ביאור:מ"ג ויקרא יח יז
עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ
[עריכה]ערות אשה ובתה. (יבמות צז) לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ) לשון קיחה אבל אנס אשה מותר לישא בתה:
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] והאומר למה לא הזכיר הכתוב הבת והיא מפורשת ערות אשה ובתה בתו או שאיננה בתו כי אחר ששכב עם האם נאסרה הבת:
[מובא בפירושו לפסוק י'] ערות בת בנך וגו'. (יבמות צז) בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה שנאמר בהן לא תגלה בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:
[מובא בפירושו לפרק כ' פסוק י"ז] ואיש אשר יקח את אחתו. הזכיר הכתוב קיחה באחותו אע"פ שאין לו בה קידושין, בעבור כי האח עם אחותו בבית אחד שוכנים יחד, וכאשר יגבר עליו תאותו יקחנה וימשוך אותה אליו, ואינו צריך לבוא אליה כבא אל אשה זונה. וכן דרך הכתוב להזכיר קיחה בכל המתיחדים, כי אשה ואמה (בפסוק יד), ובת בנה, ובת בתה (לעיל יח יז), ואשה ואחותה (שם פסוק יח), ואשת אחיו (פסוק טז), כולן עמו בבית, וכן לא יקח איש את אשת אביו (דברים כג א):
שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא:
[עריכה]שארה הנה. קרובות זו לזו: זמה. עצה כתרגומו עצת חטאין שיצרך יועצך לחטוא:
זמה היא. תרגם אונקלוס עצת חטאין היא. וכתב רש"י שיצרך יועצך לחטוא. ולא ידעתי טעם לזה, שכל העריות גם העבירות האחרות היצר יועצו לחטוא. אבל הענין הוא, כי שם זמה גזרו מן כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט), ומחשבה ההגונה יקראו מזמה, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב ב), ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה, כענין אם נפתה לבי על אשה (שם לא ט), וכתיב (שם פסוק יא) כי היא זמה והוא עון פלילים, וכן וזמתך ותזנותיך (יחזקאל כג כט), וזמת זנותך (ירמיה יג כז), הניאוף בסתר ובגלוי: ולפי דעתי, אמר הכתוב "זמה" באשה ובבתה (כאן) ואשה ואמה, (להלן כ יד) לגנות הענין, לומר כי כשישכב עם אחת שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם, והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה. והוא הענין שהזכירו רבותינו (נדרים כ:), וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ לח) אלו בני תשע מדות וכו'. ולכך אמר הכתוב "ערות אשה ובתה", וכן יאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (להלן כ יד), ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה וערות אם אשתך לא תגלה: וטעם הכתוב, כי מתחילת הפרשה (פסוק ו) אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, כי אסר הקרובות לו משום שארו, ונתן בהם טעם (פסוק י) כי ערותך הנה, ועכשיו (בפסוקים יז יח) כשאסר קרובות אשתו אמר שארה הנה, לומר שגם המה אסורות מפני שהן שאר זו לזו ותהיה משכבן בשתיהן זמה כמו שפירשתי. וכן אמר הכתוב (יחזקאל כב יא) ואיש את כלתו טמא בזמה, שטמאה לבעלה כי גם בהיותה עמו תחשוב באביו בעבור דמיונם. וקרא הכתוב שכיבת הבהמה תבל הוא (פסוק כג), שיבלבל זרע אדם וזרע בהמה, וכן אמר (להלן כ יב) בשכיבת הכלה תבל הוא, שיתערב האב והבן להיות לה כאיש אחד, תשכב עם שניהם יחד במחשבה:
שארה הנה. הם שני שמות שאר עם שארה. שארה היה האל"ף ראוי לנוח כלמ"ד שלמה לולי שהיא מהגרון:
זמה היא. חבור נולד מהרהור עברה בלבד.
[מובא בפירושו לפסוק ו'] ודע כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין, ואשר לא יולד ממנו הוא אסור, וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יצלח בו תאסור אותו התורה, זה טעם אל כל שאר בשרו, (כאן) כי את שארו הערה (להלן כ יט), ירחיק הדבר מפני השאר, והלשון נגזר מן הנשאר בציון והנותר בירושלם (ישעיה ד ג), ולכך יאמר שארה הנה זמה היא (להלן פסוק יז), כלומר אינם נשואין ואישות כי לא יצליח, אבל היא זמה מחשבת תאוה בלבד.
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] לצרור לגלות ערותה עליה בחייה. ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור, יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו, כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות. ולא אמר כן באשה ובתה (בפסוק הקודם) ואשה ואמה, (להלן כ יד) כי הנה שאר, ואסורות אפילו לאחר מיתה: