לדלג לתוכן

בוסתנאי/פרק כב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


22) משא בערב

בפרוע הזמן פרעות בארץ פרס האדירה‪ ,‬בהעיר הקיסר היראקליוס‬ ‫חמת אויב על כל היהודים בארצות ממשלתו להדפם ולרדפם בשבט עברתו‪,‬‬ ‫בצאת עמי גרמניה מיערי עולם לרשת ארצות איירופה במשובה נצחת‪,‬‬ ‫בחמתם ובקנאתם לדתם חדשים מקרוב באו בבריתה, אכלו גם את ישראל‬ ‫בכל פה למצוא חן בעיני אלהיהם. בעת ההיא יצאה בירכתי ארץ‬ ערב‪ ,‬אמונה חדשה,‬ כבירת כח‪ ,‬לאור עולם. ‪ממעי תורת ישראל‬ ‫יצאה, וכמעט נשאה ראש, נצבה כצר לישראל‪ ,‬לרעוץ ולרוצץ‬ ‫את צור מחצבתה‪.‬‬

‫בארצות ערב שכנו יהודים רבים מימי קדם, ומסרת בפיהם כי עוד‬ ‫בימי שאול ודוד יצאו מארץ אבותיהם לגור שמה, ובהגלות נבוכדנאצר את‬ ‫ישראל מעל אדמתו שרדו פליטיהם ממצרים דרך זועץ לערבות ערב. וכן‬ ‫נודע כי גם בעשות הרומאים משפטים ביהודה, בשלחם אש במקדש אל‪,‬‬ ‫ונתנו ארצו לשמה, נמלטו הרבה מבני יהודה לערב ונאחזו שמה‪.‬‬

‫היהודים אשר אוו להם את ערב למושב התערבו בעמי הארץ וילמדו‬ ‫מעשיהם ומנהגיהם‪ ,‬שכנו לשבטים‪ ,‬ישבו באהלים‪ ,‬נסעו בעדרים אף חיו‬ ‫על חרבם‪ ,‬כי מלבד אשר שפת בני ערב קרובה לשפת עבר, הנה היו‬ ‫הערבאים בעיני היהודים כקרובי שאר בשר‪ ,‬בני ישמעאל בן אברהם‪ ,‬ובני‬ ‫יקטן בן עבר, וכן היו בעיניהם. על כן התרועעו בני שני העמים האלה‬ ‫וישבו כשבת אחים יחד‪ ,‬ויתרון הכשרם חכמה‪ ,‬ותורתם אמת עמדה ליהודים‬ ‫לתתם גם לחן ולכבוד בעיני הערבאים‪ ,‬הרבה משבטיהם התיהדו, ועל‬ ‫כסא מלכות מדינת הימיאר ישבו מלכי ישראל‪.‬‬

‫אור תורת ישראל האיר עיני האיש אשר קם לתת צורה חדשה אל‬ ‫כל בני קדם, ומשד לקחיה ינק מעט דעת והשכל‪ .‬מחמד אבן עבדאללה‬ ‫משבט בני קרש היה נבער וריק מכל מדע ולמוד, אף לא ידע קרוא ספר‬, ‫אך בארחו לחברה את היהודים שמע מפיהם דברים אחדים מיסודות אמונת ‫ישראל‪ ,‬מספורי התורה, והגדות חכמי התלמוד, תורת האחדות באה כאש‬ ‫יוקדה בלבבו‪ ,‬וכל נפשו בערה אש שלהבת יה‪ ,‬ועבודת האלילים הרבים‬ ‫אשר עבדו בני עמו היתה לו לתועבה. ‬כי מספר עריהם היו אלהיהם, ‫ובמקדשם בקאבה אספו אספה שלש מאות פסלי צלמיהם‪ .‬

רוח קנאה‬ ‫לאלהי אמן החייתהו‪ ,‬ותמלא את נפשו עז ללמד את עמו דעת אלהים אחד‪ .‬אך‬ ‫כמעט החל לדבר דבריו במקהלות עם בעיר מכה, בזו לו לעגו לו כל שומעיו‬ ‫אף ארבו לנפשו‪ ,‬וירא ויברח משם אל מדינה‪,‬ שם מצא לו אוהבים‬ ‫מקשיבים לקולו. בהיות מחמד מורדף ושפל התרועע את היהודים ובקש‬ ‫קרבתם‪ ,‬אך כמעט גברה ידו וגדל כבודו שאל מהם כי יבואו בבריתו‬ ‫ויאמינו בו כי הוא נביא אמת לאלהים אחד, נביא לא קם כמוהו ואחריו לא יהיה‬ ‫עוד.

‬וכאשר מאנו היהודים לתת לו אזן קשבת נהפך להם לאויב בנפש‪,‬‬ ‫ויצא להלחם בהם ובכל אשר פנה הרשיע לטבח, שבטים רבים מהם הכריע, המית ואבד בזרוע נטויה, או גרשם מן הארץ בערום וחסר כל.

‬זאת‬ ‫תורת התודה אשר הביא מחמד לאמונת ישראל, אשר האירה עיניו ‫ופתחה לבבו‪ ,‬לא זכר כי מידה לו קרני אור חכמתו ומפריה הנחמדים‬ ‫להשכיל, לקח ושם בספרו הקוראן, וזולתם הלא כל דבריו הבל ורעות רוח‪.‬‬ ‫בוסתנאי ואחאי באו לארצות ערב אחרי אשר כלה מחמד לעשות ‫מלאכת נקמתו ביהודים‪ ,‬לא נשארו בארצות ערב כי אם פליטים מתי‬ ‫מספר ורק בוואדי־אל‪-‬קארה‪ ,‬בעמק־הכפרים‪ ,‬ישבו עוד יהודים רבים‬ ‫עובדי אדמה ורועי צאן יושבים לבטח ולא למדו מלחמה‪ ,‬אך גם עדיהם‬ ‫הגיע תור מחמד וגם אליהם שלח מלאכיו לאמר‪ ,‬בחרו לכם אם לבוא‬ ‫בברית האישלאם (תורת מחמד) או למות בחרב או לצאת מאת הארץ‪.‬‬

‫אימת מות נפלה על היהודים השלוים האלה ופלצות אחזתם‪ ,‬קראו צום‬ ‫נקהלו אספה גדולה להמתיק סוד, דבר מה יענו את מלאכי מחמד.

‫על כר נרחב מוסב עצי תמר, ‬נקהלו ראשי העדה‪ ,‬שם באו גם‬ ‫צירי מחמד ויציעו לפניהם פרשת דברי אדוניהם, וככלות ראש המדברים משאו‬ ‫אמר‪ :‬שיתו עצה‪ ,‬הביאו פלילה‪ ,‬ודעו את אשר לפניכם‪ .‬הביטו אל‬ ‫אחיכם בני שבט גאדהיר מה היתה ‬אחריתם,‪ ‬המה בטחו בעשרם ברב‬ ‫חילם ובכח ידיהם למלחמה‪ ,‬ויתנו כתף סוררה אל מחמד, אך אלהים‬ ‫הדפם‪ ,‬השם את נויהם ויגרשם מאת הארץ; אחיכם בני קורייצה‪ ,‬גם המה‬ ‫נשגבו במידותיהם ובמבצריהם החזקים ושריהם קאאב והוייא הגבורים‬ ‫יצאו לחרף מערכות מחמד, וכלם נפלו בחרב לפניו‪ ,‬לא נשארה מהם‬ ‫פליטה‪ .‬ראו מה נעשה לאחיכם בני חיבאר כי עלה עליהם הכורת‬ ‫ויאבל אותם ואת גבוריהם‪ ,‬עלי רע הנביא גבור כארי־אל, ‬הרג בחרבו את‬ ‫מארהאב ראש גבוריהם‪ .‬עין בעין הנכם רואים‪ ,‬כי לא יוכל כל גוי ועם‬ ‫לעמוד נגד נביא ה׳ ומלאכו, ולמה זה איפוא התמהמהו להכיר כח נבואתו ?‬ ‫על מה תשענו ואל מי תשאו עין? אך אם תקשיחו לבבכם מהבין דעת‬ ‫עזבו את מקנכם ורכושכם ומהרו וצאו מאת הארץ‪.‬‬

‫ככלות ציר מחמד לדבר, נשאו כל העם היהודים קולם בבכי ויזעקו‬ ‫זעקה גדולה ומרה — בו ברגע הזה קרבו בוסתנאי ואחאי ויבוא אל תוך‬ ‫המעגלה באין משים לב עליהם‪ ,‬כי כבד האבל מאד‪ ,‬והמבוכה רבתה‬ ‫עד לאחת‪.‬‬

וברק ראש אלפי יהודי וואדי־אל-קארא קם ממקומו ויקרא‪ :‬הבו נא‬ ‫אחי נעזבה נא את משכנותינו את אהלינו מקננו ורכושנו ונסעה ונלך לנו‬ ‫כאשר עשו אחינו בני קאינוקא‪ ,‬אך לא נמעול מעל באלהינו‪ ,‬ולא נמיר‬ ‫את אמונתנו הקדושה‪.‬‬

‫"אך איזה דרך נבחרה לנו?" ענה תלק איש נכבד ונשוא פנים בעדתו‬, "איה איפוא ישכון לנו אור? אלהי ישראל העיר כל חמתו על עמו ויתן‬ ‫לבז ולמשיסה את בני יעקב בכל מקומות פזוריהם‪ .‬קיסר רומא נשבע‬ ‫להכרית מארץ שרשם, מלך פרס גדע את החטר האחרון מגזע ישי‪ ,‬את‬ ‫בוסתנאי‪ ,‬ומה נוחיל עוד‪ ,‬אבדה נוחלה תקותנו, נר דוד כבה ולא יזרח עוד‬ ‫ומאין יבוא גואלנו? ועתה אין טוב לנו כי אם לכרות ברית את מחמד‪,‬‬ ‫וחיינו ונהיה שלמים במעונות אבותינו ולא נראה רע.‬


כל העם החרישו ולא מצאו מענה‪ ,‬אין פוצה פה לתמוך עצתו‪,‬‬ ‫ואין דובר דבר להרשיעהו‪ .‬דממת מות שררה רגעים אחדים בכל הככר‪.‬‬

‫"ומי הגיד לך תלק? שאל ברק "כי הומת בוסתנאי, ותקות בית‬ ‫דוד ירדה שאול ?‬

‫"אחד ממיודעי היה בדעסטאגערד עיר מלוכת פרס לעת אשר חרף‬ ‫בוסתנאי את נפשו לפגוע ביורש העצר ולשפוך את דמו‪ ,‬למען הצל עלמה‬ ‫‪‬עבריה אחת מידו ובגלל הדבר הזה נחתך עליו משפט מות.‬‬

‫אז יצא בוסתנאי מתוך הקהל נגש לפני האלופים ויאמר‪:‬‬ ‫שאוני נא אחי שאו פני איש אורח אשר לא ידעתם כתמול שלשום‬ ‫כי ירהיב עז בנפשו לשאול את פי האיש הנכבד הזה דבר‪.‬‬

‫"האם אמר מיודעך כי לעיניו הומת בוסתנאי?‬

‫"לא ראה בעיניו" ענה תלק "כי ביום אשר חרצו שבעת שרי מדי‬ ‫ופרס משפט בוסתנאי למות יצא מיודעי מאת עיר המלוכה"

"אם כן הדבר" קרא בוסתנאי בקול גדול הנני לבשר ולאמר‪ :‬כי לא‬ ‫נעשה המשפט הזה בבוסתנאי‪ ,‬אלהי דוד אביו הפליא עמו חסדו שלח עזרו‬ ‫מקדש ומלט נפשו ממות. עודנו חי בוסתנאי — עודנו חי — ואני אני הוא‬ ‫בוסתנאי המדבר אליכם‪— .‬‬

‫חרדת גילה אחזה את כל הנועדים‪ ,‬וברק יצא לקראת בוסתנאי‬, ‫ויחבקהו וינשקהו וכל העם הריעו תרועת שמחה ויקראו ברוך ה׳ אלהי‬ ‫ישראל אשר לא שכח חסדו לדוד ולביתו‪ ,‬ולא נתן לכבות נר בן ישי‪.‬‬

‫אך תלק פג לבו מהאמין ויפן אל בוסתנאי ויאמר‪ :‬ומה האות כי‬ ‫כנים דבריך‪ ,‬כי בוסתנאי אתה.‬‬

"הן לא אבקש ולא אשאל מכם כל מאומה" ענה בוסתנאי, "ומדוע זה איפוא תשאלו אות מידי?" על נהרות פרת וחדקל ישבו אלפי רבבות מאחינו יודעים אותי ואת כל דברי - אולם אם באותות חפצתם, שלחו וקראו לחכמיכם תופשי התורה ויודעיה, ינסוני וישאלוני משפטי התורה, והליכות התלמוד, וידעו נאמנה כי נכד רבינו כפנאי הגאון ותלמידו אנכי".

"יהי כדבריך" אמר תלק, "בוסתנאי אתה, אך הגד נא היש עמך להושיענו, ומה עצתך הודיענו ונושעה".

"עצתי" ענה בוסתנאי, "כי תוחילו ותתחזקו באלהי אבותינו, ואל תעזבו אמונת אבותיכם".

"עצתך אמונה" אמר תלק, כי נעזוב את אהלינו ונקיים ורקים מכל רכושינו וקניננו נצא לגור ולנוע במדברות ערב מבלי לדעת לאן ‫יהיו פנינו מועדות, איה איפה נמצא מנוח ומקום לשבת, ונשינו וטפינו‬ ‫יכלו בדרך כחם‪ ,‬יתמו יגועו ברעב ובחליים רעים"‪.‬‬

‫"חלילה לך מדבר כזאת" ענה בוסתנאי "שומר ישראל ישמרכם מכל ‫צרה וצוקה"‬

"ומה זה איפוא נעשה כיום? הגד נא דבר בינה" קרא תלק, ‬‬‫"ומי יצילנו מחרב מחמד‪ ,‬אם לא נקשיב בקולו, ‬אם לא נצא ממקומנו ולא‬ ‫נקבל אמונתו?‬

‫"אם כן איפוא" אמר בוסתנאי, "נסו נא דבר אליו, שלחו מלאכים לבקשו‬ ‫ולחלות את פניו‪ ,‬כי יחוס וירחם עליכם ולא ישם עליכם נויכם. ‫אולי יעתר לכם‪.‬‬

"מי יתן והיה" ענה ברק "אך אין תקוה מוצאת, כבר נסו זאת רבים‬ ‫מאחינו‪ ,‬ולא לעזר ולא להועיל"

"נסו נא אך הפעם" אמר בוסתנאי "גם אנכי אלך עמכם אולי יחוס‬ ‫ה׳ אלהי ישראל עליכם‪ ,‬וישלח לכם עזרתו על ידי".‬‬

‫דברי בוסתנאי מצאו טוב טעם בעיני האספה ויגמרו אמר כי ילך‬ ‫ברק תלק ובוסתנאי במלאכות כל הקהל לנסות דבר אל מחמד אולי יכמרו‬ ‫נחומיו‪ ,‬ויתן להם רחמים‪.‬‬

‫בימים אשר התהלך בוסתנאי בארצות ערב נתן את לבבו לדעת את‬ ‫כל מוצאי מחמד ומובאיו‪ ,‬את תכונת נפשו רעיונותיו והליכותיו‪ ,‬ועל פי‬ ‫הדברים אשר לקחה אזנו חשב בוסתנאי מחשבות למצוא נתיבה אל לב‬ ‫מחמד ולהפיק ממנו רצון‪ ,‬לא לבד אל היהודים היושבים בערב כי אם בכל‬ ‫המקום אשר יטע דגל תורתו שמה‪.‬‬

‫במחשבתו זאת שלח בוסתנאי את אחאי רעהו לפניו אל מדינה‬ ‬‫וישם דבר בפיו לחקור ולתור לפניו את הדרך למחוז חפצו‪.‬‬