ביאור:הקדמת רבי חיים ויטאל לשמונה שערים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
כלו כל הקיצים
[עריכה]אמר הצעיר מעיר.
הדל באלפי - חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה
בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים.
כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו.
רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו.
ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו.
|
1504 שנים לחורבן כלומר שנת ה' שלד |
הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום - יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים
וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'.
וכלו כל הקצין כל נבואות ה'קץ' ושלבי הגאולה לקראת הקץ - כלומר: עברה עלינו תקופה נוראה (גרוש ספרד) ועדיין בן דוד לא בא.
ונודע את אשר ארז"ל אמרו רבותינו זכרם לברכה: כל דור שלא נבנה בה"מ בית המקדש בימיו - כְּאִלוּ נחרב בימיו.
ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ ועל מה. הביטוי ממגילת אסתר: "לדעת מה זה ועל מה זה" נתארך קיצינו וגלותינו.
ומדוע לא בא בן ישי.
המייבשים את לימוד התורה
[עריכה]ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי.
ממאמר א' הובא בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ג ע"ב. וז"ל וזה לשונו:
- תנינא:
- כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו'
- מאי 'ורוח'?
- אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא -
- האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו.
- והאי רוח אתעביד קלא וימא.
- הכי אינון, דמיכין, דשינתא בחוריהון, סתימין עינין, אטימי לבא:
- קומו ואתערו לגבי שכינתא!
- דאית לכון לבא בלא סכלתנו, למינדע ביה! ואיהו בינייכו!!
- ורזא דמלה: "קול אומר - קרא!".
- כגון - "קרא נא - היש עונך וגו'"...
- והיא אומרה: "מה אקרא? כל הבשר חציר!?"
- כלא אינון - כבעירה דאכלי חציר...
- וכל חסדו - כציץ השדה: כל חסד דעבדי - לגרמייהו הוא דעבדי לעצמו הוא עושה.
- ובההוא זמנא מ"כ מה כתוב?
- "ויזכור כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב!"
- דא איהו רוחו של משיח!
- ווי לון! מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא!
- דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה
- ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה.
- וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה,
- דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת: 'יבשה'.
- ווי לון דגרמי עניותא, וחרבא ובזה, והרג ואבדן בעלמא.
- והאי רוח דאסתלק, דאיהו רוחו של משיח - כמה דאתמר,
- ואיהו רוה"ק רוח הקודש.
- ואיהו רוח חו"ב חכמה ובינה. רוחות המשיח על פי נבואת ישעיה "והריחו ברוח ה'...". רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'.
- פיקודא תנינא: ויאמר אלהים יהי אור.
- ובג"ד בגין דא. תרגומו: ובעניין זה (הפסוק בשיר השירים) אמר הקב"ה:
- "השבעתי אתכם בנות ירושלים: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" כו'
- דאיהו 'רחימו' - בלא פרס, ולא ע"מ לקבל פרס.
- ויראה ואהבה - ע"מ לק"פ על מנת לקבל פרס - איהי שפחה,
- ו-"תחת שלש רגזה ארץ..." וגו'. "תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה".
עכ"ל: עד כאן לשונו. כלומר: סוף הציטוט
והנה מ"ש מה שאמר בתחילת דבריו: "ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא: כל חסד דעבדי - לגרמייהו..." וכו'
|
אבות (ד ה) פרק 'בן זומא': רבי ישמעאל אומר: הלומד תורה על מנת ללמד - מספיקין בידו ללמוד וללמד. |
עם היות שפְּשָטוֹ מבואר, ובפרט בזמנינו זה בעו"ה בעוונותינו הרבים אשר התורה נעשית 'קרדום לחתוך בה' על פי הנאמר במסכת אבות (אולי לחתור ואולי טעות העתקה ובמקור 'לחפור'
אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה ע"מ לק"פ על מנת לקבל פרס והספקות יתירות כלומר: במקום להתיר ספקות, הם מספקים לעצמם "אספקה יתירה"
וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות עבור הכבוד ודיני סנהדראות - להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ רוצים שיכירו בגדולתם,
ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמים,
ועיקר סיבת מעשיהם היא מ"ש אח"כ מה שאמר אחר כך הכתוב "ונעשה לנו שם".
ככתוב בס' הזוהר בפרשת בראשית (דף כ"ה ע"ב) וז"ל וזה לשונו על פסוק 'אלה תולדות השמים והארץ'.
שחמשה מינים יש בערב רב: ומן הג' מינים מהם הוא הנקרא 'כת גבורים'
דעלייהו אתמר 'המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם'
ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון "הבה נבנה לנו עיר ומגדל..." וגו' "ונעשה לנו שם" -
בבנין בתי כנסיות וב"מ ובתי מדרשות ושוין תרגום: ומכניסים בהון ס"ת ספר תורה ועטרה על רישיה
ולא לשמה אבל לא 'לשמה' - לא לצורך מטרות התורה עצמה - אלא למעבד לון וכו'
והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא: כל העוסק בתורה שלא לשמה - נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.
ואמנם האנשים האלה מראים תומה וענוה מיתממים, באמרם - כי כל עסקם בתורה הוא לשמה.
והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה רבי מאיר עליו השלום העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות:
- "כל העוסק בתורה לשמה - זוכה לדברי הרבה..." וכו'
- "ומגלים לו רזי תורה,
- ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך
- וכמעיין המתגבר מאליו..."
בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה, ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע:
הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה.
ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות, בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו.
|
[הגהה - אפשר כוונתו על לקנטר כמ"ש התוס' פסחים נ' ע"ב אב"ן ח"ן. ובע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה גרס אפשר לפרש כו' על ע"ה ולא על ת"ח כו'] |
האמנם כלומר: ואמנם (ואולי זו טעות העתקה), אע"פ אף על פי שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה (ראה הגהה בהערה משמאל).
עכ"ז עם כל זה דבר קשה מאד מאד לומר! וכי בשופטני עסקינן ביטוי תלמודי שמשמעו: האם בטפשים אנו עוסקים. כאן בדו משמעות: הן לעניין מאמר הזהר שאינו עוסק ביהודים פשוטים שאינם תלמידי חכמים, והן בהתייחסו ל"קורא שורות אלו", ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה?!
והראיה ע"ז אומרו דרך כללות: ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדי - לגרמייהו עבדי.
ואין לומר דמלת 'כל' היא יתירה ומשבשתא, שהרי מקרא דורש: "וכל חסדו כציץ השדה" - שלא נאמר 'וחסדו' אלא 'וכל' חסדו
לרמוז כי כל הת"ח העוסקים בתורה - הנקראת 'תורת חסד על לשונה'
הם דומים בחסד ההוא - אל ציץ השדה, משום דלגרמייהו עבדי.
אבל אלא: ביאור לשון הנ"ל הנאמר לעיל יובן ראשיתו מאחריתו - באומרו "...ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ על מנת לקבל פרס - איהי שפחה, ו"תחת שלש רגזה ארץ"...
משמעות רזי התורה לצורך בריאת העולם וקיומו
[עריכה]והענין יובן במ"ש בס"ה במה שאמר בספר הזהר בפרשת בראשית (דף כ"ז ע"ב).
- ובג"ד ובגין דא. פירושו: ובעניין פסוק זה אמר קב"ה:
- לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו.
- דא משנה: 'איתתא דההוא נער' - ואיהו 'שפחה דשכינתא'.
- ואי זכו ישראל - איהי עזר לון בגלותא, מסטרא דהיתר... טהור... כשר...
- ואי לא - איהי כנגדו, מסטרא דטמא... פסול... אסור... וכו'
- דלית יחודא - עד דערב רב יתמחון מן עלמא!
- ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא
- וקבורתא דיליה איהי - משנה: 'דשלטא על מטרוניתא' - דאיהי 'קבלה למשה'
- ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה
- ובג"ד "תחת שלש רגזה ארץ - תחת עבד כי ימלוך..." - דא עבדה ידיעה ושפחה
- דא משנה: "ונבל כי ישבע לחם" - דא ערב רב:
הנה מבואר כי תורתינו הק' הקדושה כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשיה
ובהיותה בעולם האצילות - אז נקראה 'קבלה'
כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקרא פשט
מלשון "פשטתי אם כתנתי..." שהוא בחי' המלבושים החיצוני
שהוא ע"ג עור אדם המתפשט מעליו לפעמים - וזהו עיקר מלת פשט.
ואמנם בעולם האצי' אשר שם הקב"ה יושב ועוסק בתורה כנזכר במדרז"ל
|
משלי 'בני שמור אמרי' בקריאת החכמה: החכמה מספרת על עצמה: |
וגם בדברי המתרגם על פ' פסוק דודי צח ואדום וכמש"ה וכמו שאמר הכתוב "ואהיה אצלו אמון..." וגו'
הנדרש לרז"ל על בריאת העולם שהיה הקב"ה מביט בתורה ובורא עולמות
ואין ספק כי לא כמעשה אדה"ר אדם הראשון ולא כמעשה דבני חרי, וכמעשה אתונו דבלעם וכיוצא בהם בהיותם כפשוטם כלומר אין ספק שאין הכוונה ל'התבוננות הקב"ה' בדברים אלו על פי פשוטם
היה משתעשע בהם הקב"ה אלפים שנה קודם שנברא העולם ובורא בהם עולמות...
אמנם אלא... כלומר כעת יסביר רבי חיים ויטאל מה הכוונה התבוננות בתורה לצורך בריאת העולם שעשועות של הקב"ה בתורה והיותו בורא בה את העולמו העולמות או אולי 'עולמו'
היתה בהיותו עוסק בתורה בבחי' בבחינת - כלומר: כמייצג את הנשמה הפנימית שבה,
הנקרא 'רזי תורה' - הנקרא 'מעשה מרכבה',
היא 'חכמת הקבלה' - כנודע אל היודעים.
וטעם הדבר ופירוש העניין הוא: להיותו עולם האצילות העליון מאד טוב - ולא רע,
דלא יכיל להתערבא עמיה קליפה
ועליה אתמר וכבודי לאחר לא אתן - כנזכר בספר התיקונין (ד' ס"ו תיקון י"ח) וכן בסה"ז בפ' בראשית (דכ"ח ע"א) ע"ש עיין שם
ולכן גם התורה אשר שם איננה רק מופשטת מכל לבושי הגופנים
משא"כ למטה בעולם היצירה עולם דמטטרו"ן הנק' עבד טוב
והוא הנקרא עץ הדעת טוב מסטרא יתכן שחסרה כאן מלה, או שמלה זו הוכפלה בטעות
ומסטרא דסמאל שהוא קליפין דיליה נקרא עבד רע
כי התורה אשר שם הם שית סד"מ הנקראים שפחה כנ"ל, וכנזכר בפרשת בראשית שם (דף כ"ז ע"א)
ולכן נקראת 'משנה' - לפי ששם יש שינויים הפוכים:
טוב - מסטרא דעבד שעשה טוב... היתר... כשר... טהור...
רע - מסטרא דעבד רע... איסור... טמא... פסול...
גם הוא מלשון "כי מרדכי היהודי משנה למלך" -
שהיה שפחה הנקרא "עבד מלך - מלך".
גם נקרא מלשון "שינה" כנזכר בפרשת פינחס (דף רמ"ד ע"ב)
- קם זמנא תנינא ואמר:
- מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון
- אתערו כען ואעברו שינתא מניכון
- דאיהו ודאי משנה: 'אורח פשט דהאי עלמא'
- ואנא לא אתערנא בכו -
- אלא ברזין עילאין דעלמא: דאתי, דאתון בהון: "לא ינום ולא ישן".
וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם
- ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון
- על רזין דאורייתא סדרו ליה
- ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא גופי תורה:
פתרון מאמר ה'משנה - שפחה' תורת בבל לעומת תורת הסוד
[עריכה]והנה דבריהם כחלום בלי פתרון
ורזיה וסתריה הפנימים הנקרא נשמת התורה - הם הם פתרון החלום הנפתר בהקיץ
בסוד "אני ישנה ולבי ער"
|
בבלי סנהדרין (פרק דיני ממונות בשלשה) (על הפסוק באיכה) "במחשכים הושיבני כמתי עולם" אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל. |
וכמ"ש חכמים ז"ל "במחשכים הושיבני כמתי עולם" - זה תלמוד בבלי אשר איננו מאיר אלא ע"י ס"ה סודות התורה
הם הם רזי תורה וסתריה אשר עליהם נאמר ותורה אור
ואין ספק כי כמו שהיצר נקראת עבד ושפחה בערך האצי'
ונקרא קליפין ולבושין דחול כנזכר בהקדמת ספר התיקונין (ד"ג ע"ב) וז"ל וזה לשונו. כלומר: תחילת ציטוט:
- וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשי לי"ס לי' ספירות, כלומר: לעשר ספירות דבריאה
וא"כ אין לתמוה כי התורה אשר שם בבבל שהיא ה'משנה' - תהיה נקרא שפחה, וקליפין דתורה דאצילות
וז"ס וזה סוד "כל הבשר חציר" הנ"ל - במאמר הראשון
כי כמו שה'חטה' שהיא בגימטריא כמנין כ"ב אותיות התורה - הגנוזה תוך כמה קליפין ולבושין
שהם הסובין והמורסן, והתבן והקש והעשב - הנקרא חציר,
כן המשנה - אצל סודות התורה: נקרא 'חציר'.
וזה נרמז בס"ה בספר הזהר פ' כי תצא (בר"מ דרע"ה ע"ב)
- אצל רבנן - ווי לאינון דאכלין תבן דאורייתא
- ולא ידעי בסתרי אורייתא - אלא קלין וחמורין דאורייתא
- קלין - אינון תבן דאורייתא
- וחמורין - אינון חטה דאורייתא
- ח"ט ה' - אלנא דטוב ורע וכו'
ואלו באתי להרחיב דרוש זה - לא יספיקו מאה קונטרסין בלי ספק, בלי שום גוזמא!
האמנם החכם עיניו בראשו - כי דברי אמת אני אומר.
ואל יתמה האדם בראותו ס' הזוהר איך קורא אל המשנה 'שפחה' ו'קליפין'...
כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושין וקליפין חצונים בתכלית - אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיותה
כי כל פשטיה הם בעה"ז בעולם הזה בדברים חומרים תחתונים.
אמנם הם קליפין טובים למאכל כקליפת קנה הבושם,
ולכן בהיותם מביני פשטי המשנה כהלכתא בלתי טעות - נקרא עץ הדעת טוב.
אבל כאשר ח"ו חס ושלום... שונים משחק מלים: כלומר משתמשים באופן "שונה" ולא נכון בה: ומטמאים את הטהור ומכשירין את הפסול, ומתירין את האיסור
- אז נהפכת לעץ הדעת רע ומר להם!
ונחזור עתה למאמרינו הראשון ולבאר מ"ש "ואפי' כל אינון דעסקי באורייתא כל חסד דעבדי ...לגרמייהו עבדי. כלומר: לעצמם הם עושים..." וכו'
ואמר עוד שם כי המשנה היא שפחה משום דאיהי ע"מ לקבל פרס
פי' כי הנה כל מדותיו יתברך הם מדה כנגד מדה
ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר בשמאלה עושר וכבוד הוא הפרס הנתון להם בעה"ז
כי כן עסקם בתורה הוא בבחי' היותם בעה"ז בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה וכו'
והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי ע"מ לקבל פרס
וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם ע"מ לקבל פרס.
אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחי' התורה כפי מה שעוסקים בה בעה"ב
עליהם נאמר "אורך ימים בימינה" ..."לעולם שכולו ארוך" ..."כבן הנכנס לפני ולפנים, ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס"
ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן ומטטרו"ן דיצירה נקרא עבד
ועליהם אנו מתפללים ביום ר"ה אם כבנים אם כעבדים.
והנה במ' קהלת אמרו רז"ל על פסוק כי אם שנים הרבה ישמח וכו' וז"ל
- כי אם שנים הרבה וכו' - תורה שאדם למד הבל היא לפני תורתו של משיח
ואם כך נאמר על תורתו של משיח שהיא בהיותם בגוף ונפש כמ"ש ז"ל
- אין בין העז"ה לימות המשיח - אלא שעבוד מלכיות בלבד
והוא בטול מלכות הרשעה קליפה החיצונה הנקרא יצה"ר
כמו שדרשו רז"ל על פסוק "וגר זאב עם כבש..." וכו' וסמיך ליה "ומלאה הארץ דעה את ה'"
ולכן תורת העה"ז המתלבשת בקליפין לסבת היות היצה"ר הנקרא קליפה מצויה בעולם -
היא הבל לפני תורתו של משיח
שנתפשט קצת מלבושיה וקליפותיה מאחר שגם בני אדם נתפשטו מקליפת היצה"ר!
וק"ו בן בנו של ק"ו בהיותינו למעלה בעה"ב עולם הנשמות - נפשטות מכל מיני לבוש כלל
כי עסק התורה אשר להם איננו רק בנשמת התורה וסודותיה הפנימיים!
הכרח בלימוד תורה שבכתב ושבע"פ קודם לימוד הקבלה
[עריכה]ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה - מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד
כי כבר אמרו רבינו ז"ל:
- אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין
- אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין
והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון
עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות
וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי
ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה
באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים
אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל וז"ל
- דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה - ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו'
- דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה - ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו'
באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה - ולא לשמו לעשות לו שם -
צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול
ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת וכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו.
ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד
מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת
וז"ש כל ת"ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה.
ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה ולכוין ולתרץ הקו' הנופלת בפשט ההלכה
ויכון כי אין הקליפה הרעה מצד ה'נחש, סמאל - עבד רע'
נאחזת אלא בקלי' בקליפה הטובה היא 'משנה מטטרון עולם היצירה' הנקרא 'עבד ושפחה דמטרוניתא'
אבל לא במטרוניתא - שהיא המוח הפנימי חכמת האמת.
ונקרא 'עץ החיים'.
- ועליו אתמר
- "אני ה' - הוא שמי": בסוד - 'כל התורה היא שמותיו של הקב"ה'.
- "וכבודי לאחר לא אתן": דלא יכיל לאתערבא עמה קליפה אלא בעץ הדעת טוב ורע - משנה: 'טמא וטהור... אסור ומותר... כשר ופסול...'.
ויכון בעיונו להסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמת - קושיות שלא יבין האדם תרוצים
ויסלקנה מע"ג עץ הדעת טוב ורע - היא המשנה: 'שפחה דמטרוניתא'.
ואח"כ יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה
ודי בזה כי אין מקום כאן לא המקום המתאים לצורך ביאורו של ענין זה.
אמר עוד במ' הנ"ל
ובג"ד השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו'
פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב
כמ"ש עד שתחפץ כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה
ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה ע"מ לקבל פרס
וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים
כמ"ש ז"ל בברייתא דר' ישמעאל בפרקי היכלות ע"פ דניאל וז"ל
- ואתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן
ואיך הראהו הקב"ה ליעקב אבינו שר עולם והוא שרו של בבל ע' עוקין וכו' ע"ש.
וכן בזהר פרשת וירא (ד' קי"ז ע"א) וז"ל
- אמר ר' יוסי כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמיה חבריא דאיהו יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר
דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה.
חטא אדם הראשון וה'ערב רב' במתן תורה - שלא רצו את תורת הסוד
[עריכה]עוד מאמר אחר כתוב בפ' בראשית (דף כ"ו וכ"ז ע"ב וע"א)
- ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אילין אינון ארבעה שנכנסו לפרד"ס.
- חד עאל בפישון פי שונה הלכות תנינא עאל בגיחון ודא איהו רמ"ז.
- תליתאה עאל בחדקל לשנא חדא וקלילא לדר"ש.
- רביעאה עאל בפרת דאיהו סוד מוחא דביה פריה ורביה.
- בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר עאלו בקליפין דאורייתא - הוו לקאן בהון
- ר"ע דעאל במוחא איתמר ביה נכנס בשלום ויצא בשלום
- א"ר אלעזר אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא וכו' בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל ולא זכו בהון ונפלו ואתברו
- ודא גרם אבודא דבית א' וב' ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתיהבת אורייתא באסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מותא וכו'
- דא' ונהר יוצא מעדן בודאי לעילא כעץ החיים וכו'
- להשקות את הגן דא פרדס דמטטרו"ן דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואחר וקליפין דליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע
- ודא איהו איסור והיתר... פסול וכשר... טומאה וטהרה... וכו'
- כגוונא דא אמרו חבריא מארי מתני'
- "וימררו את חייהם בעבודה קשה" דא קושיא בחומר דא ק"ו.
- ובלבנים דא לבון הלכה.
- ובכל עבודה בשדה דא ברייתא.
- את כל עבודתם דא משנה.
- ואי תייבין בתיובתא מה כתיב?
- "ויורהו ה' עץ" דא עץ החיים - וביה וימתקו המים
- ודא משיח - דאתמר ביה "ומטה האלהים בידו..." וכו'
- וכולא איהו בגלותא מחמת דיליה.
- ואי תייבין בתיובתא מה כתיב?
הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה
וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה "דבר אתה עמנו ושמעה בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" בסתרי תורה
כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה, המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם,
ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו
ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים
ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע - משנה: 'שפחה דמטרוניתא'
וגרם איבודא דחורבן בית א' וב' וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה
עד דיתובון בני ישראל בתיובתא
"ובקשו את ה' אלהיהם" - להכירו וליודעו ברזי תורה
וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם
וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמש"ה "ויורהו ה' עץ וימתקו" - ע"י המשיח
וכמ"ש בפרשת נשא (בר"מ ד' קכ"ד ע"ב) וז"ל:
- ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו'
- ואילנא דטוב ורע דאיהו 'איסור והיתר' לא שליט על ישראל יתיר וכו'
- כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות
- ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים.
עוד אמרו בס"ה תקון ששית וז"ל:
- וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך - בדרא בתראה בסוף יומיא
- ובגיניה "וקראתם דרור בארץ".
לימוד תורת הסוד (הזהר) יביא את הגאולה
[עריכה]עוד מ"א א"ל אליהו ז"ל לרשב"י וז"ל:
- ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבורא יתפרנסון כמה עילאי עד דיתגליא לתתא בסוף יומיא
- ובגיניה "ושבתם איש אל אחוזתו" וכו'
הרי מבואר כי חטא זה החל להיות מאדה"ר ועד עתה
וכאשר נשוב בתשובה לעסוק מאהבה בחכמה הזאת יגאלו ישראל בב"א.
שמוע שמעתי נאקת ירמיהו הנביא מתנודד ומתמרמר במר נפשו באומרו:
- "עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר
- כי אויל עמי אותי לא ידעו..." וגו'
- ...ראיתי את הארץ והנה תוהו..." וגו'
- "...ראיתי והנה הכרמל..." וגו'
- "...כי כה אמר ה': שממה תהיה כל הארץ, וכלה לא אעשה..." וגו'
הציקתני רוח בטני לבאר פסוקים האלו הנאמרים באמת ע"י ירמיה הנביא ע"ה בדרך נבואה - על הדור האחרון, הזה!
בהיותו מתמרר על אורך גלותינו - נותר משעורו.
וזהו מ"ש עד מתי אראה נס - הוא הנס והדגל של המשיח כנז' בפ' משפטים (דף ק"ב ע"א) וז"ל
- ויתון נס דמשיח בן דוד אריה רשים עליה לימינא ונס דמשיח בן יוסף שור רשים עליה לשמאלא וגו'
נשמעה קול שופר זה קבוץ גליות העתיד להיות אחר ביאת משיחינו בב"א כנזכר בזהר פרשת תולדות (דף קל"ט ע"א)
וז"ל במדרש הנעלם על פסוק "בונה ירושלים ה'" ואח"כ "נדחי ישראל יכנס"
- וזש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'
ונתן טעם אל אריכות הקץ: "כי אויל עמי" בלשון נתינת טעם אל האמור: 'עד מתי אראה נס'
וביאור הענין הוא: כי הנה עם בני ישראל נחלקים לג' כתות:
כת א' מהם הם ע"ה המון העם
כת ב' הם הת"ח העוסקים בפשטי התורה
כת ג' והיא בעלי חכמת האמת
והנה כנגד כת א' אמר: "כי אויל עמי, אותי לא ידע." ירצה - הם המון העם הנקראים 'עם' סתם.
וכנגד כת הג' הם העוסקים ברזי התורה וסודותיה הנקראים 'בנים' כנזכר בתיקון ד"א ע"ב וז"ל
- אפרוחים אילין מארי משנה: 'בנים' - אילין 'מרי קבלה'.
ועליהם אמר: "בנים סכלים המה, ולא נבונים"
כי הם עוסקים בחכמת האמת כפי העולה בדעתם הקצרה ובעיונם החלש
ואינם יורדים לעומק הענין להבינו על האמיתותו כמ"ש בע"ה
וכנגד כת חכמי הפשט אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנקרא עץ החיים וחיי עולם
ועוסקים בסיפורים הפשטים בפשוטן בלבד ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו אשר הוא נקרא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל
עליהם אמרו חכמים "המה - להרע, ולהטיב - לא ידעו."
כי בסבת היותם מואסים בעץ החיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שונים בפשטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע
ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר
ותקלות רבות יוצאות מתחת ידיהם בעו"ה
ואחר שכלל אותם הנביא בדרך קצרה חוזר לבארם דרך פרט
וכנגד הכת הא' אמר "ראיתי את הארץ והנה תהו" הם ע"ה
אשר נקראים ע"ש הארץ כי משם נפשם חוצבה, כמש"ה "ורוח הבהמה היורדת היא למטה מן הארץ"
-
היא רוח הבהמית אשר להם, כמש"ה "ותוצא הארץ נפש חיה למינה".
כי מלבד היות הגוף נחצב עפר מן האדמה גם נפשם חוצבה מן הארץ - ל'מינה' ממש.
ונקרא 'נפש חיה' כי בכלל חיה - בהמה.
וכן נדרש בפ' בפסוק זה במדרש הנעלם בכת"י ע"ש.
ולהיותם נחצבים מן הארץ - כל עסקם הוא בישוב הארץ: במשא ומתן, בנטיעה ובזריעה - ובבנינים...
דברים שאין בהם תועלת - רק אל הגוף.
ומניחים חיי עולם - היא התורה כמש"ה "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי",
ומחזירים העולם לתהו ובהו - אשר לסיבה זאת קראם למעלה 'אוילים', באומרו "כי אויל עמי..."
כי אין לך אולת גדולה מזו לקיים את גופם ולהחריב נשמתם.
וכ"ז גרם להם "כי אותי לא ידעו" - ולא נתעסקו בתורה הנקרא 'עץ החיים' לחיותם דרך חיי עה"ב.
וכנגד הכת הב' הם הת"ח העוסקים בתורת ה' אשר נפשם חצובה מן השמים ולא מן הארץ אמר: "ואל השמים ואין אורם"
כי גם שנפשם חצובה מן השמים - אין להם אור בתורתם
כמ"ש למעלה בשם רז"ל על פסוק "במחשכים הושיבני" - זה תלמוד בבלי.
וחכמת ס"ה סודות התורה, או 'ספר הזוהר' היא המאירה אותם ומבארת הדברים הנאמרים בתלמוד,
במלבושים כְּאִלוּ הם חשובים גשמיים אבל אם מעמיקים בדבר מבינים שיש רבדים עמוקים אשר עליהם נאמר ותורה אור
וז"ש ואל השמים ואין אורם
וע"ז נתנבא ישעיה הנביא בנחמותיו ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'
כי התורה הפשטיית נודעו במספרם וכמ"ש "ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת..." וכו'
אמנם אבל ל"ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם הנזכר בריש ס"י ספר יצירה לא נודעו
והנה אלו הל"ב נתיבות החכמת האמת נעלמים תוך י"ג מדות של הפשט
וכללות כלם הם ל"ב א', וכמ"ש למעלה בשם הזוהר בפ' פנחס (דף רמ"ד ע"ב)
- ורבנן דמתני' ואמוראי' כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה
ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר - בלבושי התורה
ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרים בו
כי לא על חנם כפי רצונם פסקו 'טמא טהור... אסור והיתר... כשר ופסול...'
אלא מתוך פנימיות התורה - כנודע ליודעי חן יודעי חכמת הנסתר
וכמו שקראם במ"א הא' שביארתי' לעיל: 'סתימין עיינין' וכו'
וז"ש "מי עור כי אם עבדי" - אבל הכוונה היא למעוטי ולאפוקי חכמי האמת הנקראים "'בנים' - אינון מרי קבלה" כנ"ל.
אבל העוסקים במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה - וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם אסור ואם מותר כנ"ל -
הנה אלו עורים בודאי הם
וז"ש מי עור כ"א עבדי - כי העוסק בפשט נקרא עבד כנ"ל ועליהם נתנבא ישעיה לע"ל שיזכו ללכת בדרך לא ידעו הוא דרך חכמת האמת
אשר בעוה"ז ניתן להט החרב והכרובים לשמור את דרך החיים שלא יובנו רזי התורה אלא לזוכים אליה כנזכר בפ' נשא (דקכ"ג ע"א) וז"ל:
- ואית נטירין אחרנים - כגון נחשים, עקרבין ושרפין
- ונטרין ההוא טוב - דלא ליעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל.
- דאל"ה כל חייביא הוו עאלין ברזא דאורייתא
- ובג"ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא
- וכמה מלאכי חבלה וכו' מבלבלין מחשבותיה וכו'
וז"ש: "עוד אשים מחשך לפניהם - לאור":
כי התלמוד בבלי שהוא מחשך המספר בפשט העה"ז - אשים לפניהם לאור ויסתכלו מתוכו רזין דאורייתא הגנוזים בו הנקרא ותורה אור.
גם כל הקושיות שבתלמוד הנאמר עליהם תניא וה"ק חסורי מחסרא והכי קתני ותיק"ו
כל אלו נראים בעינינו מעקשים יחזרו למישור
ויראו איך הוכרח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמעוקש
לסבת רמזי התורה הנסתרים ונרמזים בו.
החובה לעסוק בכך כעת
[עריכה]ואל יאמר אדם א"כ מעתה אני פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת עד לע"ל לעתיד לבוא
כי בעוה"ז אין כח ליודעם ולכן אמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים
וארז"ל אעשה אעזבם לא כתיב שכבר עשיתים לר' עקיבא וחביריו
וכמ"ש ז"ל על ר"ע שהיה יושב ודורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות
וא"כ לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם
ואינכם חפצים לידע עם שהוא בידכם ובבחירתכם
והרי ר"ע השיג בעוה"ז לסודות אלו
והנה זהו הנכון כמ"ש במשנה משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה
ופי' המפרשים שהיה יודע להשיב ולדרוש ע"כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות
וזהו כבוד התורה והדרה ויפיה
וזה אצלי פי' המשנה
- אריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת
- אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!
כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובספוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה
וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד מה תורתכם מתורתינו
הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה
ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואינם עוסקים בחכמת הקבלה ש
היא נותנת כבוד לתורה
כי הם מאריכים הגלות וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם כנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת
וזה עצמו הוא ב"ק המכריז בכל יום ונרמז בפסוק קול אומר קרא
ועל כיוצא בזה אמרו ג"כ בס"ה פ' בהעלותך (דקנ"ב ע"א) וז"ל
- רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אתא לאחזאה ספורי' בעלמא ומילי דהדיוטי וכו' ועוד האי מילה דאורייתא לבושא דאורייתא איהי
- ומאן דחשיב דההוא לבושה איהי אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה
- ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי
- ובג"כ אמר דהע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך" -
- מה דתחות האי לבושא דאורייתא... וכו'
- טפשין דעלמא - לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא, ולא יתיר וכו'
עוד יש מ"א אחר כיוצא בזה בפרשה הנזכר עצמה (דקמ"ט ע"ב) וז"ל
- ומ"ד דההוא ספורא דאורייתא - לאחזאה על ההוא ספורא בלבד קאתי -
- דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא דקשוט וכו'
נזקי ההימנעות מתורת הסוד עקב פחד
[עריכה]והנה בחכמי הפשט עצמם ב' בחי':
אם הכת שהם יראי ה' ועוסקים בה לש"ש - אלא שנשארו בתוך החשך מנעוריהם ולא למדו סודות התורה, ומתייראים לגעת בהם:
באמרם "מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו", ומי עלה שמים וירד - ויגידה לנו מה הם רזיה וסודותיה.
ועל כיוצא בזה "ואל השמים ואין אורם" - כי גם שהם נפשות חצובות מן השמים, אין אורם עמהם ובמחשכים ישבו, ומשם לא יצאו.
|
(חגיגה פרק אין דורשין) מיתיבי: 'עד היכן מעשה המרכבה? - רבי אומר: עד 'וארא' בתרא (יחזקאל א כז): וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב). רבי יצחק אומר: עד ה'חשמל'? עד 'וארא' מגמרינן, מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים. איכא דאמרי עד 'וארא' מסרינן ראשי פרקים, מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו – אִין, אי לא – לא. |
ועוד יש כת אחרת והם קצת ת"ח חריפים ומפולפלים עוקרי הרים וטוחנן זה בזה בפילפולם בבית המדרש -
עליהם נאמר ראיתי את ההרים וגו' רועשים ומתייראים לגשת אל מקום אש אוכלה הם רזי התורה -
דבריהם כגחלי אש להבת שלהבת, ומתייראים פן יצרבו בם צרבת
כענין 'ההוא ינוקא דהוה דריש בחשמל - ונפק אשא מיניה ואכלתיה'.
ומה טוב ומה נעים חלקם אם עלתה להם כך - וישרפו בקדושת שמו יתברך, כי אש אוכלה הוא!
ועל כיוצא באלו נאמר "ראמות לאויל חכמות"
ולכן בשער ע"ס לא יפתח פיהו
ובלי ספק כי החושבים כך אוילים הם - כי לולי שהם חושבים בעיניהם, די להם אותה החכמה הפשוטה שידעו בה - וכבר הם חכמים,
לא היו נמנעים מליכנס מפנימיותה!
ועל כיוצא בזה נאמר: "ראית איש חכם בעיניו - תקוה לכסיל".
ואם שהע"ה שלמה המלך עליו השלום אשר עליו נאמר "ויחכם מכל האדם..." וכו' אמר בסוף ימיו, בעת שחבר קהלת: "אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני",
ולא בדעתו כלל לחשוב שכבר נתחכם, אלא חשב שאפשר שלעתיד יתחכם כמ"ש "אמרתי אחכמה" לעתיד - ע"י היגיעה
ועכ"ז ראה אח"כ כי טעה בזה: וכמ"ש "...והיא רחוקה ממני".
ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה, בהיותם "חכמים - שמחים בחלקם, וששים בעבודתם"?
והרי רז"ל חכמי התלמוד הגדולים והראשונים אמרו "אין אנו אפי' כחמורו של ר' פנחס ן' יאיר"?!
ואין לתמוה מזה כי הרי מפורש בכתוב "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור"
ודרשו בו רז"ל "עם הדומה לחמור" ואין כוונתם כי אמר להם כך על היותם נעדרים בלתי חכמה,
כי הרי הכתוב אמר והעיד על אליעזר שהוא אחד מהם הוא דמשק אליעזר
ודרשו חז"ל 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים'.
אמנם כבר ביארו חז"ל עצמם ואמרו הטעם:
- לפי שלא ראו ענן השכינה קשור על ההר, ולכן קראם 'עם הדומה לחמור':
- מה חמור אינו רואה אף אתם כך.
ואף אם במקום אחר נראה כי קרא כך לאליעזר מפני שהוא עבד - והנה הוא קנין כספו כמו בהמתו וחמורו
אין זה רק אסמכתא בעלמא.
כי הרי ישמעאל בנו היה שם. והרי ישמעאל ן' אברהם היה. והבן הולך אחר משפחת אביו.
אמר עוד "וכל הגבעות התקלקלו" - כי הגבעות הם הת"ח הבחורים הנקראים גבעות אצל בחי' ההרים הנזכר.
הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים
ואינם עסוקים בחכמה הזאת ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנזכר
וע"כ גבעות אלו נתקלקלו ולבם שורש פורה ראש ולענה.
ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת
ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושיה בלבד ע"ד הנ"ל בפ' בהעלותך.
ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב כנזכר שם בזוהר
וכבר נתבאר למעלה הסבה: כי תורת עוה"ב איננה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי התורה וסודותיה
וזה שלא בחר בה ולא טרח בעוה"ז מע"ש לא יאכל בשבת
ועליהם נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'
וכנגד כת המתעסקים ברזי התורה ובחכמות הזוהר אשר הם נקראים אדם כנזכר בספר התקונין ד"א
- 'אפרוחים' - אילין מארי משנה
- 'בנים' אילין מארי קבלה
- עליהם נאמר "ראיתי והנה האדם". ולא אמר 'אדם' אלא 'האדם'
ירצה כי גם שהוא עוסק בחכמה הזאת - ולכן נקרא אדם עם כ"ז איננו האדם המיוחד הראוי להתעסק בה
כי אין להם שרשים והקדמות להבין דבריו
וכמו שבארנו לעיל באומרו בנים סכלים המה ולא נבונים
אבל האדם המיוחד איננו בעוה"ז
ואנחנו בזאת החכמה מגששים כעורים קיר כי חכמי האמת סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות
וכאשר אין האדם הנזכר נמצא ללמד החכמה הנה אז גם עופות השמים אלו התלמידים אשר נגע ה' בלבם החפצים לעוף השמים בלי כנפיים
ואומרים מי יתן לנו אבר כיונה נעופה ונשכונה באהלי החכמה הזאת
והרי נתבארו כל הכתות אשר בעם בני ישראל אשר כלם כאחד נמנעו מלהחזיק בחכמה הזאת
כל אחד כפי סבתו ופנייתו עד שנתקיים בנו בעו"ה "...אין מנהל לה ...מכל בנים ילדה" וכו'
פי' כי עם היותם בנים מרי קבלה עכ"ז נתייאשו מלהתעסק בחכמה הזאת
ואין ספק כי דברים אלו בנבואה נאמרו על דורות אלו האחרונים
שלא כסברת חכמי דורותינו אלה החושבים בדעתם כי כבר השיגו מה שצריך להם ושמחים בחלקם
נבואת ה' בדבר עזיבת תורת הסוד והצורך בחידושה כעת - זמן הגאולה
[עריכה]והנה הכתוב מעיד "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" בלשון שלילה
אוי לאזניים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות עדותו יתברך עלינו
ואין לנו לב לדעת לחזור ולהתעסק בחכמה הזאת להחזיק יתברך כמ"ש "ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך"
והוא בהיותינו עסוקים בחכמה הזאת כי ע"י תתקרב הגאולה וכביכול ישועתה לשכינת עוזו היינו ממהרים להצמיחה
כמ"ש ותושע לי זרועי לי ממש כיבכול
וכנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת כי הכל תלוי בעסק החכמה הזאת
ומניעתינו ולהתעסק בה היא גורמת איחור ועכוב בנין בית מקדשנו ותפארתינו המכונה ונקרא הדר הכרמל כמש"ה ראשך עליך ככרמל
וזמש"ה ראיתי והנה הכרמל מדבר כי לסבות הנ"ל היה הכרמל מדבר שם בעו"ה כנ"ל
כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו הרי הוא כאלו נחרב בימיו וכל עריו הם ערי יהודה נתצו גם הם
וכל הרעה הזאת היא "מפני ה' מפני חרון אפו"
פי' מפני החכמה הזאת אשר עסקה להורות כי לכ התורה שמותיו של הקב"ה
וז"ש "מפני ה'" - היא החכמה שאין מתעסק בה
וגם "ומפני חרון אפו" - פי' כי אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה זו
וכמ"ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב"ז ושל ר"א בן ערך ור"י הכהן
כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו יתברך סבבה כל האילנות, משא"כ בהיותם עוסקים בפשטים.
קיום מצוות בלי משמעות שווה לעבודת אלילים
[עריכה]וכמ"ש במדרש משלי על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק וז"ל
- אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' היה ר' ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו'
- בא מי שיש בידו מקרא ואינו בידו משנה וכו' בא מי שיש בידו ב' סדרים וכו',
- בא מי שיש בידו הלכות וכו' בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו'
- בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה וכו' בא מי שיש בידו אגדה [וכו'] בא מי שיש בידו תלמוד וכו'
- והקב"ה אומר לו בני הואיל ולא נתעסקת בתלמוד
- צפית במרכבה?
- צפית בגאות שלי? שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת"ח יושבים ועוסקים ומביטים
- ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה.
- כסא כבודי היאך עומד וכו' חשמל היאך עומד וכו' ברק היאך עומד וכו' כרוב וכו'
- וגדולה מכלם מצפרני ועד קדקדי וכו'
- וכי לא זה הוא הדרי? זה הוא גדולתי? זהו הדר יפיי?
- שבני מכירין את כבודי וכו'
הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד
אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה
כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו
כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך
אדרבה יש בהם מצות וחקים שאין הדעת סובלם
וכל אומות העולם מונין את ישראל ואומרים להם
וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלקיכם אתכם דברים
שנראין כחידות ומשלים ליקח קרן ולתקוע בו ביום ר"ה
ואתם אומרים שעי"כ שטן הרוחני המקטרג העליון מתערב וכיוצא מדברים אלו
כמעט רוב מצות התורה ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם
וא"כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה
ועל כיוצא בזה נאמר אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו
כי השכר והעונש אשר עליהם הוא לך לבדך
אמנם בסודות התורה ובעסק כוונת המצות ע"ז נאמר בהפך
אם בטובה נאמר תנו עוז לאלהים
ואם ברעה נאמר צור ילדך תשי
ונאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בי דיקא ולא לי בי ממש כביכול
ודברי אלו מבוארים לאשר נגע אלהים בלבו וז"ס מ"ש לעיל
כי הקורא במשנה ובתלמוד נקרא עבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס
משא"כ בחכמת האמת כי הוא מתקן כביכול ונותן כוח למעלה
וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה בלי ספק
ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה
אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחלה ע"י המצות המעשיות שכל תכליתן לדבר זה והם מוכרחים עכ"פ
ואח"כ תוכל הנשמה הנקראת נר ה' נשמת אדם להאיר בגוף הזה כנר הנתונה תוך עששית זכוכית ומאירה
ונותנת לו כח להבין סתרי התורה ומגלה עמוקות מני חשך
משמעות לימוד תורת הסוד לנשמתו של הלומד לאחר חייו
[עריכה]וז"ס מש"ה מצות ה' ברה מאירת עינים
ר"ל להבין סתרי תורה על ידה שהם תכלית הכל כנזכר בזהר שיר השירים ע"פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו'
- זכאין אינון כל דמשתדלין למנדע בחכמתא דמאריהין ואינון ידעין ומסתכלים ברזין עילאין
- בגין דב"נ כד נפיק מהאי עלמא - בהאי איסתלקו מיניה כל דינים דעלמא
- ולא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא - דכל חכמתא עילאה תליא בהו
- ולא עוד אלא שהקב"ה חקיק ליה בהוא פורפירא דכל דיוקנין גליפן תמן - בהאי עלמא ובעלמא דאתי
- והקב"ה אישתעשע ביה בג"ע ואחסין תרין עלמין: עלמא דין ועלמא דאתי -
- חכמתא דאיצטריך ליה לב"נ למנדע ולאסתכלא ברזין דמריה
- חד - למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא:
- מאן איהו והיך איהו
- ותקונא דגופא היך אתתקן
- והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא
- חד - למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא:
- וחד - למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין
- מאן איהי ההיא נפש דביה
- ומאן אתייא
- ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה - דיומא כאן ומחר בביה קברי
- וחד - למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין
- וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה
- ועל מה אתתקן
- ולבתר ברזין עלאין לאשתמודע למארי
- וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה
- וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא.
- ת"ח - כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה,
- אע"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין - מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו'
- ת"ח - מה כתיב? אם לא תדעי לך היפה בנשים
- אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד דלא אתית להכא
- ולא ידעת רזין דעלמא עילאה
- אע"ג דאנת היפה בנשים - במצות ובמעשים טובים
- לית אנת כדאי למעיל הכא.
- צאי לך וכו'
גם בפ' פקודי (ד' רמ"ז ע"א) וז"ל
- האי חיותא קדישא קימא כד נשמתה סלקה ומטאת לגבה
- כדין שאיל לה ברזא דחכמתא דמארה
- וכפוס האי חכמתא דרדיף אבתרא ואדבק הכי יהביה ליה אגריה
- ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחי ליה לבר ולא עיילא
- וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו
- וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחותא כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו'
- וארי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת
- ואע"ג דעובדין טבין אית ליה - בגין דלית אגרא בההוא עלמא
- כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון
- ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ"ל.
ואין ספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ"ש לעיל בשני המאמרים
דאע"ג דאית ליה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא
אמנם המשכיל בדברי ריב"ז רבן של תנאים מארי משנה שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה
והשיב שיש לפניו ב' דרכים ולא היה יודע באיזה דרך מוליכים אותו
ובמס' סוכה ספרו עליו גדולות ונפלאות ואמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד וכו' ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו'
ועכ"ז היה מתיירא
גם מצינו בר' אבהו אשר שופריה מעין שופריה דיעקב אע"ה כפי קשר נשמתו בו
ואמרו בגמרא כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים הוא הראש דא ר' אבהו שהיו נושאים פנים לדורו בעבורו בשמים
והיה אומר בשעת פטירתו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי
וכל בעל שכל יתמה מדברים אלה ולא יובנו
זולתי במ"ש למעלה ענין הפרש עסק התורה בפשטיה שהם תורת העוה"ז אשר היא הבל לפני תורתו של משיח ותורת העוה"ב
וז"ס "לתהו והבל כחי כליתי".
ואלו באתי להאריך בביאור כל המאמרים האלו יכלה הזמן והמה לא יכלו
אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז"ל כי שכר מצות ותורה הפשטיית היא בעוה"ז ובג"ע הארץ האמנם למיעל לעלמא עילאה אי אפשר
עד שיעסוק האדם כפי יכלתו כפי אשר תשיג ידו בחכמת הזוהר
ואי לא - כדין אז מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אע"ג דאיהי יפה במצות ובמע"ט
ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בג"ע הארציי אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודות התורה נענשת ואתוקדת לבר מהיכלין עילאין דג"ע העליון כנ"ל
וז"ש האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקה ולא אמר כד נפשה או רוחא והבן זה
ולא תתבהל בראותך כמה מאמרי רז"ל חלוקים בענין זה
והנה היה צריך המאמר של שיר השירים ביאור רחב
אבל מי שיעסוק בחבורינו זה ובפרט בש"ח בשער הגלגולים יוכל להבין את דבריו וכבר נרמז כ"ז גם בדברי רז"ל במדרשים
וכמ"ש בשמות רבה פ' כי תשא וכן במדרש תנחומא בפ' כי תשא ע"פ איפה היית ביסדי ארץ וגם ע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו'
כי כל הצדיקים וכל באי עולם מזרע ישראל תלוים בגופו של אדה"ר זה בגופו וזה בראשו וזה באזנו וזה בצוארו וכו'
וכן עד"ז כל הנפשות תלויות בנפשו וכל הרוחות ברוחו וכל הנשמות בנשמתו
וכמו שגופו של אדה"ר כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גודים
כן נפשו רוחו ונשמתו גם כלם תלויים בתורה שיש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה
אשר ז"ס מ"ש רז"ל א"ל ר' פלוני אבוך במאי הוה זהיר וכו'
ואל זה רמזו ז"ל המאמר הזה בשיר השירים במ"ש ועל מה אתיא להאי גופה סרוחה וכו' ג
ם כל העולמות כלם הם בחי' אדם אחד כלול מתרי"ג אברים וגידים וכמו שמצינו כנפי הארץ טבור הארץ עין הארץ לב השמים וכיוצא באלו
וכנזכר בפירוש הזהר בריש פרשת תולדות (דף קל"ד ע"א) וז"ל:
- לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב"נ
- דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דב"נ איהו מתפליג שייפין וכו'
- הכי נמי עלמא כל אינן בריין כלהו שייפין שייפין קיימין על אילין וכו'
ואל זה רמז מ"ש למעלה 'למינדע ליה לגופא, ולאשתמודע מן איהו...' וכו'
ואמר עוד 'וחד - למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה, ועל מה אתתקן...'
באופן - כי האדם צריך להשיג ע"י טרחו בחכמה הזאת עד שידע שורשו ואחיזתו בגוף האדם העליון היכן
וכן ברוחו ונפשו ונשמתו, וכן אחיזתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחיזתו
ובזה תבין ותשכיל מ"ש חז"ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ
וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו וכו'
במשנה הזאת נתחבטו בה המפרשים ודי עתה בביאור מאמר זה שאין עתה מקומו.
לימוד תורת הסוד למרות שאין מסורת ומורה
[עריכה]והנה הנביא ירמיה ע"ה אחר שניבא כל הפסוקים הנזכר סיים בנחמה ואמר
כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה
ואמר כי בלשון נתינת טעם
והוא כדי לתרץ ענין קושיא אחת הנולדת מעתה עם האמור
כי הנה למעלה אמר ראיתי והנה אין אדם ר"ל אין מי שיודע בחכמה
וא"כ מעתה האדם פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה
ואם קבלה - נקבל, ואם לאו - איך נוכל לקבלה?
לכן אמר בלשון נתינת טעם כי אין כך הוא הענין כמו שתחשוב
כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו
כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ ירצה כי אע"פ אשר עתידה הארץ להיות שממה באין מי שעוסק בחכמה הזאת
עכ"ז וכלה לא אעשה כי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט איש רשום בכל דורו דור הן רב הן מעט
ואף גם זאת בדור הזה האחרון לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו אתנו ח"ו
וכמ"ש בתקונים כנ"ל דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאי חבורא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' כנ"ל
גם בס"ה פ' וירא (דף קי"ח ע"א) וז"ל
- וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' הני רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו'
הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חכמת הזוהר נעלמת ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת
ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו
ובזה נסתלקה השגת הפתאים, המקשים ואומרים:
איכשור דרי? ואם דורות שלפנינו לא השיגוה - איך נדענה אנחנו?"
ובזה יסכר פיהם.
רק מתאימים יכולים להורות
[עריכה]ואמנם עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי חבורא ותתגלה אליהם החכמה הזאת
הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.
כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומריי לולי ע"י שפע אלהי המושפע ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו
או ע"י אליהו הנביא ז"ל כמו שנבאר בסוף הקדמה זו
ונביא ראיה מדברי רשב"י ע"ה בס' התיקונים וע"ש עוד ראיה לזה
כי רוב דברי הרשב"י ע"ה בס"ה ובתיקונים ובמדרש שיר השירים הכל נגלה אליו ע"י אליהו הנביא ז"ל וכו'
וע"י נשמת הצדיקים המתגלים אליו בכל דור ודור
אשר זה ענין ספרא דרע"מ שכלם ויכוח הרשב"י ע"ה עם נשמת מרע"ה
וכנזכר בהקדמת ספר התיקונים ע"ש באורך בהקדמת הב' (דף י"ג ע"א) וז"ל
- בההוא זמנא דאתחבר האי חיבורא רשותא אתייהב לאליהו הנביא ז"ל לאסכמא עמהון ביה ולכל מארי מתיבתן דלעילא ותתא
- וכל חיילין דמלאכין עילאין ותתאין ונשמתין עילאין דצדיקים למהוי עמהון באסכמותא וריעותא וכו'
ובזה יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש מלאך ה' צבאות רשב"י ע"ה.
וכל ספרו ספר הזוהר אשר אף בתלמודא דידן במס' סוכה בפרק לולב וערבה (דמ"ה ע"ב) אמרו שם עליו
- א"ר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין כו'
- ראיתי בני עליה והם מעטים:
- אם אלף הם - אני ובני מהם,
- אם מאה הם - אני ובני מהם,
- אם ב' הם - אני ובני מהם.
עם היות שהיו בדורו כל התנאים: ר"מ שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה, ור"י ור' יוסי ע"ה וכיוצא בהם ראשי תנאים
וחלילה וחס מלהאמין שהיה משבח את עצמו אף אם אינו כן
כי לא היה נכתב בתוך התלמוד! ובלי ס' לא יסבור זה אלא איזה מין או אפיקורוס.
גם בבראשית רבה פ' ל"ה וז"ל
- ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' לדורות עולם א"ר יודן לדרת כתיב וכו'
- ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנה"ג ומביא דורו של רשב"י
- ר' חזקיה אמר: כן אמר רשב"י: אי בעי אברהם למקרביה עד גבאי, ואנא מקרבנא מגבאי עד מלכא משיחא.
והרוצה לידע זכות דור אנשי כנה"ג ותכלית מעלתם יסתכל בפרקי היכלות בפ"ל
ועכ"ז אמר ר' חזקיה מוציא דורם של אכה"ג ומביא תחתיהן דורו של רשב"י ז"ל
ושם ביאר הטעם כי בזכותו הוא עצמו לא נראתה הקשת כנזכר שם משמיה דאליהו ז"ל דריב"ל ז"ל
גם איתא בתלמוד ירושלמי וז"ל
- א"ר עקיבא לר' שמעון דייך שאני ובוראך מכירין ערכך עכ"ל
כוחותיו של רשב"י והכרתו את נשמות האמוראים ברוח הקודש
[עריכה]והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר
באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים (בדף ב' ע"ב) כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה
דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו'
וכן בפרשת פנחס בר"מ (ד' רפ"ג ע"ב) וז"ל והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה וכו'
עוד שם בפרשה פנחס (דף רי"ו ע"ב) ענין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות
ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י ע"ה הם ברוח הקודש -
והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות וכמעשה שאירע גם לר' ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות ע"ש
וזה ג"כ ענין ריב"ז ע"ה שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים.
ושים לבך והבן בדברים אלו.
וזכור נא מאמר רשב"י עצמו ובאדרא רבא בפ' נשא (דף קל"ב ע"ב) וז"ל:
- ארשב"י כלהו בוצינין חברייא דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילאה דעילאין וארעא קדישא עילאה דעילאין
- דאנא תמי השתא מה דלא חמא ב"נ מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני וכו'
- ועוד דאנא ידע דאנפי נהירין - ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו'
ואל יפלא האדם מזה כי עם היות שרשב"י אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו
כי דברים אלו כבשונו של עולם - אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו
ועד"ז אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מענין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמננו ובדורינו זה - ולא אוכל לפרש
ואם תרצה תבין מ"ש בס' התקונין על דור הולך ודור בא דא משה ר"מ וכנזכר בתיקו' ס"ט (דק"י ע"א)
- אר"ש חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא
- זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה בדרא בתראה
- לקיימא קרא מ"ה שהי"ה הוא שיהיה
- ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא - עד מניינא דס' רבוא וכו'
והדברים סתומים וחתומין:
ונחזור לענין הראשון כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים
אלא בקבלה מפה אל פה או מפי אליהו ז"ל או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראוים להם
והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה וז"ל
- ואני הנני מביא בברית נאמנה נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בס' הזה
- לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה
- כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי
- ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין
- והסברא בהם - אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועלת - אל יאמין בשוא נתעה
- כי לא תבואהו בסברותיו, רק דעה. כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה,
- אל יהרסו אל ה' לראות וכו'
ואם הרמב"ן ז"ל אחרון כל המקובלים הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר
איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיוני ובשכלו דברי אלהים חיים דברי הרשב"י ע"ה
אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה וחתומים וסתומים באלף חותמות
הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו -
לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה עיני ה' העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר - אלא לר' אבא כנזכר שם:
- וכך אסתדרנא לכו
- ר' אבא יכתוב ור' אלעזר ברי ילעי
- ושאר חברייא ירחשון בלבהון
ועם שניתן לו רשות לכתוב מצאנו ראינו בפ' משפטים (דף קכ"ג ע"ב) וז"ל
- שאל ר"א לר' אבא כל הני תיקונים אבא גלי לון בגין דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי
- השתא אמאי צריכי לגלאה
- א"ל ר' אבא ההוא דכתבנא אנא מבוצינא קדישא אמינא כתבוהו לגבי חברייא
- דהא אינון ידעין מילין דהא אתיישבן מילין בלבן
- ומכאן ולהלאה סתימין מילין ע"כ.
והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב"י לכתוב וגם כי לא למד רק לאותם הז' חברים דעלו ונפקו באדרא קדישא
ועכ"ז הקפיד ר' אלעזר בנו ונתכעס על זה וגם הוא עצמו עשיב לו דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין בגוונא
אבל לשאר חכמי דורם עם היותם תנאים לבם רחב כפתחו של אולם עם היותם כתובים הם אצלם מילין סתימים ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד
ואף גם הם בתוך מחשבות לבם ולא מן הפה ולחוץ וכמ"ש סתימים מילים בגוונא ולא אמר ביננא
וכן בפרשת ויחי (דרי"ז ע"א) אמר שם
- בכה ר' אבא ר' שמעון דטחנין מיניה מנא טבא וכו'
- ולא אשתאר בעלמא מיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת - לאצנעותא
- ואלו בהתגלייא לא כתיב
- והשתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון
גם בפ' אחרי מות (דף ע"ט ע"א) וז"ל
- בתר דשכיב ר"ש הוו חברייא אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין ספר
כי לולי שרשב"י הכיר וידע ברוח קדשו כי ר' אבא היה חכם גדול
ויודע להלביש ולהעלים הדברים דרך חידה ורמז שלא יבינו אפי' חכמי הדור ההוא
לא היה מצוהו שיכתוב.
כי הנה שם באדרת האזינו עצמה (דף רצ"ד ע"ב)
- אמר כל מאן דמגלה רזין - בידוע דנשמתיה לאו איהי מגופא דמלכא קדישא.
- ובג"ד כד תפיק נשמתיה וכו' ווי לי' ווי לנשמתיה
- זכאה חולקהון דצדיקים דמכסיין רזין עילאין דקב"ה וכו'
וכן בפ' פנחס (דף רמ"ד ע"א) ברעיא מהימנא ע"פ ועשירית האפה סולת וגו' וז"ל
- אמר רעייא מהמנא מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וכו'
- וכ"ש מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית
- אי סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים וכו'
- עליה אתמר "נודד הוא ללחם איה" - ללחמה של תורה ולית מאן דישגח עליה וכו'
והנה נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת ספר המורה על משנת ולא במרכבה ביחיד וז"ל
- ואלו ביאור האדם העניינים אלו בספר יהיה כאלו דורשם לאלפים מבני אדם וכו'
והטעם לפי שהכתיבה קיימת לדורי דורים להגונים ובלתי הגונים
ורשב"י נאה דורש ונאה מקיים.
והגם שציוה לר' אבא שיכתוב ובהיות שיכתבם בהעלם גדול כאלו לא נכתבו כלל דמי.
מותר לגלות בדור אחרון
[עריכה]ומעתה יוכל האדם להקשות על דברינו אלה ולומר: א"כ ר' אבא טרח על חנם ללא צורך לכתוב דברים סתומים וחתומים?
אמנם תשובתך בצדך ממ"א תיקונים הנ"ל: דבדרא בתראה יתפרנסון מהאי חבורא ועתיד לאתגליא וכו'
וכן ממאמרו בתיקון ס"ט (דף ק"י ע"א) דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה נביאה בדרא בתראה וכו'
וממאמר פ' וירא (דף קי"ז ע"א) וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו'
ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם, להיותו מוצנא למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכא משיחא
כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בע"ה כנ"ל בפ' ויחי (דף רי"ז ע"א)
- על דא כתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' - למשמרת לאצנעותא...
והבן זה מאד:
והנה אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוה"ק -
והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת
וכמו שנמצא כתוב בספרי המקובלים...
גם בעל ספר הרקנטי כתב בפרשת נשא (בפ' בפסוקי ברכת כהנים) וז"ל וזה לשונו:
- והפי' הא' הוא דעת החסיד רבינו יצחק ן' הרב ז"ל - שהיה ג' לאליהו ז"ל
- כי נגלה להראב"ד ולמד לו חכמת הקבלה - והוא מסרה להראב"ד בנו,
- וגם נגלה לו - והוא מסרה לבנו הר' יצחק סגי נהור, שלא ראה מעולם.
- וגם לו נגלה והוא מסרה לב' תלמידיו. הא': ר' עזרא שפי' שיר השירים, והב': ר' עזריאל
- ואחריהם נמשכה להרמב"ן ז"ל.
- והראב"ד עצמו בספר השגותיו להרמב"ם ז"ל על הלכות לולב פ"ח - גבי דין ההדס שנקטם ראשו כשר,
- השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב ז"ל זה לשונו. כלומר תחילת ציטוט
- א"א אמר אברהם: כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשנו מכמה שנים
- והעלינו שהוא פסול וכו'
- גם בה' בהלכות בית הבחירה בפ' ששי - במ"ש הרמב"ם, שהנכנס למקדש בזמן הזה חייב כרת
- השיג עליו וכתב:
- א"א: וכך נגלה לי מסוד ה' ליראיו... עכ"ל עד כאן לשונו (של ה'רקנטי').
האר"י
[עריכה]והנה היום - אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' -
ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור - כנזכר,
וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים - לא השבית גואל מישראל
ויקנא לארצו ויחמול על עמו - וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא
נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה
מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות.
במעשה בראשית, במעשה מרכבה.
בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים.
מכיר בחכמת הפרצוף - הנזכר כרשב"י בפרשה "ואתה תחזה".
יודע בכל מעשי בני אדם - שעשו ושעתידים לעשות.
יודע במחשבות ב"א - טרם יוציאום מן הכח אל הפועל.
יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים.
יודע בחכמת הגלגול - מי חדש ומי ישן,
ואיפת האיש ההוא: באיזה מקום תלויה באדם העליון, ובאה"ר התחתון...
יודע בשלהבת הנר - ולהבת אש: דברים נפלאים!
מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים
ומתעסק עמהם בחכמת האמת.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
מכיר בריח האדם כל מעשיו, ע"ד "ההו' ינוקא" - בפ' בלק.
וכל החכמות הנזכרים היו אצלו - כמונחים בחיקו בכל עת שירצה!
בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם.
ועיני ראו - ולא זר, דברים מבהילים,
לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ - מימי רשב"י ע"ה ועד הנה.
וכל זה השיג שלא ע"י שמוש קבלת מעשיות ח"ו
כי איסור גדול יש בשמושם.
אמנם כ"ז היה מעצמו - ע"י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה.
היא הביאתו לידי אליהו הנביא, שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה - ולמדו זאת החכמה. וכמו שאירע להראב"ד ז"ל כנ"ל בשם הרקאנטי.
|
(תנא דבי אליהו א) מעיד אני שמים וארץ: אחד איש ואחד אשה, אחד יהודי ואחד אינו יהודי, הכל לפי המעשה שיעשה - כך רוח הקודש שורה עליהם... (ילקוט שמעוני רמז ס (שופטים ד) "ויעשו בני ישראל": אמר רבי סימון: לא כל מי שירצה לומר שירה - אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס. וכל מי שנעשה לו נס - ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו - ונעשה בריה חדשה. ישראל - כשנעשה להם נס ואמרו שירה, נמחל להם עונותיהם. שנאמר: "ויסע משה את ישראל" - שהסיעם מעוונותיהם. |
ואף אם פסקה נבואה, רוח הקדש ע"י אליהו ז"ל - לא פסק. וכמו שהובא בפסוק נביאים ע"פ "ודבורה אשה נביאה" תנא דבי אליהו:
- מעיד אני עלי שמים וארץ - הן איש או אשה וכו'
- אפי' עבד אפילו שפחה - הכל לפי מעשיו, מיד רוח הקדש שורה עליו
- ועד"ז הזכירו ג"כ שם ע"פ "ואלה דברי דוד האחרונים" ע"ש.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- גם נזכר בהקדמת התקונין בכתיבת יד וז"ל
- ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא
- ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין.
- ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו'
- והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זלה"ה
- הנה הדרושים והדברים עצמם - אשר בחבורי זה יעידון יגידון
- וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברא -
- אם לא בכח השפעת רוה"ק ע"י אליהו ז"ל.
- ולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת ספרי המקובלים המחברים ע"פ עיון שכלם האנושי
- אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור:
הקדמת הרח"ו: לקראת לימוד חכמת הסוד
[עריכה]הסתרת החכמה
[עריכה]- הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה
- ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל
- מאותו אולי צריך להיות: כאותו המאמר דפ' ויחי (דף רי"ז ע"א)
- כאשר ראה בחזיון חלומו ר' יהודה לרשב"י...
- דהוה סליק על ד' גדפין מתתקנן וס"ת עמיה
- ולא שבק כל ספרי רזין עילאין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה..." וכו'
- ואמר: ודאי מדשכיב רשב"י חכמתה אסתלקת מארעא וכו'
- ולא אשתאר בעלמא בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת וגו' למשמרת לאצנעותא וכו'
- וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול, ולא באתגלייא
- ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו - ואף זה בראשי פרקים, מפה אל פה
- מגלה טפח ומכסה אלף טפחים
- והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור
- עד הרמב"ן ז"ל - אחרון המקובלים האמתיים.
ספרות שאינה מובנת
[עריכה]- והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז"ל וחביריו כלם נכוחים למבין
- אין בהם נפתל ועקש, אבל דבריהם בתכלית ההעלם.
- וכן כל דברי אותם החכמים שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי - שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא ז"ל,
- כלם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד.
- גם פי' ספר יצירה שמכונה בשם הראב"ד ז"ל - עם היות שחברו חכם אחד אשכנזי ואינם דברי הראב"ד
- עכ"ז דבריו אמיתיים, וגם הם סתומים ונעלמים.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- גם ספר הנקראת ברית המנוחה היא נעשה ע"ד הנז"ל - כענין מורי ורבי ז"ל
- כי נגלה אליו נשמת צדיק אחד - והיה מלמדו. וכל דבריו סתומים וחתומים...
- "כי נאמן רוח מכסה דבר" היה, ו"עמוק עמוק מי ימצאנו".
- גם החיבור שעשה הרמב"ן ז"ל - אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו,
- כאשר הוא עצמו כתב שם בהקדמת חבורו, וזכרנוה אנחנו למעלה.
הספרות החדשה היא ללא שורשים
[עריכה]- והנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב"ן ז"ל - אל תקרב אליהם!
- כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים,
- ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות - בלתי שרשיהם.
- ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי
- ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן:
- כי המעיין החריף יוכל לכלול ולידע רוב הקדמותיהם וכלליהם בד' או ה' ימים!
- וכל דבריהם כפל הענין - במילות שונות.
- וכל פרי הקדמתם היא היות י' ספי' נמצאות.
- וחברו תלי תלים של ספר' בענין אשר כללות דבריהם יכתבו בב' או בג' קונטריסים.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ולא כן מצינו בראשונים.
- וכמ"ש ז"ל ע"פ "קווצותיו תלתלים" - שהיה ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות.
- גם ריב"ז ור' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא היו אומרים:
- אם יהיו כל השמים גוילים, וכל הימים דיו, וכל הקנים קולמוסים, וכל בני אדם לבלרין -
- לא יספיקו לכתוב מה שקבלתי מרבותי,
- ולא חסרתי בהם - ככלב המלקק בים, וכמכחול בשפופרת, וכמריח באתרוג.
- כנזכר במדרש שיר השירים רבה.
התורה - שמותיו של הקב"ה
[עריכה]- כי הנה התורה: שמותיו של הקב"ה.
- ונקרא תורה ע"ש "הוראה" -
- שהיא להורות על בוראה יתברך: מה הוא ומה ענינו.
- וכמו שהוא יתברך אין לו רשות וסוף, כן אין לתורתו קצבה ושיעור
- וכמש"ה: "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים".
- ואנשי לבב שמעו לי -
- אל יהרסו אל ה', לראות בספרי האחרונים - הבנוים ע"פ השכל האנושי.
- ושומע לי ישכון בטח ושאנן, מפחד רעה.
- ולכן אני הכותב הצעיר - חיים וויטאל, רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ:
- והמשכילים יבינו.
שם החיבור ומקוריותו
[עריכה]- וקראתי שם החבור הזה על שמי ספר עץ חיים
- וגם ע"ש החכמה הזאת העצומה - חכמת הזוהר הנקרא עץ חיים
- ולא עץ הדעת כנ"ל - בעבור כי בחכמה הזאת "טועמיה - חיים זכו"
- ויזכו לארצות החיים הנצחיים
- ומעץ החיים הזה - ממנו תאכל - "ואכל, וחי לעולם".
מקוריות הדברים
[עריכה]- ואשכילך ואורך דרך זו תלך:
- דע - מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה,
- לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד
- וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל
- ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה: טעות גמור הוא! כי לא הבינו דבריו.
- ואם יש בהם איזה תוס' שאינו חולק עם ספרינו
- זה - אל תשית לבך בקבע אליו.
- כי שום א' מהשומעים את דברי קדשו לא ירדו לעומק דבריו וכוונתו,
- ולא הבינום - בלי שום ספק.
- ואם יעלה בדעתך לחשוב שתוכל לברור הטוב ולהניח הרע -
- "אל בינתך אל תשען"...
- כי אין הדברים האלו מסורים אל לב האדם - כפי שכל אנושי,
- והסברא בהם - סכנה עצומה, ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות - חס ושלום.
- לכן הזהרתיך!
- ואל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זלה"ה
- זולתי במה שכתבנו לך בס' הזה.
- ודי לך בהתראה זאת:
חלקי הספר
[עריכה]- וראיתי לחלק הס' לב' חלקים וכל חלק מהם יתחלק לד' שערים.
- החלק הא' יתחלק לד' שערים ואלו הם.
- השער האחד במה שהעתקתי מכתיבת יד מורי זלה"ה עצמו - שביאר כמה מאמרים וכמה דרושים.
- השער הב' בהקדמות ששמעתי מפי מורי זלה"ה.
- הג' בביאור כמה מאמרים מן ס' הזוהר וס' התיקונים ושאר מאמרי רז"ל בתלמוד ובאגדות.
- השער הד' בביאור פסוקים נפרדים בכל הכ"ד ספרים.
- והחלק הב' גם הוא נחלק לד' שערים.
- השער הא' בביאור כונת התפילות של החול ושל השבתות וימים טובים ור"ח וחנוכה ופורים וכל המעשים והמצות הנהוגות בכל זמנים אלו.
- השער הב' בביאור טעמי קצת מצות וסידרתים כפי מקומם בכל פרשה מס' פרשיות.
- השער הג' שער רוח הקודש ביחודים והנהגות לקבל ולהשיג רוה"ק ובקצת כונות ותיקונין על קצת עבירות ודברים אחרים ולהודיע ענין חכמת :הפרצוף מה ענינה וכיוצא בה.
- השער הד' דרוש הגלגול ובה יודיע ג"כ שרשי נשמות פרטיים של הנביאים ותנאים ואמוראים
- ודע כי אע"פ שחלקתי החבור הזה לח' שערים זהו ע"ד כללות
- אמנם אין לך אות ואות שאין בו הקדמות
- ואין לך שער ושער שלא נכלל מכל הח' שערים
- וכמו שתראה בעיניך בע"ה בהקדמ' מבוא שערים
- והם הקדמה כוללות כל הספרים - ויהיה נחלקים ע"ד א"ב ג"ד
- ואח"כ יהיה ז' היכלות והן
- (א) היכל א"ק
- (ב) היכל נקודים
- (ג) היכל כתר
- (ד) היכל או"א
- (ה) היכל ז"א
- (ו) היכל נוקבא ולאה ודור המדבר מטה וסלע ומן
- (ז) היכל כללות אבי"ע
- אח"כ כל היכל נחלק לשערי'
- היכל א"ק
- (א) שער עצמות
- (ב) שער אח"ף
- (ג) שער העקודים כו'.
- סליק ההקדמה.
- גם צריך שתדע כי בסוף כל שער ושער כתבתי כמה דרושים שקבלתי ושמעתי מפי קצת תלמידי מורי זלה"ה -
- ששמעו מפיו, באיזה זמן שאני לא הייתי יושב שם,
- וראיתי לכותבם בכל סוף כל שער ושער כפי עניינו...
- ע"כ הקדמת הרב המחבר זלה"ה: