ביאור:מ"ג ויקרא כא יד
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח
[עריכה]אלמנה וגרושה. כלל מכהן או מישראל:
וחללה. שנולדה מפסולי כהונה:
וחללה זנה. חסר וי"ו הדבק כמו שמש ירח עמד זבולה:
כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:
[עריכה]והוא אשה בבתוליה יקח. פירוש אבל לא בעולה, והוא לאו הבא מכלל עשה. ואחרי כן הזהיר בלאו על האלמנה והפסולות. ואמר כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, לצוות עליו שיקחנה, וזהו שאמרו רבותינו (הוריות יא:) מוזהר על האלמנה ומצווה על הבתולה. וכך שנו בתורת כהנים (פרק ב ו), כי אם בתולה, מלמד שהוא מצווה על הבתולה:
וטעם להוסיף כי אם בתולה. להזכיר עמיו כי הבתולה השבויה והמתייהדת אסורה לו:
כי אם בתולה מעמיו. למה הוצרך והלא כבר הזכיר והוא אשה בבתוליה יקח, אלא מכאן למדנו שאסור לכהן גדול לקדש בביאה, לפי שסוף ביאה קונה, וכשהוא קונה אותה בסוף ביאה הרי אינה בתולה, שבעולת עצמו היא, וכהן גדול מוזהר הוא בבעולת עצמו כמו בבעולת אחרים, וזהו שאמר כי אם בתולה מעמיו יקח, ולא בעולה, והוא לאו הבא מכלל עשה וכדאיתא בפרק קמא דקדושין: