ביאור:מ"ג ויקרא כז כז
וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה
[עריכה]ואם בבהמה הטמאה וגו'. אין המקרא הזה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו להקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית:
ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך. אין מקרא זה מוסב על הבכור, שאין לומר בבכור בהמה טמאה "ופדה בערכך", וחמור אין זה, שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה, והוא מתנה לכהן ואינו הקדש. אלא הכתוב מוסב על ההקדש, שלמעלה דיבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה, וכאן דיבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית, לשון רש"י: ויתכן שנתרץ, כי לפי שאמר אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו, חזר ואמר ואם בבהמה הטמאה הוא הבכור שהקדיש ופדה בערכך, לפרש שאין בכור נוהג בבהמה טמאה, אלא בפטר חמור שכבר נתפרש דינו (שמות יג יג), ולימד שאפילו הקדישו אינו קדוש כדין בכור אלא כשאר הקדש הוא ונפדה, ולכך אמר שיפדה אותו המקדיש בתוספת חומש, ואחר יקנה אותו בערכך. והכתוב של מעלה (פסוק יא) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה, על פי פשוטו בבהמה טמאה: ועל מדרש רבותינו (תמורה לב:) הכתוב מיותר בעבור שכפל "טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'", לפיכך ידרשו ואם כל בהמה טמאה ואשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', לרבות בעלי מומין קבועין שאין מקריבים מהן קרבן לה':
ואם בבהמה הטמאה. ממש יקדיש אדם. באותה יש פדיון ובבהמה טמאה ממש [דלעיל] פירשו חכמים שלמים בבעלי מומים כמו שפירשתי דין אין לו פדיון: (זה"ד צריך תקון)
ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך. הבכור עם התוספת חמישית בעבור שהקדישו גם יתן שה כי כן כתוב אם לא יקדישנו ונמכר. ופטר חמור. בערך גם השה יתן ורבים אומרים לא כן:
וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו
[עריכה]ופדה בערכך. כפי מה שיעריכנה הכהן:
וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:
[עריכה]ואם לא יגאל. על ידי בעלים (ת"כ): ונמכר בערכך. לאחרים: