בראשית רבה לד י
<< · בראשית רבה · לד · י · >>
י "ויאמר ה' אל לבו", הרשעים הן ברשות לבן (שם /תהלים/ יד) אמר נבל בלבו, (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו) ויאמר המן בלבו, אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה, (שם/שמואל א'/ כז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א) וישם דניאל על לבו, "ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף" לא אוסיף ליסגי ליסגי, ורבנן אמרין לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות, אמר רבי חייא רבה עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה",כי יצר לב האדם רע מנעוריו", אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, רבנן אמרי עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר(ירמיה יא) וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, שאל אנטונינוס את רבינו, א"ל מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל לאו שאילו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטטאת בני מעיה ויוצא, והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ר' יודן אמר מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו, ועוד שאל אנטונינוס את רבינו א"ל מאימתי נשמה ניתנה באדם משיצא ממעי אמו או עדשלא יצא ממעי אמו, א"ל משיצא ממעי אמו, א"ל לאו, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא שנאמר (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, מאימתי נתת בי את הנשמה משהפקדתני.