לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי נדרים ג ב - מעומד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משנה

[עריכה]
  • נידרי הבאי:
אמר: אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים;
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.
  • נדרי שגגות כיצד?
אמר: אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל וששתה;
שאיני אוכל ושאיני שותה, ושכח ואכל ושתה.
אמר: קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי ושהיכת את בני, ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה.
ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר להן: הרי הן עליכם כקרבן, ונמצאו אביו או אחיו, והיו עמהן אחרים.
בית שמאי אומרים: הן מותרין, ומה שעמהן אסורין;
ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.


גמרא

[עריכה]
  • איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה מאה עשרין ריבוין? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
והא חויה דשבור מלכא בלע גמלין, בלע קרונין. כד בעי מיקטלוניה, מלון פחליץ של גמלין תבן ויהבון בון גומרין ובלעון ומית.
אמר רבי יודה בר פזי: אנא חמית משך דחיוי עבד אורי על עומני מססטולא.
אמר רבי שמואל בר יעקב: אנא חמית משך דחיוי סליק קרובין למלכותא.
שמואל אמר: במרובע.
אין תימר (בשאינו) מרובע, למה לי גדול? אפילו קטן!
אמר רבי מתניה, לית אורחין דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא. תדע לך שהוא כן, דתנינן: גמל פורח באויר. ניתני עכבר פורח באויר?
תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין מרובע מששת ימי בראשית.
התיב רבי ברכיה: והתנינן, "גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע"?
אמר רבי ביסנא: כל גרמא דא דלית הוא מרובע; ולמה תנינן מרובע? ירבענה הוא.
והא כנעה?
מלי קיטרין.
והא ארכובה דיעלא?
עגיל הוא מלמטה.
אית דבעי מימר: לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות, ותני כן: מרובע באוכלין; אין מרובע בבריות.
  • שוא (דברים ה) ושקר (שמות כ) שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
זכור (שמות כ) ושמור (דברים ה) שניהם בדיבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
מחלליה מות יומת (שמות לא) ושני כבשים בני שנה תמימים (במדבר כח) נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח) יבמה יבא עליה (דברים כה), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
ולא תסוב נחלת בני ישראל ממטה למטה אחר (במדבר לו) וכל בת יורשת נחלה (במדבר לו), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
גדילים תעשה לך (דברים כב) לא תלבש שעטנז (דברים כב), שניהן בדיבור אחד נאמרו.
וכן הוא אומר: "אחת דבר אלהים" בדיבור, "שתים זו שמענו" (תהלים סב). וכתיב "הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג).
  • אי זהו שוא ואי זהו שקר?
שבועת שוא, בשנשבע לשנות את הידוע לאדם;
שבועת שקר, בשנשבע ומחליף.
רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: ידוע לשניים, זהו שבועת שקר; לשלושה, זהו שבועת שוא.
רבי הילא בשם רבי אלעזר: אפילו ידוע לשניים, ואחד בסוף העולם מכירו, שבועת שוא היא.
מה נפק מן ביניהון? שינה בו בפני שניים והשליכו לים, והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן, אינו לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, לוקה. התרו בו משום שבועת שקר, על דעתיה דרבי יוחנן, לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, אינו לוקה.
רבי בא בשם רב יהודה: אפילו ביעה ומרגליתא. והן אפילו? אלא כגון ביעה ומרגליתא.
  • תני: כשם שנדרי הבאי מותרין, כך שבועות הבאי מותרות.
והתני: שבועות הבאי אסורות?
רבי ירמיה בשם רבי פדת: כאן במעמידין, וכאן בשאינן מעמידין.
אמר רבי בא: אפילו תימא כאן וכאן במעמידין, כאן וכאן בשאין מעמידין: כאן במיחל שבועה על נכסיו, שבועת נכסי עלי, נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה.
כשם שנדרי זירוזין מותרין, כך שבועות זירוזין מותרות.
עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו: שבועה נכסי עלי, נכסיו אסורין; הא ללקות אינו לוקה.
  • חזקיה אמר: ההן דמישתבע על תרין דינון תרין, לוקה משום שבועת שוא.
רבי חגיי בשם רבי שמעון בן לקיש: ההיא דחמא מיטרא נחית, ומר: בלי קורי בריקשון, לוקה משום שבועת שוא.
רבי חוניא, רבי יעקב בר אבון בשם רבי שמואל בר נחמן: עשרים וארבע בולייות היו ביהודה, וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא של אמת, דכתיב: "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיהו ב).
תמן תנינן: שבועה שלא אוכל ככר זו, דבר שאילו בנדרין אסור, ושבועות מותר?
לא [על] הדא אמרת, אלא על הדא: "אחד דברים של עצמן ואחד דברים של אחרים".
  • אמר רבי בא בשם שמואל: שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה, ונמצא שלא נתן; מאחר שאין בידו לבא, אין בידו לשעבר.
אשכח תני על תרתיהון: זה חומר בשבועות מבנדרין, ששגגת שבועות אסורה, ושגגת נדרין מותרת.
  • רבי שמעון בר לקיש בעא קומי רבי בא: רבי עקיבא להוסיף על דברי בית הלל, כיי דתנינן תמן: עד שבא רבי עקיבה ולימד, שנדר שהותר מכללו הותר כולו.
אמר ליה: מה אם תמן, נדר שהוא צריך חקירת חכם, את אמר: נדר שבטל מקצתו בטל כולו; כאן שאינה צריך חקירת חכם, לא כל שכן?
רבי יוסי בשם רבי הילא, משם נדר טעות; שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם, לא הייתי נודר.

הערות וביאורים

[עריכה]