ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יג
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יג
עמידה
תמלול החלק השיך לפרק יג מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
שם משתתף. יהיה בעניין עמידת האדם וקימתו: "בעמדו לפני פרעה" (בראשית מא, מו); "אם יעמוד משה ושמואל" (ירמיהו טו, א); "והוא עומד עליהם" (בראשית יח, ח).
ויהיה בעניין ההמנע וההפסק: "כי עמדו לא ענו עוד" (איוב לב, טז); "ותעמד מלדת" (בראשית כט, לה).
ויהיה בעניין הקיום וההשאר: "למען יעמדו ימים רבים" (ירמיהו לב, יד); "ויכלת עמד" (שמות יח, כג); "עמד טעמו בו" (ירמיהו מח, יא), התקיים ונשאר ולא נשתנה; "וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קיא, ג), קיימת ונשארת. וכל עמידה שבאה באל יתברך היא מזה העניין האחרון: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (זכריה יד, ד), יתקיימו סבותיו, כלומר מסובביו.
והנה יתבאר זה בזכרי שתוף רגל (בפרק כ"ח חלק א'). ומזה העניין אמר אל משה יתברך: "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה, כז); "אנכי עומד בין ה' וביניכם" (דברים ה, ה).
- ^ תמלול השיעור:כן, טוב, עכשיו אחרי קימה מהכיסא, יש את העמידה. עמידה שם משתתף. יהיה בעניין עמידת האדם וקימתו: לפעמים זה עניין שהוא עמד ממצב של ישיבה, שזה גם כן קימה, ולפעמים זה כאשר הוא עומד אף פעם הוא לא ישב, או שהוא ישב לפני הרבה זמן. הוא עדיין עומד שם, או משהו כזה. הוא עומד שם. זה לא עניין עמידת שהוא עמד. "בעמדו לפני פרעה". "אם יעמוד משה ושמואל", שם זה בעיה קצת. בגלל שאם יעמוד משה ושמואל. מדובר על עם ישראל שחטא. והכוונה היא שהקדוש ברוך הוא לא מתכוון לשמוע לתפילתם. לכן הוא אומר שאפילו אם יעמוד משה ושמואל, והם יתחננו, אני לא אשמע להם. זה כנראה הכוונה. "והוא עומד עליהם". זה באברהם. הרמב״ם חושב שכל הסיפור הזה של אברהם עומד עליהם ועניין המלאכים זה בתוך ראייה נבואית. לכן הוא אומר זה כמו שאברהם עמד. זו התמונה שרואה משה רבינו כאשר הוא כותב בתורה, שאברהם עומד לפניהם, צריך לדעת שהרעיונות המופשטים הם יותר נצחיים וקיימים מאשר הביטוי שלהם בעולם החומרי. אז אברהם רואה את עצמו מול המלאכים. אגב, לפי הרמב״ם הוא יודע שהם מלאכים, ובכל אופן, הוא מתייחס אליהם כבני אדם, בגלל שהם מופיעים בחלום שלו, כבני אדם. אז הוא מתייחס אליהם כבני אדם. ככה צריכים לעשות, אליהם בצורה כזו. הנבואה באה בשפע אלוקי. אבל זה לא, כמו בסרט, שהנביא רק מסתכל. אלא שהכוח המדמה שלו הוא זה שמעבד את השפע שיורד על הכוח השכלי וכוח הדמיון. עכשיו, זה לא מפתיע כביכול את הקדוש ברוך הוא מה שהוא יראה כלומר הוא לא יראה סתם דברים אבל חייב להיות שיתוף מלמטה. הנביא, הוא משתתף, לכל נביא יש לשון שלו ודרך שלו, לפי המחשבות והמבנה שלו. אף על פי שיש סוג של שפה משותפת לנבואה. השפע האלוקי הוא מה שמקיים את העולם הפיזי. הרמב״ם אומר שהנביאים חיים, הם יותר חיים מאשר האנשים הרגילים. הרשעים נקראים מתים, אומריםחז״ל, גם כאשר הם נושמים והולכים. בגלל שהניתוק מהשפע האלוקי זה מות. עכשיו הוא אומר, ויהיה בעניין ההמנע וההפסק: "כי עמדו לא ענו עוד" כן, כמו חלב עמיד. חלב עמיד זה חלב שאפשר לשמור מחוץ למקרר, והוא לא יתקלקל. "ויכלת עמד". מה הוא אומר, יתרו אומר למשה "ויכלת עמד", זה לא שהוא יעמוד כל הזמן, הכוונה היא שתוכל להתקיים. "עמד טעמו בו", כלומר זה לא פגהתקיים ונשאר ולא נשתנה; "וצדקתו עומדת לעד". הכוונה שזה עומד, זה לא משתנה. אבל זה לא כמו ישיבה. אי אפשר להגיד, צדקתו יושבת לעד, כי היא פועלת עומדת, זה יותר פעיל מאשר יושבת. וכל עמידה שבאה באל יתברך היא מזה העניין האחרון:. "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", יתקיימו סיבותיו, כלומר מסובביו. הוא אומר את זה בהמשך, לרגלי או לרגל הוא דבר מסוים, שבא בעקבות משהו, כלומר שזה התוצאה שלו. הילדים אשר לרגלי, הכוונה היא זה שאני האבא שלהם אז לכן, יתקיימו מסובביו, על הר הזיתים, כלומר המעשים של הקדוש ברוך הוא. והנה יתבאר זה בזכרי שתוף רגל , אני חושב שזה פרק כ"ח, ומזה העניין אמרו, כלומר שזה עניין שיתקיימו, כן, יתקיימו, הם לא יזוזו. ומזה העניין אמר אל משה יתברך: "ואתה פה עמוד עמדי". ולפי זה, משה אומר, אנוכי עומד בין השם וביניכם. אז העניין הראשון זה עמידה פיזית. העניין האחרון הכונה עומד, לא זז. מה שנאמר ועמדו רגליו על הר הזיתים הכוונה שהקב"ה ימשיך את, המעשים שלו על הר זיתים. זה יהיה קבוע שם על הר זיתים. והקב"ה אומר למשה, אתה פה עמוד עמדי. משה רבינו יודע שהוא לא עומד לרדת. הוא אף פעם לא ירד אז הוא מבין שהוא לא יחזור הביתה, הקדוש ברוך הוא אומר למשה, תגיד לעם שובו לכם לאהלכים ואה פה עמוד עמדי. ולכן הוא פרש מהאישה. הוא בהתחלה עשה את קל וחומר ופרש מאישתו., אבל אחר כך הוא קיבל את האישור. אתה פה עמוד עמדי. והוא לא רצה. הרמב״ם בהקדמה שלו למשנה, אומר בלשון המיוחדת שלו, כלומר, אני כמו אבן קורא את זה בעברית, ולא בערבית, הוא אומר ככה. אחר כך מדבר על פטירתו של משה רבינו. הוא אומר, אחר כך, עלה להר בחצות יום שבעה באדר, כפי מה שדקדקה הקבלה, והיה זה מותו בשבילנו, כלומר, אנחנו ראינו את זה כאילו משה נפטר, לפי שחסרנו אותו, רצינו לשאול אותו שאלה, הוא לא נמצא. וזה היה מותו בשבילנו, אבל חיים בשבילו. למה שעלה אליו, הוא הגיע למדריגה שלא היה יכול להגיע אליו כל עוד הוא היה מחובר לגוף. וכך אמרו עליהם השלום במסכת סוטה. משה רבינו לא מת, אלא עלה ומשמש במרום. כלומר, הוא משמש במרום. גם עכשיו, הוא נמצא במקום עיון. זה מקום שאתה יכול ככה להסתכל. כלומר, לעיין בדברים. יש גבול לאדם. האדם הוא צלם אלוקים. צלם אלוקים זה דעת העולם את הקדוש ברוך הוא. זה צלם אלוקים. צלם האדם זה היכולת לדעת, צלם אלוקים של האדם זה דעת אלוקים. האדם אף פעם הוא לא הקדוש ברוך הוא. יהודים אף פעם לא חושבים שהם הקדוש ברוך הוא., פעם הרב גיסר שהיה רב של עפרה, אמר שבדקו את זה, והמשוגעים הנוצרים חושבים שהם אלוהה. המשוגעים היהודים חושבים שהם משיח. אבל אפילו המשוגעים היהודים, יודעים שהם לא אלוהה. משה לא מת. יעקב אבינו לא מת, דוד המלך לא כתוב לא מת, אבל כתוב שהוא חי וקיים. הכוונה פה זה בעיקר שהוא עושה את אותה עבודה. שהוא עשה בחיים רק ממעמד יותר גבוה. כאשר תלמיד חכם אומר חידוש, אומרים לא חידוש טוב, משה אמר. בגלל שהוא מקבל את זה דרך משה. הרי לפי הרמב״ם יש לנו ארבע דמויות שהן המרכבה של האנשים. אברהם, יצחק ויעקב ומשה. בדרך כלל אצל המקובלים אצל הרמב״ם זה אברהם, יצחק, יעקב ודוד. זה לא ממש מחלוקת. השאלה היא מה אתה עושה למטה, מה אתה עושה למעלה, איך אתה מסדר את זה. זה בכל אופן, משה הוא הכוח הקולט את דעת אלוקים בשביל עם ישראל. אברהם הוא עמוד החסד של עם ישראל. אמרנו, השכל וידוע אותי זה משה. אני השם עושה חסד, זה אברהם. משפט זה יצחק, וצדקה זה יעקב. ככה זה הולך.