ביאור:מ"ג דברים יג ד
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא[עריכה]
לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. לא תפנה אל דבריו לראות אם יש ממש בקצתם כי אין ספק שכל דבריו שקר שבדה מלבו הכל להרע, כאמרו כי דבר סרה. והאות והמופת נעשה על ידי כשוף או תחבולה וזולתם, לא מכח נבואה שבאה לו.
או אל חולם החלום ההוא. לראות אם יש בקצת חלומו אמת, אבל תדע בלי ספק שלא חלם דבר ממה שאמר, אבל המציא הכל מלבו כדי להדיח.
כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם[עריכה]
וטעם כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. לאמור כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו, רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו.
כי מנסה ה' וגו'. נתן כח בכשפים לדעת הנולדות לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם ה' אלהיך ואם לא יאמינו בעבודת גילולים זו היא זכותן:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "אם נביא שקר זה פועל בשליחות" וכו']
לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. לא תפנה אל דבריו לראות אם יש ממש בקצתם כי אין ספק שכל דבריו שקר שבדה מלבו הכל להרע, כאמרו כי דבר סרה. והאות והמופת נעשה על ידי כשוף או תחבולה וזולתם, לא מכח נבואה שבאה לו.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] וא"ת מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] ויש אומרים כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו כי הוא דבר הפך שקול הדעת
[מובא בפירושו לשמות פרק ל"ב פסוק ד'] אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים. כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלהינו בשמים ברא את העולם. אך בזה היו טועים שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה ולכך אומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים למה גנבת את אלהי. ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להבחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות. לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם. ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה כדכתיב כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם וגו':
(...) וכבר פירשתי (בראשית כב א) כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה, (...)
וטעם כי מנסה. בעבור שעזבו ולא המיתו ונסיון השם להראות צדקת המנוסה:
כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. כי בזה שתחשבו לאויב את המדבר נגד אלהיכם תהיו מנסים לפניו לאוהבים.
כי מנסה וגו'. ואם תאמר מעתה כי לנסותינו בא ה' נביא זה למה יומת אם דבר ה' בפיהו לנסות, ונראה כי מאמר כי מנסה לא בא לומר כי ה' אמר לנביא לו' כדברים האלה אלא בא לתת טעם למופתים שנתן ה' ואמר כי מנסה וגו', וכפי זה ה' נתן מופת זה לנסות: או אפשר כי לעולם מופת ואות זה לא עשאו ה' לנסות אלא לאשר יגידו אותות השמים נפלאים מעשה ה', ונתן טעם כי מנסה תשובה למה שיאמרו ישראל למה ה' לא הסיר המופת והאות לבל יטעו ישראל מאחרי ה' לזה אמר כי מנסה וגו' לזה הניח העולם כמנהגו, אבל זולת טעם זה ה' יעשה לבל תחזקנה ידי רשעים ולא יהיה לא אות ולא מופת:
לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:[עריכה]
וטעם כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. לאמור כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו, רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו. וכבר פירשתי (בראשית כב א) כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה, ואמר לדעת, שיודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו:
לדעת. כדי שעל אהבתכם המנוסית בפועל, תהיה בפועל ידיעתו הפועלת לטוב לעולם, כראוי בדבר המוכן בפועל לקבלת שפע טובו.
והנה מצות כל הפרשה במתנבא לעבוד ע"ז, אבל במתנבא בשם ה' לשנות בדברי התורה, רבותינו דרשו בו (סנהדרין צ.) שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות, כמשפט הזה יעשה לו. אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו: ונראה, שאם יתנבא בשם ה' לצוות מצוה שיחדש, כגון שהיה במקרא מגלה (מגילה יד.), שאינו חייב מיתה, אלא שאין לנו לשמוע אליו, דכתיב אלה המצות (ויקרא כז לד) אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה. ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר, ומיתתו בחנק: