בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ב/דרוש ב
דרוש הקודם * בני יששכר חודש אדר מאמר ב דרוש ב * דרוש הבא
דרוש ב
[עריכה]כי תשא וכו' (שמות ל יב). אמרו רז"ל במדרש (מדרש תנחומא כי תשא ג), אמר משה לפני הקב"ה: משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה, בשעה שקוראין לפני פרשת שקלים, כאילו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן, הדא הוא דכתיב: כי תשא וכו', "שא" לא נאמר אלא "כי תשא", עכ"ל. הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט, ואענה גם אני חלקי.
ידוע (בכתבי מרן האריז"ל, פע"ח ראש השנה ד'), חדשי השנה כולם הם בחינת איברים שבראש, על כן ראשי חדשים נקראים תשרי גולגלתא, מרחשון כסלו ב' אזנים, טבת שבט עינים, אדר חוטם, הן המה איברי הראש. והפה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם (ובשנת העיבור בחודש העיבור). והנה האיברים הללו הן המה השערים אשר פתחם הבורא יתברך אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התורה, ועשה פתחים לכל אחד, ומנעולים וכיסויים לכל אחד שיוכל לכסות אותם ולסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם, כגון בעינים, כשיזדמן לפניו דבר ערוה, הנה יסגור את עיניו וכיוצא; באזנים, כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע, ליצנות, לשון הרע וכיוצא, הנה יכוף אליה לתוכה (כתובות ה ב), וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל. והנה ניתן השכל במרומים רבים, הוא הדעת הניתן באדם למעלה מן החושים, והוא ממונה לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו ואת אשר ימנע ולא ישתמש, הוא הדעת המושפע מחיי החיים בלי הפסק, כי הדעת הוא ממקור החיות. (וזהו ברמז: "המלך המרומם לבדו מא"ז", הוא א' למעלה מהז', היינו ז' שערים):
והנה ידוע בחינת משה הוא בחינת הדעת של כללות ישראל, "אשר ידעו י"י פנים" וכו' (דברים לד י), וכמו שאמרו רז"ל בהתחדשות איזה דעת אצלם: "משה שפיר קאמרת" (שבת קא ב). והנה כשהשערים מתיישרין על ידי הדעת לבל ילכו דרך עקלתון, זה נקרא זקיפת ראש, שהאיברים שבראש הן בזקיפה, לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות, מה שאין כן בהיפך חס ושלום, הנה הראש אינו זקוף במישור. והנה כל זמן היות המאור הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו, הוא הדעת הכולל, הנה היה מאיר לדעתם של ישראל, וחשש פן וחס ושלום אחרי גניזתו ילך הדעת דרך עקלתון, וישתמשו באיברי הראש בדברים שהם מצד הקליפות ויטמאו חס ושלום את קדושתם. והנה הבטיחו השם יתברך, כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה וכו'.
ועניין שייכות הדבר לפרשת שקלים דייקא, כבר כתבנו במקום אחר: שק"ל בגימטריא נפ"ש. והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל, אם ירצה יטה כחותיו, היינו החושים שהם פעולות הנפש, לדבר ה' ולתורתו ולמצותיו; ואם ירצה חס ושלום יפעול בהיפך, כי הבחירה חפשית. אם כן הוא כמו דבר שקולי, נוטה לכאן ולכאן, וכיון שהדבר שקול בבחירה, על כן תיכף ביום הוולדו יש בו מחצה פעולה לה' ומחצה פעולה להיפך חס ושלום, והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני גם כן להשם יתברך. וזהו ברמז המצוה שנצטוינו לתת מחצית שק"ל (בגימטריא נפ"ש) לה', להיותן לקרבנות לקרב הכל לה' (וגם נפש הבהמיית יתקדש להשם יתברך, הבן הדבר). ועל ידי זה הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל, והבטיח השם יתברך, בעת אשר יקראו פרשת שקלים, משה רבינו ע"ה – סוד הדעת – עומד עמהם להטות דעתם ורצונם לה' וזוקף את ראשן כנ"ל, הבן הדברים: