ביאור:מ"ג ויקרא כא כג
אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ
[עריכה]אך אל הפרוכת לא יבא. "אך" מיעוטא הוא, שלפעמים יבא כההיא דאמרינן (תו"כ. ועיין עירובין קה, א) אם אין כהנים נכנסין לוים. אם אין טהורין נכנסין טמאין. אם אין טמאין נכנסין בעלי מומין:
[מובא בפירושו לפרק י' פסוק ד'] קרבו שאו את אחיכם. מצאתי בתורת כהנים בפרשת מלואים (ריש שמיני לה) רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרין שם ליכנס, שנאמר ויקרבו וישאום בכתנותם, אם כן למה נאמר וימותו לפני ה', נגפם המלאך והוציאם לחוץ. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים, שנאמר וימותו לפני ה', אם כן למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם, שהטילו בהם חכות של ברזל וגררום והוציאום לחוץ, ע"כ בברייתא: והטעם שאע"פ שגם הכהנים אסורין לבא בהיכל אלא בשעת עבודה, אינו אלא בביאה ריקנית, אבל להוציא משם טומאה או לבדק הבית יכנס. שכך שנינו בתורת כהנים (אמור פרק ג יא) יכול לא יכנס לעשות רקועות, תלמוד לומר אך (להלן כא כג), כך היא מצותן, הכהנים נכנסין שם, אם אין שם כהנים נכנסין שם לוים, אם אין טהורים נכנסים שם טמאים, אם אין תמימים נכנסין שם בעלי מומין. ועכשיו היום הזה אין שם כהנים, שהרי נצטוו שלא יטמאו להם, אבל כיון שהיה אפשר בחכות ובגרירה לא היו רשאין ליכנס שם. ועל דעת רבי אליעזר, מפני שאמר הכתוב ויקרבו סבר שהיו בחוץ, ולכן לא אמר ויגררום בכתנותם:
אך אל הפרכת. להזות שבע הזאות שעל הפרוכת: ואל המזבח. החיצון
אך אל הפרכת לא יבא. להיותו כהן גדול גם אל המזבח לא יקרב:
ושניהם הוצרכו ליכתב ומפורש בת"כ:
אך אל הפרכת לא יבא. בת"כ עביד צריכותא מפרכת וממזבח דאי כתיב פרכת משום דלפני' ואי כתב מזבח משום דבר עבודה הוא:
וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם:
[עריכה]ולא יחלל את מקדשי. שאם עבד עבודתו מחוללת ליפסל: