בחורף/כז

יוסף חיים ברנר
בחורף
פרק כז
→פרק כו	פרק כח←

אבי לא יכול להבין מפני מה התחלתי פתאום לשבת בית כל היום, מבלי לבקר בבתי רעי. אמי מסרה לו בדאגה, שאני שוכב על הדרגש כל היום. הוא פנה אל יעקב והתחכם להוציא מלים מפיו: שמא נעלבתי שם?.. אך זה האחרון לא יכול לבאר לו כלום.
אז החליט לגלות לי את סודו ואת מחשבתו, אשר הוא חושב עלי, גם קודם שהגיעה השעה לכך. קשה היה לו להתאפק ולכבוש את תשוקתו לדעת עד כמה הסכנה גדולה. ואולם הוא נשאר באי-הבנתו...
יחוסי היה, אמנם, רק חוסר-אמונה באושר כזה ולא התנגדות נובעת מן הלב. זה היה ברור בעיני אבי. שהרי כך אני מתנצל: "מה לך לבלבל את ראשי להלכתא למשיחא? אז תדבר, אחרי שתשמע את תשובתו של משה שמרילס". ואולם לפעמים אני מוסיף לזה עוד מלות שונות – והן דברי משוגע ממש. מה אלו אמתלאות? "עלי לנסוע לחוץ-לארץ" – אבל נסיעה זו כך, הרי שוה היא "קש שרוף"; אדרבא, אז אפשר שאסע בהוצאותיו של עובדמן ותחת השגחתו, ואז אפשר שיצא ממני כלי הגון. "עוד לא עמדתי לצבא" – אבל היא הנותנת! כך הנני איש-צבא ודאי לעתיד, ומשה היה פודאני; "אין אני עומד בשידוכים" – אבל הלא גם דעתי לא כך היא, שאין לאדם לשאת אשה כל ימיו...
– ומניין לך, שאין דעתי כך?
– שכל אדם מחויב למות פנוי?
– אין אני אומר "כל אדם"; כל אדם אינו שואל את פי... אני אומר...
– נו, מה, אדרבא, מה אתה אומר?
– אני אומר, שאני הנני אני... כלומר, לי אחת היא... רצוני לאמור, אין הבדל, אם ירצו בי או לא...
אך איש-שיחי מצטחק בבת-צחוק מעושה ומתחיל לחקרני מן הצד האחר: אם היו לי ב-N מכרוֹת?
– היו... ומה בכך?
– לא כלום... אני לשם שיחה בעלמא מתכוון אני... וממי זה קיבלת היום את המכתב הרוסי? אמנם, אין הדבר נוגע... מכתב שלם כתוב רוסית... בכל-זאת, מכריך שם אנשים משכילים הם... מכריך, ואולי מכרותיך, חה-חה... אני הייתי רוצה לראות את ה"כתב"... כתב יפה... אי-אפשר לך להראות לי?..
– הא לך.
הוא לוקח את מכתבו של חיימוביץ ונותן בו את עיניו. לקרוא רוסית עד כדי הבנה אינו יכול, ועל כן הוא פוסח על כל הפילוסופיה וההשתפכות המלווה את החדשה המצוינה, כי כותב המכתב בא לבית-חרושת לעבוד שם כאחד מן הפועלים הפשוטים. לאחרונה מגיע הקורא עד מקום החתימה "רֵעֲךָ" – ונרגע. רעך ולא רעתך...
– המ... כתב-יד יפה!..