בנין ציון/לז
ב"ה אלטאנא, יום ו' ה' תשרי תרי"ד לפ"ק. ראיתי בספר מטה אפרים להגאון הרב מ"ה אפרים זלמן מרגליות זצ"ל שחקר במי שאין לו לאכול בלילה ראשונה בסוכה רק פת של איסור כגון של טבל ושל כלאי כרם מה יעשה ושלכאורה זה תלי בשני תירוצי התוספ' דקידושין (דף ל"ח) דמה שלא אכלו מצה של חדש דתבא ע' ותדחה ל"ת תרצו בשם הירושלמי דמצה הוי ע' דלפני הדבור ולא דחי ל"ת דלאחר דבור עוד תרצו דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני והשתא לפי תי' שני דהתוספ' גם בסוכה אסור אבל לפי תי' ראשון דבמצה לא דחי דהוי ע' דלפני הדבור זה לא שייך בסוכה דהוי ע' דלאחר דבור ודחי מדאורייתא אלא שיש לדחות כיון דכל עיקרה דע' דסוכה ממצה גמרינן א"כ י"ל דיו להלמד מגז"ש להיות כמלמד וכיון דבמצה לא דחי ה"ה בסוכה ולכן אף אם עבר ואכל הוי מצו' הבאה בעבירה ולא יצא ומסיק לדינא נראה שאין להקל לאכול מצה של איסור עכ"ד והנה במה שמסיק הגאון זצ"ל דלכתחלה אין לאכול ודאי הדין עמו דאפילו נימא דמדאורייתא דחי מ"מ יש איסור מכח תי' התוספ' דגזירה כזית ראשון אטו כ"ש ומי יכריע שלא לחוש לדברי התוספ' שאין חולק עליהם בפי' מהראשונים אבל ראיתי לחקור איך הדין בדיעבד כגון שאכל כזית מפת של איסור שסבר שלא ימצא עוד היתר ואח"כ מצא אם צריך לאכול שוב כזית מפת של היתר ואם שוב יברך ברכת ל"ב או לא יברך ונלענ"ד שהספק של המטה אפרים תלי בפלוגתא דתנאי דהיינו אם דבר דילפינן בגז"ש דיינינן לגמרי כאותו דבר דגמרינן מיניה או אם נימא דאחר דמייתי לי' בגז"ש הוי כאלו נכתב בפי' ודיינינן לי' כאותו דבר שנכתב אצלו בזה פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בחולין דף (ק"ך) אם אמרינן דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא ע"ש וכן אמרינן ג"כ ביבמות (דף ע"ח) לא קשיא הא כמ"ד דון מינה ומינה הא כמ"ד ד"מ ואוקי באתרה ע"ש הרי אע"ג דכל איסור ממזר לאחר עשרה דורות לא אתי רק מעמוני ומואבי ושם נקבות מותרות אעפ"כ לא אמרינן למ"ד ד"מ ואוקי באתרה דיו ללמד מגז"ש להיות כמלמד להיות נקבות מותרות אלא אמרינן אחר דילפינן בגז"ש הוי כאילו נכתב אחר עשרה דורות בפי' גבי ממזר ונדון כדין ממזר וא"כ ה"נ אחר דגמרינן בגז"ש דחמשה עשר מחג המצות דצריך לאכול בסוכה הוי כאילו כתוב זה בפי' גבי סוכה וא"כ הוי ע' דלאחר הדבור שדחי ל"ת אכן למ"ד דון מינה ומינה ודאי ששו' לגמרי למצה וכיון דפסקינן כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה דסתם מתניתן דיבמות דפסקינן כוותי' סובר כן וכן מדפליגי ר"י ור"א ור"י דפסקינן כוותי' ס"ל ד"מ ואוקי באתרה וכן פליגי בפלוגתא זו ר"מ וחכמים בשבועות (דף ל"א) וחכמים דפסקינן כוותייהו ס"ל דאוקי באתרה א"כ ודאי דהלכה כן ולפ"ז גם בספק דסוכה אמרינן להלכה דאוקי באתרה ודיינינן לי' כעשה דלאחר הדבור ואמרינן דמן התורה דוחה ל"ת ורק מדרבנן אסור לאכול כזית מפת של איסור ולכן אם אכל בשוגג לא צריך לאכול שוב כיון דמדאורייתא יצא ומדרבנן לא אסור רק לכתחלה. אכן י"ל כיון דאם הי' יודע שימצא עוד היתר לא הי' דוחה לל"ת דאפשר לקיים שניהם א"כ כשמצא לבסוף למפרע אפילו מדאורייתא לא יצא כדאמרינן יבמות (דף כ') דבאפשר לקיים שניהם אם בעלו לא קנו ועדיין יש לחלק דהתם בשעת דחייה הי' אפשר לקיים שניהם משא"כ בנדון זה שבשעה שאכל לא הי' לו היתר וסבר שלא ימצא עוד ולכן עדיין צ"ע אבל מכ"מ נלענ"ד ברור כשלא מצא לבסוף שיצא מן התורה. הקטן יעקב.