ביאור:מ"ג ויקרא כז כו
אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיקֹוָק בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיקֹוָק הוּא:
[עריכה]וזאת המלה מהבנין שלא נקרא שם פועלו ופירושו האומר אתן הבכור לשם:
לא יקדיש איש אתו. לשם קרבן אחר לפי שאינו שלו:
לא יקדיש איש אותו. לשם קרבן אחר, לפי שאינו שלו, לשון רש"י. והנכון, שיאמר אין צורך להקדיש אותו כי אם הוא שור או שה לה' הוא מעצמו, והנה הוא כמו שלילות. ובמשנה תורה אמר (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, שיהא קדש ותנהוג בו קדושה, שלא תעבוד בו ולא תגוז אותו ותאכלנו לפני השם כאשר יפרש:
לא יקדיש איש אותו. לקרבן אחר כי הוא עצמו קדוש כבר לקרבן בכור:
יבכר לה'. נודע שהוא לשם
אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו. מכאן שאין משנין את הקרבנות, כגון עולה שאין לשנותה לשלמים ולא שלמים לחטאת, וכן כלן. ואמרו בספרי אין לי אלא בכור מנין לכל הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה, ת"ל בבהמה לא יקדיש איש אותו, כלומר שהוא למד בעצמו כשאמר בבהמה לא יקדיש איש אותו קדושה אחרת, אלא שיעמוד בקדושתו הראשונה: