ביאור:ירושלמי נדרים ג ב - מעומד
משנה
[עריכה]- נידרי הבאי:
- אמר: אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים;
- אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.
- נדרי שגגות כיצד?
- אמר: אם אכלתי ואם שתיתי, ונזכר שאכל וששתה;
- שאיני אוכל ושאיני שותה, ושכח ואכל ושתה.
- אמר: קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי ושהיכת את בני, ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה.
- ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר להן: הרי הן עליכם כקרבן, ונמצאו אביו או אחיו, והיו עמהן אחרים.
- בית שמאי אומרים: הן מותרין, ומה שעמהן אסורין;
- ובית הלל אומרים: אילו ואילו מותרין.
גמרא
[עריכה]- איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
- והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה מאה עשרין ריבוין? אלא כן אנן קיימין, בראייה אחת.
- והא חויה דשבור מלכא בלע גמלין, בלע קרונין. כד בעי מיקטלוניה, מלון פחליץ של גמלין תבן ויהבון בון גומרין ובלעון ומית.
- אמר רבי יודה בר פזי: אנא חמית משך דחיוי עבד אורי על עומני מססטולא.
- אמר רבי שמואל בר יעקב: אנא חמית משך דחיוי סליק קרובין למלכותא.
- שמואל אמר: במרובע.
- אין תימר (בשאינו) מרובע, למה לי גדול? אפילו קטן!
- אמר רבי מתניה, לית אורחין דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא. תדע לך שהוא כן, דתנינן: גמל פורח באויר. ניתני עכבר פורח באויר?
- תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין מרובע מששת ימי בראשית.
- התיב רבי ברכיה: והתנינן, "גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע"?
- אמר רבי ביסנא: כל גרמא דא דלית הוא מרובע; ולמה תנינן מרובע? ירבענה הוא.
- והא כנעה?
- מלי קיטרין.
- והא ארכובה דיעלא?
- עגיל הוא מלמטה.
- אית דבעי מימר: לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות, ותני כן: מרובע באוכלין; אין מרובע בבריות.
- התיב רבי ברכיה: והתנינן, "גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע"?
- זכור (שמות כ) ושמור (דברים ה) שניהם בדיבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
- מחלליה מות יומת (שמות לא) ושני כבשים בני שנה תמימים (במדבר כח) נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע.
- ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח) יבמה יבא עליה (דברים כה), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
- ולא תסוב נחלת בני ישראל ממטה למטה אחר (במדבר לו) וכל בת יורשת נחלה (במדבר לו), שניהן נאמרו בדיבור אחד.
- גדילים תעשה לך (דברים כב) לא תלבש שעטנז (דברים כב), שניהן בדיבור אחד נאמרו.
- וכן הוא אומר: "אחת דבר אלהים" בדיבור, "שתים זו שמענו" (תהלים סב). וכתיב "הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג).
- אי זהו שוא ואי זהו שקר?
- שבועת שוא, בשנשבע לשנות את הידוע לאדם;
- שבועת שקר, בשנשבע ומחליף.
- רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: ידוע לשניים, זהו שבועת שקר; לשלושה, זהו שבועת שוא.
- רבי הילא בשם רבי אלעזר: אפילו ידוע לשניים, ואחד בסוף העולם מכירו, שבועת שוא היא.
- מה נפק מן ביניהון? שינה בו בפני שניים והשליכו לים, והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן, אינו לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, לוקה. התרו בו משום שבועת שקר, על דעתיה דרבי יוחנן, לוקה; על דעתיה דרבי לעזר, אינו לוקה.
- רבי בא בשם רב יהודה: אפילו ביעה ומרגליתא. והן אפילו? אלא כגון ביעה ומרגליתא.
- תני: כשם שנדרי הבאי מותרין, כך שבועות הבאי מותרות.
- והתני: שבועות הבאי אסורות?
- רבי ירמיה בשם רבי פדת: כאן במעמידין, וכאן בשאינן מעמידין.
- אמר רבי בא: אפילו תימא כאן וכאן במעמידין, כאן וכאן בשאין מעמידין: כאן במיחל שבועה על נכסיו, שבועת נכסי עלי, נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה.
- כשם שנדרי זירוזין מותרין, כך שבועות זירוזין מותרות.
- עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו: שבועה נכסי עלי, נכסיו אסורין; הא ללקות אינו לוקה.
- חזקיה אמר: ההן דמישתבע על תרין דינון תרין, לוקה משום שבועת שוא.
- רבי חגיי בשם רבי שמעון בן לקיש: ההיא דחמא מיטרא נחית, ומר: בלי קורי בריקשון, לוקה משום שבועת שוא.
- רבי חוניא, רבי יעקב בר אבון בשם רבי שמואל בר נחמן: עשרים וארבע בולייות היו ביהודה, וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא של אמת, דכתיב: "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיהו ב).
- תמן תנינן: שבועה שלא אוכל ככר זו, דבר שאילו בנדרין אסור, ושבועות מותר?
- לא [על] הדא אמרת, אלא על הדא: "אחד דברים של עצמן ואחד דברים של אחרים".
- אמר רבי בא בשם שמואל: שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה, ונמצא שלא נתן; מאחר שאין בידו לבא, אין בידו לשעבר.
- אשכח תני על תרתיהון: זה חומר בשבועות מבנדרין, ששגגת שבועות אסורה, ושגגת נדרין מותרת.
- רבי שמעון בר לקיש בעא קומי רבי בא: רבי עקיבא להוסיף על דברי בית הלל, כיי דתנינן תמן: עד שבא רבי עקיבה ולימד, שנדר שהותר מכללו הותר כולו.
- אמר ליה: מה אם תמן, נדר שהוא צריך חקירת חכם, את אמר: נדר שבטל מקצתו בטל כולו; כאן שאינה צריך חקירת חכם, לא כל שכן?
- רבי יוסי בשם רבי הילא, משם נדר טעות; שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם, לא הייתי נודר.
הערות וביאורים
[עריכה]- ראו גם: ירושלמי שבועות ג ח-ט.