ביאור:אתיו לאכול
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דרך רשעים צלחה (ירמיהו יב)
[עריכה]ירמיהו יב א-ג: "צדיק אתה, ה', כי אריב אליך; אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד? נטעתם, גם שורשו - ילכו, גם עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ואתה, ה', ידעתני - תראני, ובחנת ליבי איתך; התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה."
כמו רבים אחרים בתנ"ך ובהסטוריה, גם ירמיהו התלונן על הצלחת הרשעים - רשעי ישראל או רשעי הגויים . מהי תשובתו של ה' לתלונה זו?
1. ייתכן שתשובת ה' כתובה בפסוק הבא - יב04: "עד מתיי תאבל הארץ, ועשב כל השדה ייבש; מרעת יושבי בה, ספתה בהמות ועוף - כי אמרו 'לא יראה את אחריתנו!'": כלומר: עכשיו א"י שוממה ואבלה בגלל עוונותיהם של ישראל שיושבים עליה, וזה לא יכול להימשך כך לנצח; הפתרון היחיד הוא להביא לכאן את הגויים הרשעים (הבבלים), שיגלו מכאן את בנ"י החוטאים, ואז יתחיל 'דף חדש' - הצדיקים יחזרו לכאן והארץ שוב תפרח (ע"פ מצודת דוד) .
- אולם, פסוק ד לא נשמע כמו תשובה אלא כמו המשך התלונה ("עד מתיי...").
2. ייתכן שהתשובה מתחילה מאמצע הפסוק: "מרעת יושבי בה...": הסיבה שהגויים הרשעים מצליחים היא עוונותיהם של ישראל (ע"פ<a class="trgwmym" name="../../../mfrjim/rjy/MefarsheyTanach013-12.htm" style="font-style: normal; background-color: white;" title="פירוש רש"י - רבנו שלמה יצחקי"> רש"י)] <a class="trgwmym" name="../../../mfrjim/rjy/MefarsheyTanach013-12.htm" style="font-style: normal; background-color: white;" title="פירוש רש"י - רבנו שלמה יצחקי"> .]
- אולם, קשה לפרש שהדובר מתחלף באמצע הפסוק (אם כי יש לכך דוגמאות בתנ"ך).
3. ייתכן שתשובת ה' כתובה בפסוקים הבאים - פסוקים 5-6: "כי את רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים?! ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן?! כי גם אחיך ובית אביך, גם המה בגדו בך - גם המה קראו אחריך מלא; אל תאמן בם, כי ידברו אליך טובות" . כלומר: אל תחשוב שרק אנשי ענתות הם רשעים; להפך: הם הרשעים הקטנים, ה'איטיים' ("רגלים"). הרשעים הגדולים, ה'מהירים' ("סוסים"), נמצאים ב"גאון הירדן" (משל לירושלים). בעצם כולם רשעים, גם הקרובים שלך שמדברים אליך דברים טובים (ע"פ מלבי"ם) . כך שאין טעם להרוג את הרשעים מענתות - הפתרון היחיד הוא להגלות את כל עם ישראל, כמו שמתואר בהמשך הנבואה ( פירוט ).
4. ייתכן שהתשובה באה בסוף הפרק, שבה ה' מבטיח שיעניש את כל השכנים הרעים הנוגעים בנחלת ישראל ( יהודה אייזנברג ) .
5. ולדעתי (אראל), עיקר התשובה של ה' לירמיהו כתובה בפסוקים 7 והלאה: "עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי; נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה" . הסיבה שהרשעים (רשעי ישראל או הכשדים) מצליחים, והסיבה שהארץ שוממת, היא שה' עזב את ארץ ישראל ואת עם ישראל, והפקיר אותם בידי אויביהם - הרשעים. כפי שהוסבר ב מאמר על שכר ועונש בתנ"ך , אין בתורה הבטחה שה' יברך את ארץ-ישראל בכל מצב, ואין בתורה הבטחה שה' יעניש את הרשעים בכל מצב; רק כאשר עם ישראל, כציבור, הולך לפי התורה (כלומר חוקי התורה הם חוקי המדינה) - ה' עוזר לו. העזרה של ה' מתבטאת בתחום הכלכלי (פריחת הארץ), הבטחוני (הצלה מאויבים) והרוחני (השגחה פרטית והענשת רשעים). אבל כאשר עם ישראל, כציבור, לא הולך לפי התורה - ה' עוזב אותו, ואז הארץ עלולה להיות שוממה, האויבים עלולים לכבוש את הארץ, והרשעים עלולים להצליח. המצב הזה, שבו הרשעים מצליחים, צריך להדליק אור אדום אצל בני ישראל - שישימו לב לכך שה' עזב אותם ויבינו שהיחסים ביניהם התדרדרו: "היתה לי נחלתי כאריה ביער; נתנה עליי בקולה, על כן שנאתיה." אם לא ישימו לב לכך - ה' ימשיך להפקיר אותם, והגויים יבואו ויאכלו אותם: "העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל חית השדה - התיו לאוכלה . רועים רבים שיחתו כרמי, בוססו את חלקתי; נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה." אבל הארץ נשארת שוממה כי הם לא שמים לב למצב ולא מתקנים כלום: "שמה לשממה, אבלה עליי שממה; נשמה כל הארץ, כי אין איש שם על לב ." " עכשיו "שלו כל בוגדי בגד", הרשעים יושבים בשלוה, אבל זה זמני; בעתיד: "על כל שפיים במדבר באו שודדים, כי חרב לה' אוכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ: אין שלום לכל בשר" .
הצדיק אבד (ישעיהו נו-נז)
[עריכה]בנבואת ישעיהו יש קטע שמזכיר את הקטע הנ"ל מנבואת ירמיהו (ישעיהו נו ט - נז 2; ההקבלות מסומנות בקו): "כל חיתו שדיי; אתיו לאכול כל חיתו ביער. צופיו עיוורים כולם, לא ידעו; כולם כלבים אילמים, לא יוכלו לנבוח; הוזים, שוכבים, אוהבי לנום. והכלבים עזי נפש, לא ידעו שובעה, והמה רועים, לא ידעו הבין ; כולם לדרכם פנו, איש לבצעו מקצהו. אתיו אקחה יין, ונסבאה שיכר; והיה כזה יום מחר, גדול יתר מאוד. הצדיק אבד, ואין איש שם על לב ; ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. יבוא שלום , ינוחו על משכבותם; הולך נכוחו."
הקטע הקודם דיבר על כך ש "דרך רשעים צלחה" , והקטע הזה מדבר על כך ש "הצדיק אבד" . זהו הצד השני של אותו הרעיון שהוסבר ב מאמר על שכר ועונש בתנ"ך : אין שכר ועונש ליחידים. כשרואים תופעות כאלה צריך לשים לב אליהן, צריך להבין שהיחסים בינינו לבין ה' התדרדרו - כי ה' כבר לא משגיח עלינו. אבל בני ישראל לא שמים לב לכך: "ואין איש שם על לב" .
בקטע הקודם נאמר, שבעתיד "אין שלום לכל בשר" , כי ה' יפקיר את בנ"י גם בתחום הבטחוני והאויבים יאכלו אותם. הקטע הזה משלים את התמונה ואומר "יבוא שלום, ינוחו על משכבותם; הולך נכחו" : הצדיק שנפטר ינוח בשלום על משכבו, ורק האנשים שנשארו - ולא שמו על לבם בזמן - יסבלו מהמלחמות שיבואו.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בשיעור נח"ת חיפה נ"ג וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1993-01-02.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/etyu_lekol