ביאור:דברים כב יט
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כב יט.
ההבדל בין מוציא שם רע לבין עד זומם
[עריכה](דברים כב יט): "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"
הקבלות
[עריכה]למה מאה כסף?
[עריכה]בימיהם, אדם שאירס נערה היה משלם לאביה תשלום שנקרא "מוהר", והסכום הקבוע של מוהר זה לנערה בתולה היה 50 כסף :
- "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ - מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. טז אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ - כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת". (שמות כב טו)
- "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף" (דברים כב, כח-כט)
50 כסף הם סכום המספיק למחיה לאדם אחד למשך שנה (במושגים של ימינו, בערך 50 אלף ש"ח); מטרת המוהר היתה לאפשר להורי הנערה לכלכל אותה בביתם בין האירוסין לנישואין, וכן אם וכאשר הנישואין יסתיימו טרם זמנם.
הבעל מאשים את הנערה שאינה בתולה, אך למעשה הוא מאשים גם את אבי הנערה על כך שלא שמר עליה כראוי, ולכן דורש לקבל בחזרה את אותם 50 כסף. כשטענתו של הבעל נמצאת שקרית, הוא משלם לאביה סכום כפול - 100 כסף - מידה כנגד מידה.
למה לא עונש מוות?
[עריכה]על עד זומם נאמר, (דברים יט יט): "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". לכאורה גם הבעל כאן הוא עד זומם - הוא זמם לגרום לאשתו עונש מוות. מדוע לא מענישים אותו באותו עונש, אלא רק בקנס?
תשובה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" נאמר רק על עדים, כלומר, אנשים הטוענים שהם ראו מישהו שעבר עבירה. וזה נכון גם לגבי איש ואשתו - אם האיש טוען שהוא ראה את אשתו/ארוסתו נואפת, והעדות שלו מוזמת, הוא מוצא להורג.
אבל, אם אדם טוען שהוא שמע שמישהו עבר עבירה, או אפילו אם מישהו שוכר עדי שקר שיעידו על מישהו אחר שעבר עבירה - על כך לא נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (ייתכן שצריך להעניש אותו בעונש אחר, אבל לא דווקא באותו עונש, אפשר גם בעונש יותר קל).
כך גם במקרה שלנו - אם האיש טוען שמצא את אשתו לא בתולה, הטענה הזו לבדה אינה מספיקה כדי להוציא אותה להורג, ולכן, אם מתברר שהאיש שיקר, הוא לא נהרג אלא רק משלם קנס.
הסיבה להבחנה היא, שבמשפט התורה, העדים הם הגורם החשוב ביותר בפסיקת הדין, (דברים יז ו): "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת, לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד"( פירוט ). רק שני עדים יכולים לגרום להוצאה להורג, ולכן האחריות העיקרית מוטלת עליהם, ואם הם שיקרו, הם צריכים לשאת בעונש העיקרי. אבל אם אדם "רק" מוציא שם רע, הדבר אמנם גורם צער רב לחברו, אבל לא יכול להביא להוצאתו להורג, ולכן, המוציא שם רע לא נהרג.
שמעון ולוי
[עריכה]להקבלות נוספות, ראו גם: דינה שמעון ולוי - הסבר המעשה ודרכו של לוי .
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ההבדל בין מוציא שם רע לבין עד זומם
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-10-03.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/tora_min_waxryut_0_0