ביאור:מ"ג דברים יג ה
אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ
[עריכה]ואת מצותיו תשמורו. (ספרי) תורת משה:
אחרי ה' אלהיכם תלכו. היא מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד, כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו). וכן יעשו ישראל עם הנביאים, האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו (מ"ב ג יא), ויגד לנו ה' אלהיך את הדרך אשר בה נלך ואת הדבר אשר נעשה (ירמיה מב ג): ובספרי, אחרי ה' אלהיכם, זה ענן. והוא מה שפירשנו, שנשמע לקול אותותיו ונלך אחרי עצתו. ואותו תיראו, שתאמינו כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ולהחיות ופוקד עון ומשלם שכר. ואת מצותיו תשמרו, תורת משה:
אחרי יי' אלהיכ"ם תלכו. שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו: ואותו תיראו. מלשאול למה זה: ואת מצותיו תשמורו. שהם העיקר:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
אחרי ה' אלהיכם תלכו. אחר מדותיו, כענין שכתוב (דברים כח) והלכת בדרכיו, ואותו תיראו, מלחקור ענינו מצד עצמותו אלא מצד פעולותיו: ואת מצותיו תשמרו. זו תורה שבכתב שהיא תרי"ג מצות:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
[מובא בפירושו לבראשית פרק י"ז פסוק א'] התהלך לפני. ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו (דברים יג ה), כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר "התהלך לפני", והבא אחרי הצואה יאמר "אחרי ה' תלכו". והענין בשניהם ללכת אחרי השם, לירא ממנו לבדו, ולעשות מה שיצוה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
[עריכה]ובקולו תשמעו. בקול הנביאים:
ובקולו תשמעו, לעשות כל מה שיצוה אותנו מלבד התורה, כמו שאמר שמואל (ש"א יג יג) נסכלת לא שמרת את מצות ה', והוא מה שפירש עוד (להלן יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון, ואמר (שם פסוק יט) והיה האיש אשר לא ישמע אנכי אדרש מעמו, שהוא חייב מיתה בידי שמים, וכמו שבא במצות הנביא הכני ופצעני בדבר ה' (מ"א כ לה לז). וכן אמרו בספרי (ראה ס), ובקולו תשמעו, בקול נביאיו:
ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
ובקולו תשמעו. הם הנביאים, וגם זה כולל תורה שבע"פ שהיא קבלה מן הנביאים, וכענין ששנינו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ
[עריכה]ואותו תעבודו. במקדשו:
ואתו תעבדו ובו תדבקון, כבר פירשתיו (לעיל ו יג, יא כב).
ואתו תעבודו. במעשה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
ואותו תעבודו, זו תפלה.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
[מובא בפירושו לפרק ו' פסוק י"ג] וטעם את ה' אלהיך תירא. כי אחר שצוה באהבה יזכיר ליראה אותו, שלא יחטא ויענש. ואתו תעבד. לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות אדוניו: ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמו. וכך אמרו בספרי (ראה ס) בפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו (להלן יג ה), עבודו בתורתו עבודו במקדשו. ירצה לפרש כי אחרי שהזהיר בשמירת כל המצות כלן ולשמוע בקולו, יהיה "ואותו תעבודו" לעבדו במקדש בקרבנות ובשיר ובהשתחואות שם, כי זה יקרא עבודה, כמו שאמר (במדבר יח ז) עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ואמר (שם פסוק כג) ועבד הלוי.
והנה כבר נאמר (לעיל ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, אבל החזירו בכאן, לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת ה' בעבור דבריו, כי מן ה' לבדו נירא ולא מאל אחר, ולהוסיף ובקולו תשמעו:
וּבוֹ תִדְבָּקוּן:
[עריכה]ובו תדבקון. (סוטה יד) הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה:
ואתו תעבדו ובו תדבקון, כבר פירשתיו (לעיל ו יג, יא כב).
ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
ובו תדבקון. שאפילו בשעה שאתם עסוקים בדבר הרשות תדביקו בו מחשבתכם ולא תפרדו ממנו אפילו שעה אחת: או יאמר ובו תדבקון שלא תרצו לצאת מעבודתו לעולם, כי בנוהג שבעולם כשהעבד תחת יד האדון אפילו היה האדון טוב ורחמן עליו הרי הוא מתאוה שיפרד ממנו שיצא מרשותו בן חורין לעצמו, ולכך אמר בכאן ובו תדבקון שתהיו דבקים בעבודתו לא תתאוו אל הפרידה ואל החירות ממנו, כי עבודתו הוא החירות האמתי:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. מדוע" וכו']
[מובא בפירושו לפרק י"א פסוק כ"ב] ולדבקה בו. אמר ר"א בסוף, והוא סוד גדול. ואין הסוד מטעם המקום הזה. אולי יאמר לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראויים לדבקה בו בסוף. ונאמר ביהושע (כג ז ח) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בה' אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה, אם כן היא אזהרה מאזהרות ע"ז, שלא תפרד מחשבתו מן השם אל אלהים אחרים, שלא יחשוב שיהיה בע"ז שום עיקר אלא הכל אפס ואין. והנה זה כמו שאמר עוד (להלן יג ה) ואותו תעבודו ובו תדבקון, והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לה' לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו:
או אפשר לומר עוד ובו תדבקון שהיא ההבטחה אל שכר העוה"ב, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא שנלך אחר מדותיו שנירא אותו ושנשמור תורה שבכתב ושבע"פ ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהאל הקדוש שהוא שכר העוה"ב:
אחרי ה' וגו'. קשה למה הפסיק בפסוק זה באמצע משפט נביא שקר שהרי אחריו הוא אומר והנביא ההוא וגו' יומת שהיה לו לאומרו אחר פסוק והנביא וגו'. עוד צריך לדעת למה האריך כל אלה הדברים תלכו תיראו תשמורו תשמעו תעבודו תדבקון: ונראה שבא להעיר הדברים הכללים שישנם בעבודת ה' כדי שתדע מהם לחייב הנביא והחולם כשיאמר לעשות אחת מהנה לע"ז והתחיל לומר אחרי ה' אלהיכם תלכו זו מצות קבלת עול מלכות שמים ללכת אחרי ה' ולא אחרי זולתו, הא למדת שאם אמר הנביא לקבל עליהם ע"ז ללכת אחריה חייב, ודקדק לומר תלכו לשון עתיד להעירך בשיעור חיוב הנביא שמתחייב עליו, שהגם שלא אמר קום עבוד עתה אלא תקבלו ע"ז עליכם לאלוה למחר יתחייב מיתה מעת שאמר להם הדברים הגם שדבריו לעתיד.ואומרו ואותו תיראו פירוש דוקא אותו תיראו ולא לעבודה זרה, הכוונה שאם בא לומר יראו מעבודה זרה פלונית הגם שלא אמר לעשות לה דבר ולא לעובדה אלא ליראה שמא תריע לו ואין זה ממעט יראתו יתברך אף על פי כן חייב מיתה כי אותו לבד יראו. ואומרו ואת מצותיו תשמרו מצותיו ולא מצות עבודה זרה, הכוונה בזה שאם תצוה עבודה זרה לעשות דבר שיש בו הנאה כגון שתאמר עבודה זרה מי שירצה להרויח יעשה דבר זה וירויח וכדומה לזה ואין במעשה זה דבר שנוגע לעבודה זרה ויש מקום לומר כיון שאין בדבר זה מין עבודה אין בכך כלום, ת"ל מצותיו יתברך תשמרו, ואם בא הנביא לומר שה' צוה לו שיעשו דברי ע"ז בזה ויצליחו יומת. ואומרו ובקולו תשמעו פירוש דוקא בקולו יתברך הוא שיש לכם לשמוע ללמוד וללמד אמרותיו הטהורות ולא בקולה של עבודה זרה, שאם עבודה זרה אמרה איזו אמרים אסור לשומעם, ואם בא הנביא ואמר שצוה ה' לילך לעבודה זרה לשמוע דבריה הגם שאין בהם לא מעשה ולא ליראה ממנה אף על פי כן יומת: ואומרו ואותו תעבודו. פירוש לה' ולא לזולתו, והכונה בזה על דרך אומרם ז"ל (גיטין נ"ז) שאמר קיסר לבן קטן של חנה שיערים להשליך טבעתו מעל ידו לפני עבודה זרה וילך ויביאנה ויראה לרואים שעבד הגם שאין בלבו לעובדה ולא רצה וכו', על כן בא הכתוב כאן לומר שאם בא נביא לומר על פי ה' כי ה' מרשהו לעשות כן יומת הנביא. ואומרו ובו תדבקון יתבאר על דרך אומרם ז"ל (כתובות קי"א:) וכי אפשר לידבק בשכינה אלא שידבק בלומדי תורה שהם מרכבה לשכינה וכאלו נדבק בו יתברך, וכאן צוה ה' שלא ידבק אלא בקרובי ה' וקדושיו ולשלול בא שלא ידבק בקרובי עבודה זרה, ואם בא נביא ואמר במאמר ה' לעשות כן יומת הנביא ההוא. ואולי כי לזה נתכוון באומרו ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ולא אמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים לומר שחייבין גם אם לא יאמרו לעבוד, והגם שגמר אומר ונעבדם, הכוונה בזה שסופו לומר ונעבדם ולעולם שיתחייב על כל פרטים שרשם ה' בפסוק אחרי ה' וגו', ולזה גמר אומר והנביא ההוא וגו' פירוש שרצה לנגד האמור יומת, וטעם המיתה אמר הכתוב כי דבר סרה על ה', והגם שלא הסית בפירוש לעבוד עבודה זרה אף על פי כן מחייבו הכתוב על ששקר על ה' שניבא דברים רעים כאלה, ומודיע ה' שנבואה כזו לא ינבא נביאו, והגם שינבאו לומר לישראל לבטל איזו מצוה הוראת שעה, דוקא בשאר מצות, אבל בעבודה זרה כל שהוא באיסור, בין דבר שחייב עליו מיתה, ובין דבר שאינו חייב עליו מיתה לא יסכים ה' עליו לעשותו אפילו לפי שעה, ואם אמר כן נביא שקר ענה בה', וכן אמרו בספרי וז"ל כי דבר סרה שבא לזייף דבריו של הקב"ה ע"כ, ועל זיופו הוא מת.
אחרי ה' אלהיכם תלכו. כענין "והלכת בדרכיו" (להלן כח, ט), ולא בדרכים חדשים שיאמר נביא או חולם "להדיחך מן הדרך" (פסוק ו). ואתו תיראו. אף-על-פי שהיה אותו הנביא אצלך כבר אדם חשוב ונורא, ומגזם עתה, תבטל יראת הנביא מפני יראת האל יתברך. ואת-מצותיו תשמרו. ולא מצות חדשות שיחדש הנביא, בפרט בעבודה-זרה שהיא מנגדת לכל מצות האל יתעלה, כי אמנם הוא "צוה לעולם בריתו" (תהלים קיא, ט), "לא יחליפנו ולא ימיר אתו", ובקלו תשמעו. במה שיצוה על ידי נביאיו לקיום תורתו ולקדוש שמו, כענין אליהו בהר הכרמל לא בקול זה המבטל את כל מצות האל יתעלה. ואתו תעבדו. לבדו, לא אחר עמו, כאמרו "זבח לאלהים יחרם" (שמות כב, יט), כמו שהתבאר במקומו. ובו תדבקון. שיהיה תכלית כל פעלתכם לעשות רצונו, ולא תהיה שנאתך על זה מסובבת מאיבה קודמת.
[מובא בפירושו לפרק ו' פסוק י"ג] ובשמו תשבע. אינו מצוה שישבע, אבל הוא אזהרה כי בשמו בלבד תשבע לא בשם אל אחר. על כן כתוב אחריו, לא תלכון אחרי אלהים אחרים, שלא תלכו אחריהם בדבר מכל אלו, שלא תיראו מהם ולא תעבדו אותם ולא תשבעו בשמם: אבל בגמרא של מסכת תמורה דרשו אותו בשבועת אמת דשריא, אמרו בשמו תשבע דאמר רחמנא למה לי, אם אינו ענין לשבועת הדיינין דנפקא ליה משבועת ה' תהיה בין שניהם, תנהו ענין לשבועות דעלמא דשריין, ואם אינו ענין לשבועה דמצוה דנפקא ליה מן ובו תדבקון (להלן יג ה), תנהו ענין לשבועה דחול:
וחוץ מדרכנו יתבאר הכתוב שבא להזהיר על כללות התורה שכלל בששה סדרי משנה על זה הדרך, אחרי ה' וגו' תלכו זה סדר זרעים, ולפי שיש בהם דין לקט שכחה ופאה ומתנות עניים וכולן ממדותיו יתברך, גם לענין מעשר שני שצריך להוליכו למקום אשר יבחר ה', גם בענין מעשר לוי פירוש על דרך מה שאמרו ז"ל (ש"ר פל"א) מעשה באדם אחד שהיה נותן מעשרותיו והיתה לו שדהו מוציאה לו אלף וכו' לאחר זמן מת האיש ההוא ועמד בנו שנה ראשונה רעה עינו במעשרו ופיחת משיעור הצריך לשנה הבאה הוציאה לו השדה כשיעור מה שפרע עליו אשתקד לשנה אחרת פחת עוד הוציאה לו שדהו כשיעור מה שפרע שנה שעברה וכן על זה הדרך ע"כ, הדברים מוכיחים כי לשיעור מה שהיה נותן היתה שדהו מוציאה לו לזה בא מאמרו יתברך כאן וצוה עליו שילך הוא אחר מעשיו יתברך לתת כפי מה שיתן לו ולא יסובב שה' ילך אחריו כפי מה שיתן הוא מעשרותיו על אופן שכתבנו: עוד נתכוון הכתוב לומר לשון זה כנגד סדר זרעים לפי שבו מחית האדם ומזונותיו, וכתב רמב"ם בהלכות דעות (פ"ג ה"ב) שצריך שיכוין אדם במאכלו ובמשתהו להברות גופו לעבודת ה' וכו' דכתיב (משלי ג' ו') בכל דרכיך דעהו וגו', והוא מאמר אחרי ה' אלהיכם תלכו בדרכיכם, ואותו תיראו זה סדר מועד, ורמזם בתיבת אותו כי שבת נקרא אות דכתיב (שמות ל"א י"ז) אות הוא, גם ימים טובים נקראים אותות, ויחס להם המורא על דרך אומרם ז"ל בספר תיקוני הזוהר (תיקון ט') ירא שבת שצריך לירא מעונשם. ואת מצותיו תשמרו זה סדר נשים, שצריך לשמור הרבה מצות שבהלכות נשים ואיסורי ביאה וזיקות. ובקולו תשמעו זה סדר נזיקין, ורמז במאמר ובקולו תשמעו שצריך להטות אוזן לאשר ישפטו השופטים לחייב החייב ולזכות הזכאי ולא יסור מכל אשר יורוהו, וכמו שאמר הכתוב (לקמן י"ז י"ב) והאיש וגו' לבלתי שמוע אל הכהן וגו' או אל השופט וגו'. ואותו תעבודו זה סדר קדשים שכולו משפטי עבודת בית אלהינו. ובו תדבקון זה סדר טהרות שכולו משפטי הטהרות, ורמזו במאמר ובו תדבקון כי באמצעות הטהרה יהיו ראויים לידבק בשכינה: