ביאור:תוספתא/נידה/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נידה פרק שלישי

כתמים בבגדים

(א)
כל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן - כתמן מטמא למפרע

דין הכתם חמור מדין העד. וראו גם משנה ב, ג. בעניין הקטנה מודים כולם שאם לא הגיע זמנה לראות – אין הכתמים נחשבים למפרע, ואילו אם הגיע זמנה לראות – הכתמים נחשבים כבכל אשה.
בסוף הברייתא מחמיר ר' מאיר בכתם שיש בו כמה טיפות, ומניח שהטיפות הללו הצטברו בשלושה ימים, ולכן האשה היא זבה; אבל חכמים אינם מניחי כך. רבי בדעה שאם בדקה בעדים – הלכה כחכמים, ואם לא – כר' מאיר. ר' חנינא טוען שהכתם כולו חדש, ומסתך על דברי ר' עקיבא שתלה את הכתם באשה אחרת, ראו משנה ח, ב-ג.

חוץ מן הקטנה שאין ראיה, שאין לה כתמים, דברי ר"מ
וחכ"א: כל הנשים שאמרו, כתמן - כראייתן
וקטנה ראייה - יש לה כתמים.
כל אשה שיש לה וסת - כתמה מטמא למפרע
שאם תראה שלא בשעת וסתה - מטמא מעת לעת.
רבי מאיר אומר: החמירו בכתם יתר מן הראיה העד
שהכתם מטמא למפרע, אפילו כמה ימים והראיה אינה מטמאה אלא מעת לעת.
ראתה כתם ואח"כ ראתה דם - הרי זו חוששת משום זוב, דברי ר"מ
וחכ"א: אין חוששת משום זוב.
הרואה כתם, אם יש בו שלש טיפין לג' ימים - ה"ז חוששת, דברי ר"מ.
יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי: בין כך ובין כך הרי זו חוששת.
אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בזמן שלא בדקה, ודברי חכמים בזמן שבדקה
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בין כך ובין כך אינה חוששת
תלתה כתמה באחרות - דין הוא שתתלה כתמה בעצמה.

(ב)
פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה

גם חכמים מודים שאם החליפה שלושה בגדים בשלושה ימים, ושלושתם מוכתמים – חוששת משום זוב.

כיצד? לבשה שלושה חלוקין הבדוקים לה, וראת עליהן שלש טיפין לג' ימים
או שראת כתם ואח"כ ראת שני ימים טמאין - הרי זו חוששת

ראתה מייד

(ג)
איזה שיעור וסת? צ"ל אותיאוס

ראו משנה ב, ג, כחכמים.
סוף הברייתא – ראו משנה ב, ד, "טהורות לבעליהן." מגבילים את ההיתר הזה בכך שהיתה טהורה כשיצא לדרך.

משלו משל: למה הדבר דומה? לעד שהיו נתונין בצד השקוף
כיון שיצא השמש כינוי לאיבר המין הגברי ונכנס העד מיד - זהו וסת.
אחר זמן שאמרו - אחר זמן לקינוח, ולא אחר זמן לבדיקה.
אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה.
פירשו רבי אליעזר בר צדוק: כדי שתושיט ידיה, ותטול העד מתחת הכר או מתחת הדלוסקוס.
תוך זמן הזה - טמאין ספק, ופטורין מן הקרבן, וחייבין אשם תלוי.
אחר הזמן הזה - ר' יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אומר: בועלה נכנס ומקטיר בהיכל.
מעוברת ומניקה - בועלה טהור
כל אשה שיש לה וסת, ושאר כל הנשים - מטמאות במגע
וטהורות לבעלה. בד"א? בזמן שהניחה טהורה.
אבל הניחה טמאה - עד שתאמר טהורה אני לו.

דם החדר ודם הפצע

(ד)
דם הנמצא בפרוזדור - שורפין עליו את התרומה, וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו.

ראו משנה ב, ה.

והיוצא מן החדר, אם ידוע שדם מכה פצע – טהור
ואם לאו - ספק דם החדר ספק דם המכה - טמא.
ר"א בר"ש אומר משום ר"מ: דם היוצא מן החדר, אע"פ שבידוע שדם המכה - טמא
ורבותינו אומרים: דם המכה טהור
נמצאת אומר ג' ספיקות באשה: בבשרה - ספק טהור ספק טמא - טמא.
בבגדיה - ספק טהור ספק טמא - טהור. למגעות ולהסטות - הולכין אחר הרוב.

מראות הדמים

(ה)
שחור כחרת, עמוק מכאן – טמא. דיהא מכאן, ואפילו ככחול - טהור.

ראו משנה ב, ו. דיוקים.

לא מתחלת ברייתו הוא משחיר, שלא שנעקר המשחיר
למה זה דומה? לדם המכה. משנעקר הוא משחיר.
קרן כרכום - כברור שיש בו, בעליון ולא בתחתון, כלח ולא כיבש, כרואה בצל ולא כרואה בחמה.
כמימי אדמה כיצד? מביא אדמה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: מבקעת סכני. ר' יוסי אומר: מבקעת יוטבת
ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ: אף של בקעת גנוסר וכיוצא בהן.
ומשערין אותן עכורים, ואין משערין אותן צלולים
צללו - יחזיר ויעכרם שנית, שאין שעור למים ולעפר
כמו בשני חלקים מים ואחד יין, מן השרוני הדומה לכרמלי, חדש ולא ישן.