ביאור:מעוז צור ישועתי - מעומד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הפיוט מעוז צור ישועתי
[עריכה]על הפיוט
[עריכה]המשורר מרדכי, שם את שמו כדרך שירת ספרד, בראשי התיבות שבראש הבתים (אקרוסטיכון - בעברית הבאה מיוונית: קרוסטיכיס κροστιχίς).
בשיר נמצאים צירופי אתב"ש:
- מעוז-ישועתי | רעות-יגון | דביר-קדשו
- כרות-למוקש | י-מגדלי
הפיוט וביאורו
[עריכה]מ - פתיחה ותפילה לבא הגאולה
[עריכה]- מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי כינויים לקב"ה (המגן, החזק כסלע, ועוזר בעת צרה) על פי שירת משה. ראו ההערה בביאור המורחב. לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ ראוי להלל. התרגום הארמי למזמור בתהלים: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בי"י! לַיְשָׁרִים - נָאוָה תְהִלָּה.
- תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי יעמוד (מחדש) המקדש (ראו הערה בביאור המורחב לקמן), וְשָׁם תּוֹדָה קרבן תודה נְזַבֵּחַ.
- לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ זבח, מִצָּר מאויב הַמְנַבֵּחַ המקלל, או המשמיע קולות נביחה ככלב.
- אָז אֶגְמוֹר אומַר וראו הערה בביאור המורחב לקמן, בְּשִׁיר מִזְמוֹר, חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ ביחד עם חניכת המזבח (במדבר ז י)
ר - שעבוד מצרים
- רָעוֹת שָׂבְעָה אכלה הרבה, עד כדי שובע נַפְשִׁי, בְּיָגוֹן צער כֹּחִי כָּלָה נגמר
- חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בקשיים רבים, בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה מצרים (על פי ירמיהו מו כ)
- וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה עם הסגולה - עם ישראל
- חֵיל פַּרְעֹה, וְכָל זַרְעוֹ, יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה במעמקי ים סוף (שמות טו ה):
ד - גלות בבל
- דְּבִיר קָדְשׁוֹ ביטוי מקראי לקדש הקדשים, וראו ההערה בצד הֱבִיאַנִי, וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי לא היה לי שקט, מנוחה
- וּבָא נוֹגֵשׂ אויב (נבוכדנצר מלך בבל) וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עבודה זרה עָבַדְתִּי
- וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי שתיתי יין רעל, כינוי לצרות גלות בבל, כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי שאבדתי מהעולם (נ"א:אבדתי)
- קֵץ בָּבֶל קץ גלות בבל, זְרֻבָּבֶל שהסתימה בזמן זרובבל, לְקֵץ שִׁבְעִים אחרי 70 שנות גלות נוֹשַׁעְתִּי:
כ - גלות פרס - פורים
- כְּרוֹת לכרות קוֹמַת בְּרוֹשׁ מרדכי (על פי מגילה י ב) בִּקֵּשׁ רָצָה, אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא המן
- וְנִהְיָתָה לוֹ (לְפַח וּ)לְמוֹקֵשׁ למלכודת, וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה שבתה, פסקה
- רֹאשׁ יְמִינִי מרדכי שנקרא "איש ימיני" נִשֵּׂאתָ הרמת, וְאוֹיֵב שְׁמוֹ את שמו של האויב, המן מָחִיתָ[1]
- רֹב בָּנָיו את בניו הרבים (על פי אסתר ה יא), וְקִנְיָנָיו ורכושו (??), עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
י - גלות יוון - חנוכה
- יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי, אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים החשמונאים (שמשמעותו: משוחים)
- וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי את חומות ומגדלי השמירה של ירושלים, וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.
- וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים, נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים עם ישראל. וראו הערה לצד הכתוב
- בְּנֵי בִינָה התבוננות, חכמים (כלומר חכמינו ז"ל. משחק מלים ההיגוי יוונים, וראו ההערה בצד , יְמֵי שְׁמוֹנָה, קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:
חזק - הגאולה העתידית
- חֲשׂוֹף הראה את זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
- נְקֹם נִקְמַת (דם) ראו ההערה לצד הכתוב עֲבָדֶיךָ, מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כפי הנראה: אדום
- כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
- דְּחֵה אַדְמוֹן עשיו ה"אַדְמוֹנִי". עשיו מיצג את רומי ואת הנצרות), בְּצֵל צַלְמוֹן גהנום, אבדון, הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה חלק מחזון הגאולה של מיכה. ראו הערת צד)
הערות
- כדאי לשים לב לחריזה המיוחדת: ארבעת השורות בכל בית חורזות אחת עם השניה, החלק הראשון של השורה הראשונה והשניה חורזים זה עם זה, שני החלקים בשורה השלישית חורזים זה עם זה, וכן בשורה האחרונה בחלקה הראשון יש חרוז פנימי.
- ^ בעקבות הפסוק "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (שמות יז יד), שהרי המן מזרעו של עמלק. וכן נוהגים למחות את שמו של המן בזמן קריאת המגילה על ידי הרעשה ברעשנים.
מקורות המשובצים בפיוט
- "מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז" (תהלים לא ג)
- "וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז י) ב"שיבולי הלקט" כתב שבחנוכה היו שמונה ימי חינוך כמו בימי משה.
- "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל א)
- "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן" (שמות טו ה)
- "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר" (זכריה ד ז, הפטרת חנוכה)
- "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו" (אסתר ה יא)
- "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת " (שיר השירים ח י) - אמר רבי יוחנן: "אני חומה" זו תורה ו"שדי כמגדלות" אלו תלמידי חכמים. ורבא אמר: "אני חומה" זו כנסת ישראל ו"שדי כמגדלות" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות . (פסחים פז א) והרמז הוא ליונים שרצו לעקור את התורה והמצוות
- "וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (מיכה ה ד)
ביאור הפיוט בהרחבה
ביאור בית א. מעוז צור ישועתי
צור ישועתי
צור ישועתי משחק מלים עם האמור בידי משה בשירת האזינו שבספר דברים: בשירה זו סיפור פלא המים מהסלע במדבר מקבל משמעות שירית, והמים הופכים לדבש ושמן היוצאים מסלע קשה (צור חלמיש). בשירה זו מכונה Lהינו: "צור" כמה פעמים, במשחק מלים עם הצור (הסלע) הפלאי, ואנחנו, בני ישראל, פעם אחר פעם לא מכירים לו טובה על כך למרות שהוא מתנהג אלינו כמו אם המרכיבה אותנו, מאכילה אותנו דיסה טריה מהשדות, מניקה אותנו בדבש מתוק, ומוציאה לנו שמן מהסלע הקשה. משה לועג לנו העקומים וקורא לנו "ישורון" - הישרים (במשחק מלים עם ישר-אל):
הַצּוּר - תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט! אֵל אֱמוּנָה, וְאֵין עָוֶל! צַדִּיק - וְיָשָׁר הוּא!...
יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי! וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ - מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן - מֵחַלְמִישׁ צוּר!
...וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט! שָׁמַנְתָּ? עָבִיתָ? כָּשִׂיתָ? וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ! וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ !
כפי שנראה בשאר הפיוט, הפייטן מתווכח כאן עם הנוצרים ומשיחם ישו - הנקרא ישוע בפיהם. יתכן שמשום כך ישועה היא ישועת ה' ולא ישועת האדם ששמו כך, מוזכרת כאן מספר פעמים. הפייטן מרדכי לוקח את הפסוקים העוסקים בישועת ה' לעם ישראל, ומביא אותם כפשוטם, כפי שהובנו בימי בית ראשון, וכפי שהם מובנים עד ימינו בידי הנותרים ביהדותם, ולא כ"ענף הנכרת" הנוצרי שעבר לנכרים, בעקבות שליחות פאולוס (שאול התרסי) אליהם.
לך נאה לשבח
לך נאה לשבח: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בה', לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה!
תרגום יונתן: שַׁבְּחוּ צַדִּיקַיָּא קָדַם י"י לְתַּרִיצֵי יַאִי שַׁבַּחתָּא.
תיכון בית תפילתי
תיכון בית תפילתי - תיכון פירושו יעמוד ישר ויציב, הכן. ודומה לאנך בסיכול אותיות.
שמשון מפיל "אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם". ישעיה מתנבא: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים.
בית תפילתי: גם הוא מישעיהו. בנבואה המתחילה "נחמו! נחמו עמי!" (וממשיכה דרך "פרקים" רבים בחלוקה הנוצרית) כתוב:
וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְ"יָ ... וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי?
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי! וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי! ...
...צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם - לֹא יָדָעוּ, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים - לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים - אֹהֲבֵי לָנוּם....
הפייטן מבין שזהו המשך נבואת הנחמה, ותיאור סופם של שונאינו, המביטים בגאולתנו, וכבר לא יכולים להמשיך את נביחותיהם המרושעות.
אז אגמור
אז אגמור: במזמור למנצח על ידיתון לאסף: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ? גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר!
המילה גמר כאן ובמקומות אחרים משמעותה השבת גמול, בחילוף האות ל באות ר. מקור המושגים גמול וגמילה, בקולות הגמיעה שמשמיע היונק (תינוק אדם וגם גמל), הנהנה מן המשקה. הביטוי גמר אומר משמעותו כאן אמירת "תודה". חכמינו מצאו במילים אלו שבמזמור (לא בפיוט) רמז לאמירת הלל שלם בחנוכה.
הרב הראשי שפירא זצ"ל הפנה למדרש שהפייטן מתכתב עמו, לפיו שירת הלויים נעצרה באמצע שיר של יום (ליום ד') והפייטן מבקש לחדשה. וכך כתוב בתלמוד הבבלי: ...ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתה של יהויריב היתה, והלוים היו אומרים שירה, ועומדין על דוכנם. ומה שירה היו אומרים? "וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם". ולא הספיקו לומר יצמיתם י"י Lהינו - עד שבאו נכרים וּכְבָשוּם...
שיר של יום רביעי: אֵל נְקָמוֹת, יְ"יָ!, אֵל נְקָמוֹת - הוֹפִיַע! הִנָּשֵׂא - שֹׁפֵט הָאָרֶץ! הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים!... אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ: לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְ"יָ עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב... וַיְהִי יְ"יָ לִי לְמִשְׂגָּב וֵLהַי לְצוּר מַחְסִי. וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם! וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם! יַצְמִיתֵם יְ"י Lהֵינוּ.
(מתאים גם להזכיר כאן שהביטוי תלמוד צונזר בידי הנוצרים באירופה בחמש מאות השנים האחרונות)
ג. דביר קדשו הביאני
בית זה מתכתב עם מזמור תהלים: לְדָוִד: אֵלֶיךָ יְ"יָ אֶקְרָא! צוּרִי! אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי! פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי? וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר! שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ!... יְ"יָ עֹז לָמוֹ, וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא! הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם!!
נוגש
הנוגשׂ מרמז לארמים והבבלים בגלות הראשונה, כפי שמנבא ישעיהו בנבואה שפורשה בידי הנוצרים כמדברת על משיחם: הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ - רָאוּ אוֹר גָּדוֹל! יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת - אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם! הִרְבִּיתָ הַגּוֹי ל(וֹ)א, הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה! שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט מקל שחובטים בו על גב העבד הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ חת - בארמית ירד, כמו נחיתה כְּיוֹם מִדְיָן... וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ... כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ! וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד, שַׂר שָׁלוֹם!
הנוגשׂ הוא גם האחראי המצרי על עובדי הפרך: ויצו פרעה ביום ההוא את הנֹגשים בעם ואת שטריו לאמר: לא תאסיפון לתת תבן לעם, ללבן הלבנים כתמול שלשם... כי נרפים הם... ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר: כה אמר פרעה: אינני נתן לכם תבן...
הכתוב בישעיהו המתחיל: "מי האמין לשמועתנו..." פורש בידי הנוצרים כמדבר על סבלו של ישו מנהיגם. בין היתר: ...איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו... נִגַּשׂ - וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו! כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ? כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי - נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו, עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.
מלכות רומי שהפכה לנוצרית מרומזת כאן, אע"פ שבית זה בפיוט מדבר על הבבלים.
זרובבל
זרובבל מוזכר בנבואת זכריה הנקראת כהפטרת שבת חנוכה: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל?! לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר!
שקטתי
שקטתי - הפייטן מתכתב עם דברי הקב"ה לעם ישראל בחזון הזעם של יחזקאל (המוכר בחלקו מההגדה של פסח) "על ההפך": וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ, וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד. וכן עם קללת איוב בתחילת הספר: וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי - יָבֹא לִי! לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי - וַיָּבֹא רֹגֶז!!
ביאור לבית ד. יוונים נקבצו עלי
בני בינה
בְּנֵי בִינָה - חכמינו ז"ל, אשר קבעו את חנוכה לדורות.
ולפי חידושי החת"ם סופר: חכמינו שהבינו שיש לקבוע שמונה ימי חג למרות למרות שהנס היה שבעה ימים בלבד. (חידושי החת"ם סופר על שבת כא:)
פירוש הרב הראשי שפירא: בימי חשמנים: ה' הקדים רפואה למכה, שכבר בשעה שנקבצו, נקראו הימים 'ימי החשמונאים', כלומר המושיע קם לפני האויב.
שושנים: עם ישראל המדרש לתחילת שיר השירים: (להשלים)
על בית ו. חשוף זרוע קדשך
חנוכת המזבח - פרשת הנשיאים
פרשת הנשיאים בספר במדבר (הנקראת בשבת נשוא ובשבת חנוכה): וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. הפטרת שבת חנוכה:
השערת פרידריך ברברוסה ודחייתה
בעניין פרידריך ברברוסה: להשלים המאמרים להשתלשלות פירוש מוטעה זה ודחייתו.
נבואת הגאולה של מיכה
שלושה מהביטויים המשמשים בפיוט זה, רועים שבעה, כרת, וגם צָרֶיךָ הובאו מתוך נבואת הגאולה של מיכה, נבואה שהנוצרים פירשו אותה כהוכחה לדעתם: וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם... יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל... לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה... וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז יְ"יָ... וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם. אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ - וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב... וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְ"יָ, כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב - אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ אשר לא צריך את עזרתו של איש להשקותו, כי לעשב יש מים וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן... תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ!!!
וחז"ל פירשוהו בפרק החליל (תלמוד בבלי פרק חמישי): מאן נינהו ארבעה חרשים (האמורים בזכריה, הנקראת כהפטרה לשבת חנוכה)? אמר רב חנא בר ביזנא... מתיב רב ששת: אי הכי... אמר ליה: בהדי חנא באגדתא למה לי? (כלומר: מה אני צריך את חנא בענייני אגדות?) והיה זה שלום אשור... מאן נינהו שבעה רועים? דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם?...
עשיו הוא אדום
עשיו הוא אדום (להשלים מקור)
ראה גם
[עריכה]
- טקסט זה ללא ביאור
- הפיוט עם הסברים באתר "הזמנה לפיוט"
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|