ביאור:תחש - חיה בעלת עור אדום
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
נשלח ב17:25:14 28.07.2004, בתגובה ל: תחש
מי הוא ומה הוא ה "תחש" של המשכן "?"
לאחר מחקר מדוקדק ועיון במקורות הגעתי למסקנה ש:
"תחש" = צבע "אדום" / (או חיה שצבע עורה "אדום)"
שמות כה ה : וערת אילם "מאדמים" וערת "תחשים" ועצי שטים:
אפשר להבין ש - עורות (אילם) מאדמים = עורות תחשים (עורות צבועים באדום)
(האות וו לפני עורות תחשים היא וו הפירוש , זאת אומרת שהאות וו באה לפרש)
התרגום הארמי ל "תחש" = ססגונא = גוון (צבע) "שש" ( "אדום" )
לפי ר' יהודה , "התחש" = אלטינון = ארגמן = "אדום" (מדרש רבה קהלת פרשה א)
יחזקאל טז י : ואלבשך "רקמה" ואנעלך "תחש" ואחבשך "בשש" ואכסך "משי" :
לדעתי כולם שמות מקבילים , רקמה = תחש = שש = משי = בגד / עור צבוע ב "אדום"
תרגום ארמי : "שש" = "בוץ" , וגם בספר דברי הימים כתוב "בוץ" במקום "שש"
לדעתי "בוץ" / "שש" פירושו "אדום" "בית עבד "אדום" (הגתי)" מקביל ל: "בית עבודת "הבוץ" "
שמואל ב ו י : ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ה' על עיר דוד ויטהו דוד בית עבד "אדם" הגתי :
דברי הימים א ד כא : בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עבדת "הבץ" לבית אשבע:
הגת שימשה לדעתי גם לצביעה , והעיר גת היתה מקום צביעה ( "גת" שכנה ליד "מרשה" ! )
השם "תחש" הוא כנראה מלשון "כחש" = "שוא" / "שקר"
איוב לא ה : אם הלכתי עם "שוא" - "ותחש" על מרמה רגלי:
"שוא" בא במקרא לפעמים במקום "שש" , אחד הסופרים החשובים נקרא "שוא" / "שש" (א)
שמואל ב כ כה : "ושוא" ספר וצדוק ואביתר כהנים:
דברי הימים א יח טז : וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר כהנים "ושושא" ספר:
גם "שקר" פירושו "אדום"
ישעיה ג טז : ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון "ומשקרות" עינים .. :
רש"י
- ומשקרות עינים... צובעות עיניהם בסיקרא (= "אדום" ) ובכחול
שקר / סקר - שרק / סרק , "כדורי סרק" – לא אמיתי - שקר
שרק = מזרח (ערבית) , זרח = אדום
הביטוי "ללא כחל ושרק" פירושו האמת ורק האמת ללא צביעות
נהגו לצבוע את העיניים ב: כחל = צבע כחול לעיניים , שרק = צבע אדום לעיניים
(יתכן שכחל מלשון מכחול = צביעה (כולל אדום
ירמיה ד ל : ואת שדוד מה תעשי כי-תלבשי "שני" כי תעדי עדי זהב
כי תקרעי "בפוך" עיניך - "לשוא" תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:
לדעתי פוך / (אבן) נופך = אבן בצבע אדום
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה בהאתר וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-08-01.
תגובות
[עריכה]תחש הוא חתול
[עריכה]- תחש הוא אולי חתול.
- מאת: משה פלאם המכונה 'פשוט', על פי דבריו של פנחס ברכה.
חיה בעלת עור ססגוני ויפה, שפרוותה משמשת לכיסוי ושטיח - מתאים לחתולים הגדולים, שהיתה כנראה באיזור המדבר - מתאים לחתוליים הגדולים. החתולים, הידועים מאוד במצרים, משום מה מעולם לא הוזכרו בתנ"ך, אלא אם כן הם כן. כאן, במילה תחש.
לחתול זנב ומראה מאחור של נחש - מקור אפשרי לשמה של חיה זו. יש לה גם חושים מפותחים, היא חשה בשפמה, בחוש הריח המפותח ובחוש השמיעה החד, ובראיית הלילה המצויינת שלה.
יש הטוענים שלא יתכן שעורות המשכן ייעשו מחיה אשר איננה טהורה, אך:
- התחש עצמו אינו נמנה עם בעלי סימני הכשרות
- במרכיבי עורות המשכן נמצאים תולעי השני (האדום), חלזון הארגמן, והתכלת - אשר לפי כל הממצאים מוכח מעל לכל ספק שהוא סוג צדף. - אגב, עקב סיבה זו בדיוק, הקראים נמנעים מציציות הצבועות בחילזון ומחזרים אחר צביעה צמחית מצמח האינדיגו, וכיום בצבעים מלאכותיים שאין מקורם מן החי.
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • ט' בטבת ה'תשע"ו • 02:38, 21 בדצמבר 2015 (IST)
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/7025