ביאור:דברים טז ג
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים טז ג.
חמץ ומצה בספר דברים
[עריכה]
(דברים טז ג): "לֹא תֹּאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"
איסור אכילת חמץ וחיוב אכילת מצה הם שני עניינים נפרדים עם טעמים נפרדים :
- איסור אכילת חמץ מזכיר את מהירות היציאה ממצרים,
- ומצוות אכילת מצה עם קרבן הפסח מזכירה את עוניים של אבותינו במצרים.
לפי זה, הפסוק בנוי (כמו פסוקים רבים אחרים) במבנה של טבלה:
|
"תאכל עליו מצות לחם עוני" |
"לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים" |
|
"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, כל ימי חייך" |
"כי בחיפזון, יצאת מארץ מצרים" |
כלומר:
- לא תאכל חמץ 7 ימים אחרי אכילת קרבן הפסח, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים (והבצק לא הספיק להחמיץ);
- תאכל מצות עם קרבן הפסח, כדי שתזכור את היום שבו יצאת מארץ מצרים - שבו היית עדיין עני ואכלת מצות "לחם עוני".
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חמץ ומצה בספר דברים
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-27.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-16-03