ביאור:מ"ג שמות ח יט
וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ[עריכה]
ושמתי פדת. שיבדיל בין עמי ובין עמך:
והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן. בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים עח מה) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות, כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך:
ושמתי פדות. לשון הבדלה וכן ישועה והצלה וחלצה פורקן כולן לשון הפרשה והבדלה זה מזה:
ושמתי פדת. כטעם הפרש. וכל פדיון קרוב מזה הטעם:
ושמתי פדות. פי' מלבד שלא יכנסו לארץ גושן עוד יעשה פדות אפי' לישראל שהם חוץ מארץ גושן לבל קרוב להם הערוב. ודקדק לומר בין עמי ובין עמך פי' כשיהיו עמי ועמך עומדים בשוה יעשה ה' פדות לזה מבין זה ולנכרי ישיך ולאיש ישראל לא ישיך:
ושמתי פדת בין עמי ובין עמך. כבר הזכיר שיפליא בין ארץ גושן ובין ארץ מצרים, אבל הפדות הזה הוא שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו שם החיות שום יהודי לא ירעו ולא ישחיתו בו ויאכלו אנשי מצרים, וכן אמר דוד (תהלים עח) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות כענין שכתוב (ישעיה מג) נתתי כפרך מצרים,
ושמתי פדת בין עמי ובין עמך. שגם לקצת "עמי" שיבואו למקום הערב לא יזיק הערב כלל, ויזיק ל"עמך" באותו המקום בעצמו.
ותמצא מלת פדת חסר וא"ו מפני שגאולת מצרים גאולה שאחריה שעבוד, אבל גאולה העתידה אין שעבוד אחריה כי אם תשועת עולמים ועל כן תמצא בגאולה העתידה פדות מלא בוא"ו, הוא שכתוב (תהלים קיא) פדות שלח לעמו:
[מובא בפירושו לבראשית פרק א' פסוק ד'] והנה מצינו בלשון המקרא פעם כתיב על המבדיל בין זה לזה. ופעם כתיב על המבדיל בין זה ובין זה. והיינו היכן שאין בענין המבדיל מעין זה ומעין זה. כתיב בל'. והיכן שבענין המבדיל יש מעין זה ומעין זה כתיב בין זה ובין זה. (ועיין ספר שמות ח,י"ט וכ"ו, ל"ג ובכמה מקומות) (וכן בכל מקום ברצות עליון יתברך) וכאן הוא כדברינו. דשעה המפסקת ביניהם. הוא פעם קרוב יותר לאור ופעם קרוב לחשך. וכך טבע הבריאה בכל דבר המכונה אור וחשך להיות מפסיק ביניהם ובזה האופן יהיה האדם יכול לסבול השנוי בדרך הטבע:
לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה:[עריכה]
למחר יהיה. שלא תאמר מקרה הוא היה לנו:
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ד פסוק י"א] וכבר פירשתי (לעיל יג ב), כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט), ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד, והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות, כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט):