ביאור:ירושלמי נדרים ג ד - מעומד
משנה
[עריכה]- נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה.
- שהן של בית המלך, אף על פי שאינן שלהן.
- בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה.
- ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
- בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר.
- ובית הלל אומרים: אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו.
- ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו.
- כיצד?
- אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי":
- בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
- ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.
גמרא
[עריכה]- להרגים – בהרגה.
- לחרמים – בשעת החרם.
- תני רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של סכנה, מותר.
- רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של יישוב, אסור.
- תני: תולים בגוים ובמלכות, אבל לא בישראל, שבעלי זרוע מצויין ליפול; דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא.
- עבר ופתח, על דבית שמאי, מהו?
- נישמעינה מן הדא:
- בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.
- הדא אמרה: עבר ופתח, על דבית שמאי, מותר.
- הוון בעיי מימר, בנדרים; הא בשבועות לא.
- אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט יב); נשבע את להרגין ולחרמין ולמוכסין.