ביאור:תוספתא/בבא קמא/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק שלישי

נזקי השור

(א)
שור שהזיק, שהיה מועד בקרנו ותם בשנו, מועד לנגיחה אבל לא לנשיכה וחבל בזה ובזה

המונח "קרן" חל גם על נזקי נשיכה בכוונה להזיק; אבל יש להעיד על נזקי נשיכה ועל נזקי נגיחה, וראו משנה ד, ב. לכן יתכן שור המועד בקרנו ותם בשנו או ההפך.
אם אין למזיק רכוש היכול להיחשב "עליה" (במקור: חיטים השמורות בעליית הגג) – יזקוף עליו המזיק את התשלום כחוב והניזק לא יפסיד, אבל אם מת השור התם, ואין הנבלה שווה כסף – הפסיד הניזק את כספו.
הכלל - ראו לעיל, א, א.
לדברי ר' עקיבא ראו משנה ג, ח.

תם - משלם חצי נזק מגופו, מועד - משלם נזק שלם מן העלייה
אין שם עלייה - תם משלם חצי נזק מגופו, מועד יוציא, ויבקש לעלייה
כלל אמרו בנזקין: הרג את שורו וקרע את כסותו וקוצץ נטיעותיו
לא יאמר "טול את הנבילה ותן לי את הפרה", "טול את הקרעים ותן לי את הטלית"
"טול את הקצצין ותן לי את הנטיעות"
אלא שמין אותן: כמה הן יפין עד שלא הוזקו, וכמה הן יפין משהוזקו. לפיכך הן משלמין
רבי עקיבה אומר: אף התם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם
שנאמר (שמות כא לא) כמשפט הזה יעשה לו
יכול ישלם מן העלייה? תלמוד לומר "יעשה". מגופו הוא משלם, ואין משלם מן העלייה.

(ב)

שור תם שוה מנה שנגח שור שוה מאתיים ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את שורו

מת או הכחיש השור המזיק - אין לו אלא שור.

ראו משנה ג, ט. ההסבר של ר' מאיר.

שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתיים, והנבילה יפה חמשים זוז
זה נוטל חצי החי וחצי המת, וזה נוטל החצי החי וחצי המת
שנאמר (שמות כא לה) "ומכרו את השור החי וחצו את כספו, וגם את המת יחצון", דברי רבי יהודה
אמר לו ר' מאיר: לא בזה דברה תורה, אלא בזמן שאין הנבילה יפה כלום
הא מה תלמוד לומר "וגם את המת יחצון"? יחצו דמי מיתה הנזק ביניהם.

(ג)

יש חייב על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו - ופטור על נזקי עצמו ועל נזקי שורו

כיצד חייב על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו?

ראו משנה ג, י. השלמה.
לעניין המית בלא מתכוון ראו משנה ד, ו.
לעניין נזקי עבדו ואמתו – מנוגד לנזקי שורו וחמורו, וראו ידים ד, ז.

הזיק ברשות היחיד חייב, שורו וחמורו חייבים
הזיק במתכוין אפילו ברה"ר חייב, שורו וחמורו חייבים
הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים חייב, שורו וחמורו חייבין
כיצד פטור מלשלם על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו?
הזיק ברה"ר בדרך הלוכו פטור, שורו וחמורו פטורין
המית בלא מתכוין פטור, שורו וחמורו פטורין
חבל בהקדש בשור של הקדש בגר ועבד משוחרר פטור, שורו וחמורו פטורין
ופטור על נזקי עבדו ואמתו.

(ד)
כיצד "משלם במותר נזק שלם"? שור תם שוה מנה, שנגח שור מועד שוה מאתים

הסבר למשנה ג, ח.
בחישובים אחר כך מסתבר שכדאי לשני בעלי השוורים להקטין את ערך שורם עד ההעמדה בדין ולפטם אותו אחר כך.
אבל נזקי אדם, וכן נזקי שור מועד - משלמים תמיד כשעת הנזק.

הכחישו חמשים זוז, חזר האחרון הכחישו שלשה של זהב 75 זוז
האחרון משלם לראשון חצי דינר זהב 50 זוז
שור תם שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, וחבל בו חמשים זוז
השביח הניזק: היה יפה ד' מאות זוז, שאלמלא לא הזיקו היה יפה שמנה מאות זוז,
עד שלא עמד בב"ד השביח – אין לו אלא כשעת נזקו. 25 זוז
משעמד בדין הכחיש - אין לו אלא כשעת עמידתו בבי"ד. לא מחשבים התפתחויות מאוחרות
השביח המזיק: אם עד שלא עמד בדין השביח - אין לו אלא כשעת נזקו השבח כולו לבעל המזיק
הכחיש - אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד
אם משעמד בב"ד השביח - אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד אפילו אם הכחיש לפני עמידתו בדין והשביח אחרי כן.
הרג שורו של חבירו, הוקרה בהמתו או שהוזלה
הדליק גדיש של חבירו והוקרה תבואה או שהוזלה
בין משעמד בב"ד ובין עד שלא עמד בבית דין - אין לו אלא כשעת נזקו.

(ה)

שור שהיה רודף חבירו והפך הנרדף וחבל בו, או שחבלו בו אחרים - הרי אלו פטורין

הוזק הרודף בנרדף – פטור. נרדף ברודף – חייב

דין רודף בשור: אם רואים מי הרודף ומי הנרדף החישובים דלעיל משתנים, ומותר לבעל הנרדף או לאדם אחר לפגוע בשור הרודף.
אבל אם היה בעל הנרדף יכול להציל את שורו בלי לפגוע ישירות ברודף – חייב.

שור שעלה על גבי חבירו ובא בעל התחתון ושמטו, או ששמט את עצמו, ונפל העולה ומת - פטור
דחאו ונפל ומת - חייב.

ספקות בנזקי שור

(ו)
שור שהיה רועה, ויצא שור אחר אחריו

ראו משנה ג, יא: אם יש ספק – המוציא מחבירו עליו הראיה.
אבל גמלים האוחרים - אין ספק שהם שהזיקו.
אם לא היו שם שוורים אחרים אלא אלו שיצאו – הם חייבים. אם אחד מבין היוצאים הוא תם קטן – משלם כאילו הוא שהרג את השור הרועה, ואפילו אם היו שם שני שוורים רועים ושניהם מתו.
משמנים – מחלקים את התשלום או את התקבול באופן יחסי.
אם כולם באים לבית דין יכולים שני בעלי המזיקים להאשים זה את שורו של זה, אבל אם הניזוקים שלחו אחד המייצג את שניהם - דינם כאילו היה ניזוק אחד.
הסיפא עוסקת בנזקי אדם שזהים בדינם לנזקי הבהמה.

נמצא הרועה זה שמת, אפי' זה מנוגח וזה מועד לנגיחה, זה מנושך וזה מועד לנשיכה - פטור
רבי אחא אומר: גמל שהיה אוחר משתולל בתאוותו לנקבה בין הגמלים, ונמצא שם גמל מת – חייב. בידוע שזה המיתו
יצאו שני שוורים אחרים, ספק שהן המיתוהו - ספק ממקום אחר מת, הרי אלו פטורין
אם בידוע שהן המיתוהו - הרי אלו משלמין, בקטן - ולא בגדול, בתם - ולא במועד
שני שוורים שהיו רועים, ויצאו שני שוורים אחריהם, נמצאו הרועים הללו מתים
ספק שהם המיתום, ספק ממקום אחר מתו - הרי אלו פטורין
ואם בידוע שהם המיתום - הרי אלו משלמין, בקטן - ולא בגדול, בתם - ולא במועד
ואם בידוע שהשחורין שניהם המיתו את הלבנים, והיו שם אחד גדול ואחד קטן, אחד תם ואחד מועד
הרי אלו משלמין לגדול ולקטן: לגדול מן הקטן, ולקטן מן הגדול; לגדול מן התם, ולקטן מן המועד.
היו הניזקין של שנים והמזיקין של אחד, ספק שהן המיתום ספק ממקום אחר מתו - הרי אלו פטורין
ואם בידוע שהן המיתום - הרי אלו משלמין, בקטן - ולא בגדול, בתם - ולא במועד
ואם בידוע שהשחורים שניהם המיתו את הלבנים, והיו שם אחד גדול וא' קטן, אחד תם וא' מועד
הרי אלו משלמין לגדול ולקטן: לגדול מן הקטן, ולקטן מן הגדול; לגדול מן התם, ולקטן מן המועד
והניזוקין משמנין ביניהם: זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו
היו המזיקין של שנים והניזוקין של אחד, ספק שהן המיתום ספק ממקום אחר מתו - הרי אלו פטורין
ואם בידוע שהן המיתום - הרי אלו משלמין, בקטן - ולא בגדול, בתם - ולא במועד
ואם בידוע שהשנים המיתו את השנים, אחד והיו שנים, אחד גדול וא' קטן, אחד תם ואחד מועד
הרי אלו משלמין לגדול ולקטן: לגדול מן הגדול, ולקטן מן הקטן; לגדול מן התם, לתם מן המועד
והמזיקין משמנין ביניהם: זה נותן לפי שלו וזה נותן לפי שלו
היו המזיקין של שנים והנזוקים של שנים,
אע"פ שידוע שהשחורים שניהם המיתו את הלבנים אחד מהם - הרי אלו פטורים
שזה אומר שלך המית, וזה אומר לו שלך המית
ואם בידוע שהשנים המיתו את השנים, בזמן שכולן באין לב"ד – פטורין.
אין כולן באין לב"ד - חייבין
שנים שזרקו שני אבנים ושברו שתי חביות: אחת של יין ואחת של שמן
זה אומר את של יין וזה אומר את של שמן - משלמין את של יין
אחת מלאה ואחת ריקנית, זה אומר את הריקנית וזה אומר את המלאה - משלמין את הריקנית
שברו את החביות, זה אומר אתה שברתה, וזה אומר אתה שברתה - שניהן פטורין.