בוסתנאי/פרק כא
21) אחרית בית סאססאן
"ברוך אתה לי הארמוץ" ענה שירועה "כי בידך מלאת אשר אמרת בפיך ,ומעתה ראשון תהיה לי בכל שרי המלוכה כאשר היה אביך, וכל נחלות אביך יושבו לך.
זכור נא ואל תשכח אשר הבטחתני ,לתת לי גם את שעהרין היפה לאשה.
״אותה אל תבקש ממני הארמוץ" ,הלא ידעת כי מדתי פרס ומדי לא תוכל אלמנת מלך אחר היות לאשה כי אם למלך אחר.
"מה לי ולחקי פרס ומדי?" ענה הארמוץ, "האם על מוצא פי החוקים סלותי לך המסלה למכון כסאך?"
לדברים האלה חרה אף שירועה בהארמוץ עד להשחית, אך מצא עז ויתאפק ויאמר" :ספרה נא לי הארמוץ ,איך מת אבי תחת ידיך ומה היו דבריו האחרונים?"
והארמוץ החל לספר לו את כל דבריו את כוסדראי, ומשח בששר המליצה את שבר רוחו ושפלות נפשו ,את אימתו ואת תחנוניו ,ובשמחת נפש יודעת כבודה ,הגיד הארמוץ את דבריו האחרונים אשר דבר אל כוסדראי לאמר :נאוה לבן הנרצח להמית את מרצחו .
לשמע הדברים האלה קרץ שירועה שפתיו בלעגי מעוג, וכשמח באהבת רעהו נגש אל הארמוץ ויאמר :הלא תדע הארמוץ כי כמוך אז כמוני עתה?
"מה ירמזון דבריך ,מלכי?" שאל הארמוץ.
"דברי נכחים למבין" ענה שירועה "אתה רצחת את אבי ונאוה לבן הנרצח להמית את מרצחו".
וכהתימו לדבר ,בתק את הארמוץ בשלח אשר שלף מאזורו. הכהו אל החומש והארמוץ נפל אחורנית.
"עתה תעגב על אלמנת המלך" קרא שירוהע.
"ארור תהי בוגד רשע!" קרא הארמוץ בשארית כחו ושפעת דם זרמה מפיו ונפשו יצאה בדברו.
שירועה צוה ויוציאו את המת לקברו — .וישלח ויקרא אל שערהין וכבואה עצובת רוח וחכלילת עינים מדמעה, נגש אליה שירועה ויאמר "הרגעי שערהין היפה בנשים, מנעי עיניך מדמעה, כאשר היית גברת אבי תהיה גבירתי — כוסדראי מת —
"ואתה בן נעות המרדות" קראה שערהין" .רצחתו וגם ירשתו"
"לא בצדק תטפול עלי את העון הזה ,היפה במלכות" ענה שירועה. "לא ידי פגעה בכוסדראי .אך הארמוץ בן מוצדו הבקיע אל הבור אשר היה אסור שם ,ונקם נקמת אביו".
"אבל בדברך עשה!
"חלילה לי ,לא צויתיו לא עלתה על לבי ,ואך להפך, כמבשר בא אלי ,ואקום עליו ואהרגהו נפש ,שאי נא עיניך וראי את שלחי המגואל בדם ,בו המתי את מרצח אבי .
"ועתה שערהין גרשי כל שנאה מלבך, פני אלי וחנני אהבה, ראי שערהין זה לי ימים רבים ואני אהבתיך אהבת נפש, פני אלי היום ושמעני, ושבי לימיני על כסא מלכותי.
"מה יש את נפשך שירועה? כי אהיה לך לאשה אחרי היותי אשת אביך ? —
"הלא ידעת שערהין כי מטעם דתי פרס ומדי יוכל הבן המולך אחרי אביו לקחת את נשיו לו לנשים— .
"בי שירועה! אל תבקש ממני את הדבר הזה — נוצרית אנכי מבטן ומלידה והדבר הזה תועבה הוא לי.
"ואת שערהין תמאני לקבל באהבה את החסד הגדול אשר אני אומר לעשות עמך?" שאל שירועה. "הטרם תדעי כי יש לאל ידי לעשות עמך רע?"
"הרגני נא הרוג ואל תאלצני לעשות הנבלה הזאת".
"לא אותך אמית כי אם את בתך דארא"
"הוי אכזרי רע! איך יקחך לבך לשפוך דמי אחותך?
"איך תקשיחי לבך ,אכזריה ,מבתך יחידתך? הפיקי נא לי רצון ואשמור את דארא כאישון בת עיני.
"למען בתי הנני לתת לך שאלתך .אך השבעה לי כי תשים עיניך על דארא לטובה, תנצרה, תגן בעדה כל ימי חייך.
ושירועה לא אחר וישבע לה בשם אלהי אבותיו את השבועה הקדושה החמורה לבני פרס .אז צנחה שערהין להרים את המטפחת אשר נפלה מידה, ותרים גם את השלח, ותדקרהו בלבה "הנני מתה" אמרה שערהין בנהמת לבה, "טוב לי מות מחיי זימה ,ואתה שירוהע שמור את השבועה אשר נשבעת לי" —
ושירוהע נבהל ונעוה למראה עיניו ויפול על שערהין המתה, וישק לה ויבך בכי גדול ויקרא" :את מוצא שפתי אשמור למענך ,את נפש עדינה ויקרה ,שערהין שערהין מה עשית לי?" —
דברי המלוכה גברו על המלך שירוהע לאין מרפא ולא יכול להתאבל אל שערהין, שמה ושערוריה בכל רחבי ארץ ממשלתו — ותגרת יד האויב פרעה בה פרעות, ויהי ראשית דברו לשלוח צירים אל הקיסר היראקליוס ולשחרו שלום. והיראקליוס נתן לו שאלתו בשמחה ,כי שמע כי האווארים הגעפיתים והבולגארים שבו ויצורו על קאנסטאנטינאפאל בחיל כבד ,ודברו נחוץ לבוא לעזרת עיר מלכותו.
השלום שב אל תלו ושירועה שקד להשיב גם שבות ארצו הסוערה ,להחזיק במעוזי המלוכה ולעשות משפט צדק בעמו .
כשמונה חדשים כלכל דברי מלכותו בדעת והשכל וכל עמיו ועבדיו ראו אור תקוה טובה, כי אך לאמונה יגבר בארץ ולמשפט ישר.
אך חטאים תרדף רעה ובן עשוק בדמי נפש אביו ,לא ימלט מיד עונו. מאווי חמדתו גברו עליו וכאחשורש בשעתו שאל לו המון נשים ,והדת נתנה כי יקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה מכל מדינות מלכותו אל קטיספון הבירה והנערות אשר תיטבנה בעיניו תאספנה אל בית נשיו.
אבל הימים הראשונים כבר עברו וכבר שנה הזמן את פניו .הדבר אשר נעשה כאלף שנים לפנים באין פוצה פה ומצפצף, העיר חמת כל יושבי הארץ בימים האלה. גדולי השרים נועצו נוסדו יחד, קשרו קשר על שירועה ויפלו עליו ויכוהו נפש .וימליכו את אחותו ארצעם־דאקטה תחתיו.
מה אמולה לב דארא העזובה — ומה גדול שברה! אביה ואמה מתו עליה ביום אחד, ועתה הומת גם אחיה אשר שמר את שבועתו ויהי לה כאב — ואחותה אויבתה מאז — צלחה למלוכה.
וארצעם היתה אשת חיל וכבירת כח לב .שבר גאון פרס נגע עד לבבה .והיטיב חרה לה על הקרעים אשר קרע קיסר רומא בארץ ממשלתה ,ותתן את לבבה לבקש עצות להשיב את הערים אשר לקח מידי אביה במלחמה. - ותפנה אל מלך התתרים ותבקש כי יכרות עמה ברית ויחד יבואו מלחמה בשערי רומה. החאן נתן לה שאלתה בחפץ נפש, ויאמר לבוא בברית עמה, ולאות אמת בקש כי תתן לו את אחותה דארא לאשה.
ותקרא ארצעם־דאקט לדארא ותאמר לה :ידוע תדעי כי מלאכי מלך התתרים יבואו הנה ,עמהם תלכי ותהי אשה למלך התתרים.
כשמוע דארא את הדברים האלה חרדה חרדה גדולה ותאמר :בי אחותי ! אל נא תעשי עמדי הרעה הגדולה הזאת ואל תתנני בידי פרא האדם הזה.
"עשי זאת דארא למען שלום ארצנו" ענתה ארצעם דאקט, "עלינו לבוא במסרת הברית את התתרים ,והיו עלינו סתרה מצר ,ומגן מפני קיסר רומא מחריב ארצנו.
"חוסי וחמולי נא עלי אחותי — הלא ידעת את משובת התתרים ועז רוחם ,איככה תוכלי לראות ברעתי ,כי כמעט אראה פניו ומתי"
"ומדוע איפוא לא תדרוך נפשך עז להקריב גם חייך על מזבח שלום ארץ אבותיך?
״הנני ואמותה לטובת ארץ אבותי ,אך התענות תחת יד העריץ הזה ימים רבים למותת — מר ממות!
"יודעת אני מאד דארא ,כי העלם העברי ההוא אשר היה אתנו בארמון אבינו היה טוב לך מן החאן .אך הלא אנכי גבירתך בקולי תשמעי ופקודתי תשמור רוחך.
"אל תשחיתי באף רחמך אחותי" קראה דארא "זכרי כי אב אחד לנו!", ובדברה נפלה אפים ארצה לפני ארצעם דאקט ותבך בכי גדול ותתחנן ותאמר :"ידעתי גם ידעתי אחותי כי שנאתני אף כי חפה אנכי מכל פשע ולא הכלמתיך מעודי .אך אל תטור עברתך ואל תסגירני בידי מלך התתרים ולא אמותה לפניו — הלא אחותך היחידה אנכי, שארית פליטת בית סאססאן, וגואל אין לך זולתי בחיים"
לדברים האלה נכמרו נחומי[1] ארצעם-דאקט ותאמר :יהי כדבריך, הנני להשיב את החאן דבר כי עודך תמאן היות לו לאשה, אך למען לא יחר אפו עלינו, עשה זאת איפוא כמו נחתה תגרת ידי עליך לאלצך ולהעבירך מדעתך, ולבעבור זאת שלחתיך לאחד המבצרים להאסר שמה עד בוא עת רצונך"
"ברוך תהי אחותי, טוב לי להאסר בכלא כל ימי חיי מהיות גברת מולכת בבית מלך התתרים"
בעצם היום הזה שולחה דארא אל אחד מבצרי ההרים. ואת מלך התתרים הודיעו לאמר כי היה תהיה דארא לו לאשה ,אך יעברו ימים אחדים עד שתחפץ העלמה העדינה והרכה להיות אשה לאיש.
- ^ אולי צ"ל רחמי -- ויקיעורך.