בלבד:

בלבת אש מתוך הסנה מתוך שני חלקים של סנה ולמעלה כשם שהלב נתן משני חלקים ולמעלה. ביאור הדבר כי השליש העליון הוא יותר בקדושה כמו הלב באדם שהוא בחלק שלישי ולמעלה, וכן האוהל מועד היה שלשים אמה מן המזרח למערב, י' אמות האחרונות היה קדש הקדשים, לכך מצות המזוזה אחר שני שלישים. והטעם ידוע כי השליש הוא הקדוש יותר והנבחר, שכל דבר אשר נבחר ונברר נברר המעט מן הרב, ולכך השליש הוא נבחר לקדושה שהוא המעוט לכך היה המלאך נראה בשליש העליון:

מתוך הסנה פרשו רז"ל במדרש שמות רבה (פ"ב) אמר רבי יונה היינו הוא דכתיב פתחי אחותי רעיתי תמתי מה התאומים הזה שאם אחד חש בראשו חבירו מרגיש כך אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה ונאמר בכל צרתם לו צר. בארו בזה דבר עמוק מאוד, כי נקרא ישראל תמתי לענין נפלא, מפני כי הוא יתברך העלה וישראל הם בניו עלולים, ומצד שהעלה והעלול מצטרפים יחד זה האחות והתמות יחד, שכל דבר שיש לו הצטרפות כגון זה שישראל נקראים בנים אל הש"י שהוא העלה להם, ומפני כך יש בהם התמות והאחות כאשר לא נקח הדבר רק מצד התחברות יחד:

ובמדרש חזית בשיר השירים רבה (פרק ג') שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ב"ר יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן אמר לו האיך אמר לו משל למלך שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר כו' עד שקרא לה אמו, כך מתחלה חבב הקב"ה את ישראל קרא לה בתי היינו הוא דכתיב שמעי בת וראי לא זז מחבבה עד שקרא לה אמי דכתיב הקשיבה עמי ולאמי אמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דייני. בארו שהש"י מחבב את ישראל באלו שלשה כנוים, שהרי הם עלולים ממנו יתברך דכתיב (דברים, לב) הלא הוא אביך קנך וגו' שהוא יתברך נקרא עלה בפרט לישראל ולפיכך קראם בת, ר"ל שישראל הם עלולים אל הש"י. ולא זז מחבבה עד שקראם אחותי בבחינה זאת שהעלה והעלול מתחברים יחד. נמצא כי ישראל הם בת לו בבחינה שהוא עלה להם והם עלולים ממנו. וכאשר נקח הדבר כי העלה והעלול מצטרפים יחד ומתחברים יחד נקראו ישראל אחותי. וכאשר הבחינה הוא מצד זה, כי אי אפשר להיות בלא ישראל לפי שהם עלולים, כביכול העלה צריך אל העלול שאין עלה בלא עלול, ומאחר שהוא יתברך עלת וסבת הכל אי אפשר מבלתי העלול שהם ישראל, ודבר שאי אפשר להיות בלא דבר אחר הרי אותו דבר כאלו היה סבה לו רצונו לומר בבחינה זאת, ולפיכך קרא ישראל אם, מאחר שאי אפשר לעלה להיות בלא העלול הרי כאלו העלול סבה לעלה בבחינה זאת, שלכל עלה צריך שיהיה לו עלול ודבר שהוא צריך אל אותו דבר כאלו היה סבה לו, ולפיכך אמר שכל כך חבבה עד שקראם אם, והבן דברים אלו מאוד והוא פירוש המאמר הזה באמת בלי ספק. והדברים אשר רמז הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה בפרשת חיי שרה אין ענין לזה המאמר כלל. ולפיכך כאשר היו ישראל בצרה שייך לומר עמו אנכי בצרה באופן זה גם כן. ואם תשאל איך שייך בו יתברך שהוא בצרה עם ישראל. דע כי רז"ל תמצא בדבריהם הרבה מאוד מענין דבר זה שאמרו כי הוא יתברך בצרה עם ישראל, ויותר מזה אמרו ז"ל בפרק קמא דחגיגה (דף ה:) על ענין חורבן הבית מקום יש להקב"ה ובוכה שם ומסיק שם בבתי גואי איכא בכיה בבתי בראי ליכא בכיה ע"כ. והרבה אנשים משתוממים מאוד כאשר יראו דברים כאלו בדברי חכמים שנראים זרים מאוד. אבל בכל אלו דברים אין צד תמיה שהרי בכתוב תמצא כזה, (בראשית, ו) ויתעצב אל לבו ונאמר (שופטים, י) ותקצר נפשו בעמל ישראל והרבה כיוצא בזה, לכך רז"ל לא הרחיקו כל אלו הדברים גם כן. וכל איש החכם ויבין דבר חכמה יוכל להבין כי אלו דברים אין בהם דבר זר, ודבר זה שאמר שנגלה בסנה על שם עמו אנכי בצרה אין דבר זה מה שיקשה. כי דברים אלו הם כפי אשר נמצא לנו, ואל יהא ספק כי המקבלים אי אפשר להם לקבל עצם כבודו יתברך, שאף המלאכים אינם יודעים כבודו מפני שעצם כבודו אין מציאות שיוכל לקבל אותו, ולפיכך המקבלים מקבלים לפי כחם לפי ריחוק שלהם שהם רחוקים מן הש"י, וכמו שאין לך לומר כי העליונים ותחתונים שוים שהעליונים במה שהם עליונים מקבלים כבודו יתברך ויותר כבודו עמהם ממה שהוא בתחתונים. ולפיכך יאמר שהש"י בוכה, וזה לפי המקבל ובזמן מן הזמנים שנמצא מאתו הבכיה לפי המקבל, ואם שמצד אמתתו יתברך הכל הוד והכל שלימות, מכל מקום יאמר בזה לפי המקבל כמו שאמרנו. שכמו שיש הפרש בין המקבלים עצמם, שאין ספק שאין הכבוד והשלימות בתחתונים כמו בעליונים, וכך נוכל לומר, שהנמצא בזמן מן הזמנים נמצא בכיה גמורה בתחתונים שהוא הפך השלימות, ואין זה נגד כבוד הש"י אם ימצא בנמצאים המקבלים דבר כזה שהוא מצד המקבלים שלא ימצא אצלם כבוד ה' עד שימצא בהם בכיה, ורצה לומר שלא נמצא השם יתברך בשלימות כבודו אל המקבלים, שאם ימצא השם יתברך בשלימות כבודו אל המקבלים יאמר שהוא שמח כי השמחה היא שלימות למשמח, וכאשר לא ימצא למקבלים בשלימות כבודו, יאמר שהוא מתעצב ושהוא בוכה, כי הבכיה וההתעצבות הוא בלתי שלימות למתעצב ולבוכה. ולפיכך כאשר היה בדור המבול שאז היה בא להפסיד אותם כתיב (בראשית, ו) ויתעצב אל לבו. ועם כי אצל אמתתו יתברך אין התעצבות, הדבר הזה נאמר כפי המקבל שהם הנמצאים שהם מקבלים מדה זאת, כי בשעת המבול לא קבלו הנמצאים רק התעצבות, ר"ל שלא נמצא השם יתברך להם בשלימות כבודו, כי הוא יתברך מאתו באים פעולות מתחלפות לפי המקבלים. וכאשר העולם בא לקבל ההפסד, אף כי מצד אמיתתו יתעלה ויתברך ההוד והשמחה לפניו, הנמצאים קבלו התעצבות. ואל תשמע אל דברי אנשים שפרשו דברים הרבה בזה הענין והאריכו בו, הכל אין דבר ממש רק זה הדרך הוא דרך אמת, שכל אשר נאמר ויתעצב ה' אל לבו וכן ותקצר נפשו בעמל ישראל, שכך הנמצאים מקבלים מאתו בענין זה שהוא קצור נפש, שכל זה רצה לומר שלא בשלימות כבודו יתברך בענין זה נמצא הוא יתברך אליהם ומקבלים הנמצאים מאתו ית' כפי אשר נמצא אליהם. ומה שתרגם אונקלס בזה והרחיק את ההתעצבות וכיוצא בזה מן התארים, לא שעשה זה כדי להרחיק ההתפעלות וכיוצא בזה, אך עשה זה כדי לתרגם דרך כבוד שאין זה כבודו לומר עליו כך, וזה משפט המתרגם לתרגם הכל דרך כבוד. ולפיכך עתה שנגלה למשה נגלה עליו בסנה, לפי שישראל היו בצרה ובשעבוד, וישראל הם העלולים הראשונים ממנו מתיחסים אליו יתברך כמו שהתבאר כמה פעמים, ולפיכך השם יתברך נגלה בעולמו כפי המציאות שיש לישראל וכפי מדריגת ישראל, ואם ישראל במעלה החשובה והגדולה אז השם יתברך נאמר עליו כפי שהם ישראל, ואם הם בשפלות מאחר שהוא יתברך שמו מתיחס אל ישראל לכך נמצא ונגלה על עולמו כפי מדריגת ישראל:

ואמרו בפרק קמא דחגיגה (דף ה:) דאיכא בכיה קמיה ומוקי לה התם בבתי בראי ליכא בכיה ובבתי גואי איכא בכיה, ופירוש זה כי בחורבן קבלו הנמצאים חסרון, מה שהיה חסר הבית הקדוש וישראל בגלות וכל זה חסרון בודאי, ולפיכך נמצא השם יתברך אל העולם כפי המקבל דהיינו שלא בשלימות כבודו יתברך וזהו הבכיה דאיכא קמיה. מכל מקום לא היה חסרון בעיקר צורת העולם שהוא נוהג כמנהגו כאשר היה אף כאשר חרב הבית לא היה חסרון רק בדבר שאינו צורת העולם, והיינו דקאמר בבתי בראי איכא שמחה כי בתי בראי הוא צורת המציאות כי צורת הדבר הוא מבחוץ לא מבפנים, ולפיכך בבתי בראי ליכא בכיה ובבתי גואי רצה לומר דבר שאינו צורת המציאות שם ימצא חסרון אחר החורבן ואינו בשלימות ושם ימצא אל הנמצאים שלא בשלימות כבודו. ועיקר דבר זה מבואר בספר באר הגולה שם הארכנו כי אין כאן מקום לזה כלל, וכמו שנאמר ויתעצב ה' בחורבן העולם מה שהגיע הפסד אל הנמצאים בכלל, כך נאמר ויתעצב בחורבן הבית שאין שמחה ומכל מקום הכל מפני המקבלים. והבן הדברים הגדולים האלו ואין ספק בפירוש זה כאשר תבין דברי חכמה, ומי שלא ידע בדברי חכמים מסתפק בפירוש זה אבל למבין אין ספק בפירוש זה וברור הוא מאוד:

ובשמות רבה (פר' ב') שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה אמר ליה אלו מתוך חרוב או שקמה כך היית שואל, אלא להוציאך חלק אי אפשר ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה. ורצה לומר כי אדרבא יותר מיוחד הסנה לגלוי השכינה שהיא בכל מקום וכאשר נגלה השכינה בסנה מוכח שאין מקום מיוחד אל השכינה, אבל אם נגלה באילן חשוב יש לחשוב שמציאות כבודו דוקא באילן חשוב זה, נמצא כי הסנה הוא דבר כולל ביותר ואינו פרטי ולכך ראוי שם גלוי שכינה, והבן זה ממה שאמר הכתוב (ישעי' נ"ז) את דכא ואת שפל רוח אשכן. ור' אליעזר מפרש שם כי לכך נגלה עליו בסנה, מפני שהיה הגלוי הזה לצורך ישראל כדי לגאול אותם, ולכך היה הגלוי כפי שדין ישראל באותו זמן, ולפיכך אמר מה סנה שפל מכל האילנות כך ישראל ירודים מן כל האומות. וזהו כמו שהתבאר למעלה על שם עמו אנכי בצרה, ואין חלוק רק שזה מפרש מפני השפלות שהיה לישראל באותה שעה לא מפני הצרה, ור' יוסי מפרש התם לכך נגלה עליו בסנה כי היו ישראל בשעבוד קשה ואין אילן קשה מן הסנה, רמז בזה כי לפי המדה שנוהגת עם ישראל באותה שעה במדה הקשה כך היה נגלה עליו. ור' יוחנן מפרש הטעם שנגלה בסנה שהוא מורה יותר מעלת ישראל, וזה כי ישראל הם תכלית ושלימות העולם, נבדלים מכל המציאות ונותנים לעולם השפל הזה גדר והשלמה כמו הגדר שהוא השלמה אל הגנה, לכך נגלה הקב"ה בסנה שאין הסנה רק להיות גדר אל דבר. וידוע כי הגדר שהוא גדר והשלמה מובדל מן הגנה, וענין זה לישראל גם כן כי הם נבדלים מכל המציאות ונותנים גדר והשלמה לעולם, לכך נגלה הקדוש ברוך הוא בדבר שיש לו התיחסות ודמיון אל ישראל, כי הדברים אשר הם משמשים ענין אחד בעולם הם קרובים זה לזה, והסנה מובדל מכל האילנות ובשביל שהוא נבדל מן האילנות נעשה גדר שהגדר נבדל מן הדבר:

ועוד אמרו מה הסנה עושה קוצין ועשה וורדין כך ישראל יש בהם צדיקים ויש בהם רשעים ע"כ. בארו בזה, כי יש דמיון גדול בין ישראל לסנה, כי הסנה יש בו קוץ ויש בו ורד, כי הסנה נוטה לשני דברים מתחלפים, כן יש בישראל צדיקים ורשעים, רשעים הם רשעים מאוד ויש בהם צדיקים גדולים מאוד. וזה כי הקושי שבישראל כאשר הוא נוטה לטוב יש בהם צדיקים גדולים מאוד אינם סרים מן המצות מתקשים ומתחזקים במצות, וכן כאשר הוא מתהפך לרע יש בהם קושי שהם מאנים לשמוע קשי עורף. וזה דמיון אל הסנה שקושי שלו גורם לקוצים שיגדלו בו וגורם לשושנים הגדולים אשר דרכם לגדל על דבר קשה כמו סנה. וכן ישראל קושי ערפם גורם לטוב שעומדים באמונתם כשושנה בין החוחים ואינם זזין מאמונתם, וכך הרעים שבהם קשים והם קשי עורף:

ועוד שם אמר ר' פנחס מה הסנה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוצא ידו מסתרטת כך כשירדו למצרים לא הכיר בהם אדם כשיצאו ישראל יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה, רבי יודא בר שלום אמר מה הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשיוצא כנפיו מתמרטות כך כשירד אברהם למצרים לא הרגיש בו בריה וכשיצא וינגע ה' את פרעה ע"כ. ביאור דבר זה נפלא מאוד. וזה כי ישראל מתחברים אל העכו"ם, בעבור שהעכו"ם הם נחשבים כמו קליפה לפרי, והיינו בתחלה, ובסוף נבדל הפרי מן הקליפה לגמרי, וכן ישראל בתחלה יש לישראל התחברות אל העכו"ם, ובסוף הם נבדלים מהם, ויש אותות ומופתים בסוף שישראל יש להם התחברות אל השם יתברך, ולכך הם יוצאים מרשות בסוף על ידי אותות ומופתים, אבל כניסתם תחת רשות האומות אין כאן נסים שבמה שיש להם חבור אל האומות אין דביקות ישראל עם השם יתברך, וזהו בעצמו מתיחס אל הסנה שהיציאה משם בקושי ובחזקה:

עוד שם רב נחמן בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר כי לכך נגלה בסנה מה הסנה יש לו חמש עלין, כך ישראל נגאלו בשביל האבות אברהם יצחק ויעקב ובשביל משה ואהרן. ביאור זה, כי הגלות הוא פיזור האומה שהיא בגלות ואין להם התאחדות כלל, והגאולה הוא הפך זה שהיא קבוץ והתאחדות אותם שהיו פזורים ומפורדים. ולפיכך מספר ארבע מתיחס לגלות, לפי שמספר הארבע הוא נגד ארבע רוחות שהפיזור הוא בד' רוחות, וחמשה הוא מספר מתיחס אל הגאולה. וזה כי החמשה ארבע לארבע רוחות ואחד באמצע, והאחד שהוא באמצע הוא מאחד כל הארבע, שכל דבר מתאחד על ידי אמצעי המאחד. ולפיכך חמשה הם אגודה כמו ששנינו במסכת אבות (פרק ג') מנין לחמשה שיושבים ועוסקים בתורה וכו' שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה כמו שנתבאר בספר דרך חיים ויתבאר לקמן בהגדה. ולפיכך חמשה סוד הגאולה שהוא קבוץ המפורדים והמחולקים, ולכך כאשר יש זכות חמשה ראוי על ידם לקבץ ולאחד המפורדים והמחולקים. וראיה לזה כי החמשה הוא התאחדות, כי אות ה"א שמספרה חמשה לא תתחלק, וכל האותיות הם מתחלקים, חוץ מן הה"א שאין חלוק לה כאשר יבטא ה"א אין חלוק ולאפוקי כל האותיות יכול לחלק מבטא שלהם כאשר ידוע, כי הפ"א נקראת פ"ף וגם כן יש לה דגש ורפי. ולפיכך חמשה הם סוד הגאולה, ודבר זה יתבאר עוד כי החמשה סוד הגאולה, וכנגד אלו החמשה צריך שיהיה זכות החמשה צדיקים, להביא הגאולה:

דבר אחר מתוך הסנה רמז לו שיחיה מאה ועשרים שנה כמנין הסנה עד כאן. גם בזה רמזו ז"ל רמז מופלא מאוד, כי היה ראוי שיהיה נגלה עליו בסנה כי הוא מתיחס אל מדת משה, כי הסנה אילן שאין בו לחלוחית והוא יבש תמיד, אע"ג שהוא עומד על המים הוא יבש מופשט מן המים. וזהו מדת משה שהיה נקרא משה על שם שהיה מסולק ומובדל מן המים כמו שהתבאר למעלה ע"ש. ובזה מתיחס אל הסנה וכמו שהתבאר בפרקים הרבה מזה. ולפי' מספר הסנה הם כמו חיי משה, וימי חיי משה הם מורים על עצם מדריגת משה שהוא משוי מן המים. ודרך זה רמזה התורה, כאשר נתנה אריכת זמן אל המבול שלא יהיו גוברים המים בזכות משה שהוא משוי מן המים, כמו שהתבאר למעלה, אמרה (בראשית, ו) בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים, כי מספר ק"ך הוא במספר קטן י"ב והוא במספר ז"ה שהוא שם משה כמו שנאמר (שמות, לב) כי זה משה האיש, ושם זה יבא על הרמוז שיש לו צורה מיוחדת נבדלת והוא מעלת משה, וזהו הפך המים שאין להם צורה מיוחדת, ודבר זה נתבאר למעלה בפרקים פעמים הרבה עיין שם, וכן הסנה שהוא מופשט מן המים מספרו ק"ך, ואתה תבין הדברים אשר נתבארו ותמצא טעמים נפלאים ועמוקים מאוד מאוד: