ביאור:תוספתא/אהלות/יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק אחד עשר

קדרה בפתח הבית

(א)

קדרה שהיא נתונה בצד האסקופה

שאם תעלה - ושפתיה משוכות מן השקוף המשקוף אינו מעליה כל שהוא

ראו משנה י, ז.
אם הקדרה על הארץ הטומאה בוקעת ועולה או יורדת. ארבעה מקרים בקדרה המוגבהת טפח מן הארץ:
אם היא משוכה מן המשקוף כלשהו – אין קשר בינה לבית (הלכה א).
נוגעת במשקוף כלשהו – אם לא נטמאה ניצלת עם דופני הבית (הלכה ג).
נוגעת במשקוף בפותח טפח – אם לא נטמאה מתוכה היא ניצלת עם הדפנות, אבל מביאה טומאה לבית והוא מביא טומאה תחתיה (שם).
המשקוף מאהיל עליה – אינה ניצלת עם הדפנות (הלכה ד).

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

(ב)

היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה, בתוכה או על גבה - הכל טמא והבית טהור.
בבית - אינו טמא אלא הבית
שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף כל שהוא, וטומאה תחתיה, והיא רוצצת
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

(ג)

היתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה - תחתיה טמא, תוכה וגבה הבית - טהור
מפני שניצלת עם דופני של אהל.
בתוכה או על גבה - הכל טמא והבית טהור.
בבית - אינו טמא אלא הבית.
שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותי טפח
טומאה תחתיה והיא רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

(ד)

היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה או בבית - תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור
בתוכה או על גבה - הכל טמא
שאם תעלה ושפתיה אוכלות בשקוף כל שהוא
טומאה תחתיה והיא רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
היתה גבוהה מן הארץ טפח, אם יש בדופנה פותי טפח
וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה - הכל טמא
אין בדופנה פותי טפח, טומאה תחתיה - תחתיה טמא וגבה והבית טהור
מפני שניצלת עם דופני של אהל
בתוכה או על גבה - הכל טמא והבית טהור
מפני שניצלת עם דופני של אהל
בתוכה או על גבה - הכל טמא והבית טהור. בבית - הוא טמא בלבד.

קדרה מול הארובה

(ה)

היתה נתונה תחת ארובה, שאם תעלה ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא

טומאה תחתיה והיא רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

ראו משנה י, ו. גם כאן יש ארבעה מקרים:
שפתי הקדרה נוגעות בתקרה והתקרה מאהילה עליה; הקדרה ממלאת בדיוק את הארובה; הקדרה אינה ממלאה את הארובה, אבל אין ביניהן פותח טפח (הלכה ו) – או שיש ביניהן פותח טפח אבל בנקודה אחת הן נוגעות זו בזו (הלכה ו-ז).
במקרה השני הקדרה ניצלת אפילו אם היא טמאה, כי היא מזוהה עם הדפנות שהיא מהודקת אליהן.

היתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה - הכל טמא
שאם תעלה עולה ויושבת בארובה, ואופצת את כל. ארובה, וטומאה תחתיה והיא רוצצת
טומאה בוקעת ויורדת
היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה או בבית תחתיה, והבית טמא - תוכה וגבה טהור
בתוכה או על גבה - כנגדו עד לרקיע טמא
שאם תעלה עולה והולכת בארובה, אין בינה לארובה פותי טפח
וטומאה והיא רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

(ו)

היתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה - תחתיה טמא, תוכה וגבה והבית טהור
מפני שניצלת עם דופנו של אהל

בתוכה או על גבה - הכל טמא

ראו לעיל ו, ג, לעניין ההצלה עם הדופן.

שאם תעלה עולה והולכת בארובה, ויש בינה לארובה פותח טפח
וטומאה תחתיה רוצצת - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

(ז)

היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה - תחתיה טמא, תוכה וגבה והבית טהורין

מפני שנידונית כשיפועי אוהלים. כי בנקודה אחת היא נוגעת בדופן.

אם היא נוגעת בדופן רק בנקודה אחת היא אינה ניצלת מטומאה שבתוכה, אבל אינה מטמאת את הבית, והוא אינו מטמא אותה.

בתוכה או על גבה - הכל טמא והבית טהור. בבית - אין טמא אלא הבית.

מת מול הארובה

(ח)

ארובה שהיא לאויר, ואין בה פותח טפח, וכזית מן המת נתון תחתיה

ונתן דבר שהוא מקבל טומאה

ראו משנה י, ב. נתן דבר שמקבל טומאה מעל הארובה וגם מעל הבית, ולכן אם יש פותח טפח הכל טמא.

אם יש שם פותי טפח - הכל טמא, ואם לאו - אינו טמא אלא כנגד כזית מן המת בלבד.

(ט)

ארובה שהיא לאויר, ואין בה פותי טפח

וכזית מן המת נתון תחתיה - הבית טמא והמאהיל טמא, דברי ר"מ

ראו משנה י, ב-ג. מדובר שהאהילו על הארובה, כמפורש שם.

ר' יהודה אומר: המאהיל טהור.
ר"ש אומר: אם טומאה קדמה את רגלו - הבית טמא והמאהיל טמא
ואם לאו - הבית טמא והמאהיל טהור
מקצת הטומאה בבית ומקצת כנגד ארובה - הבית טמא והמאהיל טמא, דברי ר"מ.
ר' יהודה ור"ש אומרים: המאהיל טהור.
ר' יוסי אומר: אם אין בטומאה ליחלק, כגון כזית מן המת השדרה והגולגולת - הבית טמא
ואם לאו - הבית טהור והמאהיל טמא.

(י)

שני חצאי זיתים, אחד נתון בתוך הבית ואחד נתון כנגד ארובה – המאהיל טהור אבל הבית טמא
היה זה שהוא נתון בתוך הבית משוך כנגד ארובה - כאילו כולו כנגד ארובה.

(יא)

כזית מן המת בפי העורב, והאהיל על גבי ארובה שאין בה פותי טפח - הבית טמא

ר' יוסי מטהר, עד שיהא בטומאה משך פותי טפח.

אם העורב הכניס את כזית מן המת לארובה והאהילו עליה – לדעת ת"ק הבית טמא, ולדעת ר' יוסי, אם אין בארובה פותח טפח – הבית טהור.

הבית והארובה

(יב)

קלל של חטאת שהוא נתון בארובה, אם משולשל - טמא ואם אינו משולשל - טהור.
בד"א? בארובה שאין בה פותח טפח. אבל בארובה שיש בה פותח טפח
בין משולשל ובין שאינו משולשל - טמא.

בד"א? בשל חרס. אבל בשל אבן

ראו פרה יא, א, וכן פרה י, ג. כלי אבן מציל יותר מכלי חרס ולכן האפר שבו טהור.

בין שיש בארובה פותי טפח, בין משולשל ובין שאינו משולשל - טהור.

(יג)

ארובה שבין הבית לעליה, ואין בה פותח טפח
טומאה בבית - כלים שבעליה טהורין. טומאה בעליה - כלים שבבית טהורין
שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות
דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנו אלא בפותח טפח.
כלים שכנגד הזית מן המת - רבי מטמא וחכמים מטהרין
אמר רבי: רואה אני את דבריהם מדברי.

(יד)
ארובות זו על גב זו, ויש בהן פותח טפח, ונתון דבר שהוא מקבל טומאה

ראו משנה י, ד. מדובר שיש בבית טומאה, והשאלה היא מה קורה מול הארובות.

אם יש שם פותח טפח - הכל טמא, ואם לאו - אין טמא אלא כנגד התחתונה בלבד
מרחיבות מלמעלה ומצירות מלמטה פחות מטפח - מן הצר ולמטה טמא, מן הצר ולמעלה טהור.
מרחיבות מלמטה ומצירות מלמעלה - אינו טמא אלא כנגד הצר בלבד.