ביאור:מ"ג ויקרא יח כג
וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ[עריכה]
וכתב ר' אברהם אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי (בראשית יט לד), הנה לא תשכב אזהרה לשוכב ולנשכב. ואם כדבריו, למה לא היתה האשה בכלל ובכל בהמה לא תתן שכבתך, כי הנשים בכלל האזהרות שבכל התורה. אבל טעם, שכבתי אמש את אבי, בעבור שהן השוכבות כדי שיצא ממנו הזרע, כידוע שהזרע יבא מן התנועה, או מן הגוף כולו, כמו שיתהווה הקצף בפיות הסוסים במרוצתם, או שיתילד בגידים הקרובים משם, ויאסף שם בסיבוב התנועה ויצא, ואם לא שכבו אותו לא יצא ממנו זרע כי היה כאבן דומם בשכרותו:
ומלת שכבתך. כבר פירשתיה ויתכן להיותו שכבתך משכיבה כי עם השכיבה יקרה קרי וכמו שאמר באשת איש לטמאה בה כן אמר בבהמה: ובכל בהמה. נקבה: ולפני בהמה. זכר: לרבעה. שב אל הבהמה כי האשה היא הנרבעת וזאת המלה מגזרת ארבעה:
וטעם הזכור והבהמה מפורסם, כי הוא דבר נתעב ואיננו בקיום המינין, כי אדם ובהמה לא יולידו.
תֶּבֶל הוּא:[עריכה]
תבל הוא. לשון קדש וערוה ונאוף וכן ואפי על תבליתם (ישעיה י). ד"א תבל הוא לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה:
תבל הוא. אנשי הדקדוק אמרו שזאת המלה מהכפל כמו תמס יהלוך והתי"ו נוסף ואמרו כי טעמה כמו השחתה. ויש אומרים כי גם מבול ממנו וקרוב מגזרת בלל ה' שפת כל הארץ וזה הכלל אסר הכתוב כל מין שיוכל האדם להתייחד עמם אשת איש ונכריה ואשר לא יוליד כי מין לא יוליד כי אם ממינו וכמינו:
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] וקרא הכתוב שכיבת הבהמה תבל הוא (פסוק כג), שיבלבל זרע אדם וזרע בהמה, וכן אמר (להלן כ יב) בשכיבת הכלה תבל הוא, שיתערב האב והבן להיות לה כאיש אחד, תשכב עם שניהם יחד במחשבה: