לדלג לתוכן

ביאור:היו שלום, המתים (שיר - ים)

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




הקדמה חשובה: אני מצרף כאן שיר שכתבתי לפני כמה שנים, בשנת 2007 אולי, למרות התלבטויות שהיו לי לגביו, שכן הוא די קיצוני ולא משקף בדיוק את דעותיי היום. אז הייתי ב'ראש'/מצב אחר. כפי שתוכלו לראות מופנה בו ביקורת רבה כלפי ישראל ביחסם זה לזה. אינני יודע עד כמה היא נכונה, על אף שנכון שהשלום מתחיל בתוכנו (כיחידים אך גם כעם) ויש לפעול בדרך זו ולעודדה. ונעדר פה לגמרי היחס לשכנינו, שזה הדבר המהותי יותר, כפי שפרטתי במאמרים קודמים כאן: http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1104_2.html?no_cache=1348948284 ועוד, זהו מעין שיר נבואי המתאים לנביא יותר מאשר למשורר, אך איני בטוח שאני רוצה להיכנס תחת כותרת זו (גם אינני רוצה לסבול מרדיפות כנביא או להיחשב כנביא שקר). לא הייתה לי התגלות כזו, רק השראה משוררית, מוזה, על אף שאני רואה את עצמי הולך בדרך ה' כפי הבנתי. אך יש בשיר כמה דברים מעניינים ועל כן אני מפרסם אותו כאן.

היו שלום המתים

היו שלום, המתים!

כי יישארו כאן רק המעטים

לא העטים, השועטים, הבועטים

לא המביטים ואינם קולטים

לא הממהרים ואינם מאטים

ולא דורשי האובות והאטים

שאלו ליודעי העתים

ולחכמים אוחזי העטים

וראו, יישארו כאן רק המעטים

ועל כן – היו שלום, המתים!

כי שנאתי עשות סטים

שאינם פוחדים לאסור מלך ברהטים

שאינם מרעידים ואת עצמם מלעיטים

השוכנים להם כמו בקברים בבתים

כי הנה בא הקץ

על כל מה שהאל משקץ ומנקץ

כי הנה בא הסוף

ואת הרשעים ינער ואת הצדיקים יאסוף

כי הנה בא הסיום

וזה קיום ולא רק איום

כי הנה בא העולם עד תום –

באטום.

ואל תגידו מה פתאום

את חדרנו ואת לבנו נאטום

כי לפתע יבוא היום – האיום

וכבר מאיר האור – האדום.

כי האקדח שבמערכה הראשונה הוטמן

הוא לא אבן טובה ולא בחושן

ואם האיש מפרס הוא היטלר והמן

הנה עד מהרה יבוא החושך.

ואם גם אמנם בסוף תהיה מפלתו

הרי שרבים יפיל עמו בשחתו

זאת אם יהיה כצורר הגרמני

ולא כזה האגגי, הקדמוני.

כן, זאת אם יהיה כנבוכדנצר

שהחריב העיר והמקדש אחרי שצר

ולא אם יהיה כסנחריב

שניגף כשבא לריב ולהחריב.

אך דעו, כי אש באפי קדחה

ואל תחכו לסוף המערכה.

וכמו שלמדנו ממצדה –

תמיד צריך לראות לאן נושבת הרוח*

וזאת בדיעבד, כציון עובדה

כי יכלו להגיע לניצוח

לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי

הן שום דבר הוא לא ממש הכרחי

באמונה ובמעשה

ולא ברהב מעושה.

ועוד למדנו משם – שהאחדות

לא מועילה, אם היא מובילה להתאבדות

ערכה עמה, אך סופה התבדות

וסופה של התכבדות זו – התאדות.

אך אתם בוטחים ברכב וסוס

ועוד בלא כל היסוס

והרי אין בכם צדק וצדקה

והמקווה למשפט – והנה צעקה!

ויודע אני שתוכחתי לא תשמע

הרי אלה כל הזמן שואלים – מה?

וזה המה – מהומה ולא מאומה

שמעי זאת ושימי על לבך, האומה.

כי לך זעמה יעקב, ולך זוהמה.

כי אם דברי יפלו על אוזניים ערלות

והלב אטום והנשמות מורעלות

והעיניים ברעלות והמילה רק בבשר

מה יועיל זה הדבר המבושר?

ומילתי היא מילה ואינני טמא שפתיים

והיא תתגשם. ואינני אשם.

אך אם איש לא מתרשם, יעזור לנו השם

ותודה לאל אני נושם, בינתיים.

ועל כן לאלה שלא מפסיקים להלום

ורק לא באים הלום

והורסים את החלום

אני אומר – המתים, היו שלום!

  • יוסף בן מתתיהו מתאר ארועים דרמטיים שהתחוללו לאחר שהרומאים פרצו את חומת מצדה :

"ראשית, משנפרצה החומה ההיקפית של מצדה, נוכחו הרומאים לדעת כי הנצורים הקימו חומה פנימית נוספת מעץ. הרומאים העלו חומה זו באש, כשלפתע, על פי מתתיהו, נשבה רוח והאש שינתה את כיוונה אל הרומאים.

במצב זה, נוצרה בהלה במחנה הרומאי מחשש שהאש תאחז בכלי המצור ותכלה אותם. אולם, הרוח שוב שינתה כיוונה ושרפה את החומה כולה.

הרומאים פירשו התפתחות זו כסימן שהאל לצידם וחזרו למחנה כשהם מתכוננים להשלים למחרת את כיבוש המבצר."

http://mkm-haifa.co.il/schools/hogim/subjects/mezada/m3aa.htm

ובעצם בשיר אחר תיארתי דברים דומים בדרך רכה הרבה יותר:

(מוטו אפשרי, שנאמר במקור על הארבה דווקא: יואל ב ח: "ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון").

אל תתקל

אל תתקל

את צעדיך היה שוקל

ועבור מצידי בנקל

בלי להצטרך למקל

אל תהיה כסוקל

ואל תהי סכל – הסתכל!

ואותי אל תתסכל

אל תקלקל.

אל תתקע

אותי אל תוקע ותקעקע

וסבלנותך בל תפקע

הנח לאורך שיבקע

אל תהיה בעצמך משוקע

וברגליך למה תרקע?

הן אותן לבסוף תנקע

הסר מלבך מועקה.

אל תתקוף

תמיד אפשר לעקוף

לחובתי זאת אל תזקוף

ואל תזקוף את קומתך עד המשקוף

כוף ראשך כרקפת, רקוף!

רכון ראשך ואל תעקוב כקוף

כי אם אפול ואצבע לא תנקוף

לבך ינקפך, לבסוף.

כי תמיד אפשר לתקן

ולהטות שכם למסכן

ולהדור פני זקן

ולהביא חסר-בית לקן

ואת נפשו למלא, לא לרוקן

ולרעך להיות אמיתי וכן

כך תוסיף לעצמך חן

ודבר אחר לאמרו עתה – אין.

או שוב בנימת תוכחה:

ארץ נהדרת

ותהי האמת נעדרת

האומה לעדריה נעדרת

ובהדוריה הלא-ישרים היא נהדרת

ובעצמה היא חוזרת ונהדרת

ממש ארץ נהדרת

ובצבאה היא נאדרת

כך כפוחלץ היא נאדרת

-אותה הגברת בשינוי אדרת.

ובזרים היא נעזרת

ואת שכניה מגדרת, המגונדרת

מארץ החיים נגזרת

ומי תכן אותה בזרת?

ומי יתקן את המפוזרת

שבמדרון היא מדרדרת

ואת מוכיחיה מצנזרת

מי יהפכה למסודרת?

זו החזות והיא קודרת

זו מהדורת החדשות המשודרת

והיא כחרב החודרת

ועוד המנגינה חוזרת.

וגם את זה כתבתי פעם, מזמן:

גם בם דם

(הכול על הסכסוך הישראלי-פלסטינאי בהברה אחת מחורזת)

שמאל

גם בם דם

חם צם נם

לם קם עם

שם ים תם

ימין

לם דם חם

קם זם ים

בם גם סם

תם שם רם

וביניהם

קם חם סם

שם עם תם

הם שם נם

טם דם חם.

ואסיים בסיסמתי החדשה: רק שלום ימנע מלחמה!


תגובות

[עריכה]

כתבת כך

כי שנאתי עשות סטים

שאינם פוחדים לאסור מלך ברהטים [סוף ציטוט]

כנראה שלא הבנת כי מלך אסור ברהטים זה דבר חיובי ולעשות סטים זה דבר שלילי

-- daian moshe, 2012-09-30 14:57:16

עשות סטים שלילי גם אצלי

מלך אסור ברהטים זה לפי פירוש ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן שקורא את זה כך. אני עצמי סבור שיש לקרוא "ארגמן-מלך אסור ברהטים", שזה נותן תיאור יפה של שער האהובה.

-- hagai hoffer, 2012-09-30 15:04:03

מלך אסור ברהטים מקביל לעץ שתול על פלגי מים

לאמור זה חיובי בהחלט

-- daian moshe, 2012-09-30 15:20:27

פירוט:

ליקוטי מוהר"ן תנינא ע"ב:

ְדַע, שֶׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין שֶׁלּוֹ, כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה בִּבְחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ו) : "מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים" בִּרְהִטֵי מחִין (סוֹף הַתִּקּוּנִים תִּקּוּן ו, דַף ה) הַיְנוּ שֶׁ בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, דְּהַיְנוּ גְּדֻלָּה הוּא אָסוּר וְקָשׁוּר בִּרְהִטֵי מחִין שֶׁ לְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין כֵּן מְקַבֵּל גְּדֻלָּה

[1]

תיקוני זהר קמד ב:

(שיר ז, ו) מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יהו"ה, דִּיְהֵא אָסוּר בְּאַרְבַּע בָּתִּים דִּילָהּ דְּאִינוּן אדנ"י, אַרְבַּע רְהָטֵי מוֹחָא, דִיְהֵא אָסוּר בָּרְהָטִים כְּגַוְונָא דָא יאהדונה"י, כִּי שִׁמְךָ בְּךָ וּבְךָ שִׁמְךָ, וְדָא אִיהוּ סוֹד אָמֵן מִן אַרְגָּמָן.

[2]

וראה גם:

[3]

אני מבקר תפיסה זו. ומעבר לזה ישנה חירות המשורר להבין דבר שלא על פי פשוטו.

-- hagai hoffer, 2012-09-30 15:23:33

וראה עוד כאן:

[4]

-- hagai hoffer, 2012-09-30 15:39:36

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-10-11.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t1402_3