ביאור:מ"ג ויקרא כא יט
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד:[עריכה]
עיון בסדרם של המומים שהתורה מזכירה
רמב"ן
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] והזכיר תחילה המום בחסרון האברים, עור או פסח, ואחרי כן בקטנות כגון החרום, ובגודל, כגון השרוע. ואח"כ בשברון העצמות, אע"פ שכל אבריו עמו כיון שנשבר העצם פסול. ואח"כ פסל אפילו בכיעור התואר, כגון הגבן ואשר בעיניו הגרעינין. ואחר כך בבשר הגוף, כי צריך שיהיה נקי וחלק. ואחרי כן הוסיף בעל הרוח אשר ביציו נפוחים בו, אע"פ שהוא חולי נהוג בזקנים, ואינו מום בעצם או בבשר. ורבותינו ביארו (בכורות פרקים ו ז) מומים רבים נלמדים מאלה, כי הנזכרים בתורה אבות להן:
ספורנו
איש עור. והם המומים אשר בתולדה מחסרון החומר או הכח המצייר. שבר רגל. והם מומים קורים מסבות מחוץ לגוף.