בית שמואל על אבן העזר קלח
סעיף א
[עריכה](א) אינו כלום: עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתן לה ויאמר לה הא גיטך כיון דתחילת הנתינה לא היה נתינה כלל אבל בצמצם מתניו והטה אליה הוה נתינה אלא דהיה נתינה גרועה מ"ה א"צ ליטול ממנה אלא אם אמר לה אח"כ הא גיטך מהני אף על גב דלא אמר לה בעת הנתינה כלום ואפי' אם היו עסוקים באותו ענין לא מהני בנתינה גרועה וצ"ל אח"כ הא גיטך כ"כ הר"ן וראיה שלו ממתני' דתנא מצאתו מאחוריו אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך והוכיח ע"כ איירי בעסוקים בענין גירושי' דאל"כ ת"ל אפילו אם נתן לידה הגט בטל אלא איירי בעסוקי' באותו ענין ומ"מ לא מהני נתינה גרועה, וכל זה שפיר מוכח לשיטתו דס"ל נתינה בשתיקה ולא היו עסוקים באותו ענין הגט בטל אבל לשיט' הרמב"ם דס"ל אם נתן בשתיקה ולא היו עסוקים באותו ענין אינו אלא פסול א"כ י"ל דאיירי מתני' כשלא היו עסוקים באותו ענין ובעלמא פסול ולא בטל וכאן היה נתינה גרועה הגט בטל אבל אם עסוקים באותו ענין י"ל אפי' אם היה הנתינ' גרוע' הגט כשר משום כשהיו עסוקים באותו ענין הוי כאלו אמר הא גיטך א"כ מה שפסק בסימן קל"ו בשיטות הרמב"ם נשמע אם היו עסוקים באותו ענין וצמצם מתניו והטה אליה הוי נתינה אפילו לא אמר לה כלום ועיין בסוגיא תניא נמי הכי וכו' משמע שהביא ראיה מדברי רבי דאמר אם שלפתו וערק חרצו ועיין בד"מ מה שהשיג על הב"י ובחנם הש"ג:
(ב) והיא קרובה אליו: כאן איירי דידו פתוחה והיא קרובה אליו לכן אינו גט אבל אם היה ידו פתוחה ומקרב ידו אליה אפילו אינו מסייע מהני לפי' הב"י כיון דא"צ סיוע שלו וכן אם תחוב במתניו בלי דוחק ומקרב עצמו אליה הוי נתינה ולכאורה תימא איך לא ראה דברי הרא"ש שכתב לפי' ר"ח אם היתה ידו פתוחה וקרבה אליה לא הוי גט דבעינן תרתי שיסייע בנטילתה גם יקרב אליה וכן הקשה הב"ח מיהו מדברי הטור משמע כוותי' שכתב בל' המחבר והיא קרובה אליו ולא כתב בבבא זו אפילו אם קירב אליה נמי אינו גט כיון דלא מסייע לה גם קשה מנ"ל להרא"ש לדייק זאת מר"ח אם ידו פתוחה וקרבה אליה לא מהני דלמא דוקא אם תחוב במתניו בדוחק וקרב אליה לא מהני אבל בכה"ג דא"צ סיוע שלו מנ"ל דלא מהני ולכאורה נראה תיבת פתוחה מ"ש הרא"ש ט"ס וצ"ל סגורה היינו אם היה סגורה וקרבה אליה לא מהני לאפוקי מרש"י ומרמב"ם דמפרשי' ערק לה חרציה עקם אליה מתניו ש"מ אפילו אם תחוב וקרבה אליה הוי גט, ומה שהקהש ב"ח מנ"ל דהרמב"ם חולק ע"ז דלמא הרמב"ם איירי כשא"צ סיוע ליתא כי מ"ש היה קשור על ידו או על מתניו נשמע דצריכה סיוע כיון שקשר ומ"מ מהני אם קירב אליה וכן הוא לפרש"י ובכל אלו אינו גט כ"א לפי שיטתו עד שיטול ממנה ויחזור ויתן לה ויאמר הא גיטך כמו בטול גיטך מע"ג קרקע כמ"ש בסמוך, ואם הגט בידו סגורה ומקרב אליה ופותח נראה דהוי נתינ' מעליא אעפ"י שהיא לקחה מידו לכן אם היו עסוקים באותו ענין ולא אמר לה הא גיטך הוי גט אלא בצמצם מתניו והטה אליה בזה כתב הר"ן דלא מהני עסוקים באותו ענין כיון דנתינה גרועה היא וסתם נתינה היא ביד:
(ג) ויש מי שאומר וכו': היינו דעת הרמב"ם ורש"י א"כ כשהגט קשור על ידו והי' אחזה בידה הוי אוחזי' שניה' בגט נשמע דס"ל כר"י בסמוך, נשמע הרא"ש דלא ס"ל כר"י ע"כ ס"ל כאן כדיעה הראשונה ול"ק קושית הב"י על הטור דהקשה מנ"ל להטור דהרא"ש ס"ל כדיעה הראשונה:
סעיף ב
[עריכה](ד) אינה מגורשת: הרמב"ם ספ"ה כתב אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה משמע דאז היא מגורשת ולא משמע כן משאר הפוסקים אלא כיון המשיח' בידו בעת הנתינ' אינה מגורש' אפי' אחר שתפסוק המשיח' והטעם הוא כמ"ש בסמוך משום דאז אין הגט בידו:
(ה) לא הוי נתינה: הנה הר"ן ושאר פוסקים הביאו פלוגתא זו ודעה קמייתא היינו דעת ר"ת ויש מי שאומר זו היא דעת ר"י והכא לכאורה סותר למה שכתב תוספות בשם ר"י דס"ל ג"כ אם קפצה ידה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אליו אינ' מגורש' אלא פי' הסוגיא דאיירי בתוחב בחוזק הגט לידה דכבר היתה ידה קפוצה ותוחב בחזקה עד שא"י להבי' הגט אצלו וכן הבין הב"ח דר"י בתו' חולק על מ"ש הפוסקים בשם ר"י, ולכאורה נ"ל מ"ש הפוסקים בשם ר"י לקוחי' דבריהם מדברי תוס' והיינו לר"י אם נתן לידה הגט ומשיחה בידו וידה פתוחה ויכול להביא הגט אלא מחמת שהיא קפצה ידיה א"י להביא לו /לא/ הוי נתינה כמ"ש ג"כ בסמוך והטעם כיון בעת הנתינה היה המשיחה בידו לא הוי נתינה ובעת שקפצה ידי' אין הגט בידו מ"ה לא הוי נתינה אבל אם תוחב הגט בחוזק לידה וידיה קפוצה כבר וא"י להביא אצלו מחמת שקפצה ידיה הוי נתינה כל שהוא מתחיל והיא גומרת הוי נתינה ומ"ש הפוסקים בשם ר"י אם קפצה ידיה הוי נתינה היינו בעוד הגט בידו קפצה ידיה אז דומה לתוחב הגט לידיה אבל אם ידה פתוחה עד גמר הנתינה ואח"כ קפצה לא הוי נתינה כמ"ש בסמוך ולר"ת אפי' בכה"ג לא הוי נתינה אלא דוקא כשא"י להביא הגט מחמת כובדו ונשמע אם נותן הגט לידה פתוחה ומשיחה בידו ואחר שנתן לידה קפצה ידיה עד שא"י להביא אצלו לא הוי נתינה לכ"ע ועיין בהרא"ש מ"ש וכו' דלא דמי וכו' יש לדחות למ"ש:
(ו) וכל זה לא מיירי וכו': הנה הרשב"א והר"ן והמגיד הביאו פלוגתא הנ"ל ר"ת ור"י וכתבו לדעת ר"י איירי בקפצה ידה ברצון בעלה ה"ז מגורשת ש"מ לר"ת אפי' בקפצה ידיה מרצון בעלה לא הוי נתינה לר"ת אלא בד"מ כ"כ לתרץ מ"ש הטור בקפצה ידיה לא הוה נתינה לשיטות ר"ת ובריש סימן כתב אם אוחז הגט בראש א' ומושיט לה והיא לקחה בראש השני הוי נתינה ומחלק בין אם לקחה או קפצה מרצון בעלה אז הוי נתינה ואין מוכרח די"ל מ"ש בריש סימן איירי כשאוחז' היא בראש השני מניח הוא מיד ושומט ידיו וכ"כ ב"ח נמצא דין זה נתחלק לב' אופני' היינו כששניה' תופסים בגט או אם תוחב בחוזק במתניו והיא אחזה הגט או אם תוחב בחוזק לתוך ידה ואז שניהם אוחזין בגט אז לר"י כשר ולר"ת פסול אפי' אם קפצה ידיה בעת הנתינה ברצון הבעל פסול משום דס"ל דצריך הבעל ליתן הוא לבדו ואם הוא מתחיל והיא גומרת לא הוי נתינה ואם בעת הנתינה היה ידה פתוחה והמשיחה בידו ואח"כ קפצה ידיה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אפי' אם היה הקפיצה ברצון הבעל לכ"ע לא הוי נתינה ואפי' אחר שנפסק החוט לא הוי גט:
סעיף ג
[עריכה](ז) אפי' אמר לעדים וכו': היינו אפי' אם העדים אמרו לה אח"כ לא מהני כיון דהנתינ' לידה לא היה נתינה כלל כיון דהית' ישנה ועיין ב"ח:
סעיף ד
[עריכה](ח) ויש מי שאומר ה"מ וכו': משום כשאמר שלא בפניה י"ל מ"ש שהוא ש"ח מחמת כסופא אמר כן אבל אם אמר בפניה אז מוכח דלא כסיף א"כ מ"ש ה"ז ש"ח יש חשש שביטל הגט לפ"ז לא מהני אם יאמר אח"כ הרי גיטך מ"ה כתב המחבר הרי זו ספק מגורשת כדעת הרמ"ה ואפי' אם נוטל ממנה הגט וחוזר ונותן לה לא מהני משום שמא ביטל הגט כמ"ש סוף סימן קמ"א לפ"ז צ"ל מ"ש בסמוך אם לא אמר תחילה ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי ש"ח דמהני אם אמר ה"ז גיטך דליכא חשש שביטל הגט דאל"כ לא היה מהני מ"ש ה"ז גיטיך כמ"ש בסי' קל"ו אלא הטעם הוא דאינו גט משום דצריך הבעל להוציא מפיו השלוחי' והגירושי' כמ"ש בבעל המאור והאי דלא חיישינן שמא ביטל משום דאמרינן מחמת כיסופא אמר כן משא"כ כשאומר בפניה לפני עדים דהוא נותן גט אז ע"כ לא כסיף: