ביאור:ירושלמי נדרים ג ד - מעומד

• למהדורה הרגילה

משנה

• נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה.

שהן של בית המלך, אף על פי שאינן שלהן.

בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה.

ובית הלל אומרים: אף בשבועה.

בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר.

ובית הלל אומרים: אף יפתח לו.

בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו.

ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו.

כיצד?

אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי":

בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.

ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.

גמרא

• להרגים – בהרגה.

לחרמים – בשעת החרם.

תני רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של סכנה, מותר.

רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן: אם היה דבר של יישוב, אסור.

תני: תולים בגוים ובמלכות, אבל לא בישראל, שבעלי זרוע מצויין ליפול; דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא.

• עבר ופתח, על דבית שמאי, מהו?

נישמעינה מן הדא:

בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין.

הדא אמרה: עבר ופתח, על דבית שמאי, מותר.

• הוון בעיי מימר, בנדרים; הא בשבועות לא.

אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט יב); נשבע את להרגין ולחרמין ולמוכסין.