בוסתנאי/פרק כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


20) קץ כוסדראי

‫למן היום אשר חתם כוסדראי משפט מות בוסתנאי, סר צלו מעליו‪.‬‬ ‫חלומות נוראים יבעתוהו‪ ,‬על משכבו בלילה ובחזיונותיו נצבה גם תמונת דוד‬ ‫המלך לנגדו כמניף חרבו עליו להכותו נפש. גם יומם לא מצא מנוחה‪ ,‬וקול‬ ‫דברי כפנאי האחרונים אשר אמר "ועתה דע לך המלך כי בעת תחרוץ‬ ‫משפט בוסתנאי למות חרצת גם משפטך‪ ,‬ המלך דוד ינקום דמי נינו האחרון‬ ‫מידך", צללו באזניו לרגעים‪.

כוסדראי היה סר וזעף כל הימים ואפו ועזו על‬ ‫בני ביתו ועבדיו‪ ,‬קשתה עברתו ואכזריותו גדלה מאד, ועל שירוהע בנו חרה‬ ‫אפו מאד ומעת קם מחליו לא ראה עוד את פניו‪ .‬ואך שערהין רעיתו‬ ‫היא לבדה יכלה לנחמהו כמעט ולהניס עצבתו לפעמים‪ — .‬

ומאז פנתה לו‬ ‫ההצלחה ערף במלחמתו את רומא‪ ,‬לא מצא עז בנפשו לצאת בראש‬ ‫צבאותיו‪ ,‬כי בא מרך בלבבו, פלצות אחזתהו כל הימים‪ ,‬ אשר על כן רפו גם‬ ‫ידי אנשי הצבא‪ ,‬ולא יוכלו להחזיק מעמד כנגד צבאות רומא, ‬אשר‬ ‫מלאו רוח גבורה את פני הקיסר היראקליוס אשר התיצב בראשם בכל‬ ‫קרב ומלחמה והתענה עמם בכל אשר התענו‪.‬‬

‫לשנה הבאה שב היראקליוס ויבקיע בארץ פרס.‬ אך בעודו הולך‬ ‫הלוך וגבור על חיל פרס בארצם‪ ,‬קרבו הפרסיים אל קאנסטאנטינאפאל‬ ‫ויצורו עליה‪ ,‬כוסדראי ראה הצלחת היראקליוס ויחר לו מאד ויחגור‬ ‫שארית חימה ויאסוף חיל גדול ועצום ויחלקם לשלש מחנות. את המחנה‬ ‫האחת בת חמשים אלף איש מלומדי מלחמה נושאים רומחי זהב, שלח‬ ‫לקדם פני היראקליוס‪ ,‬את המחנה השניה הצביא לערוך מלחמה על‬ ‫טהעאדאר אחי היראקליוס, ‪ והמחנה השלישית תחת פקודת שר צבאו הגדול סארבאר יצאה לצור על קאנסטאנטינאפאל ולהחריבה‪.‬‬

‫אל המחנה הזאת ארח לחברה גם מלך האווארים בראש שמונים אלף ‫איש חיל מאוסף מעמים רבים‪ ,‬אווארים, געפיטים‪ ,‬בולגארים וסלאווים‪ ,‬שתי‬ ‫המחנות האלה הקריבו אל עיר המלוכה ויחריבו את מגרשיה פערא וגאלאטא. ‫

נכבדי העיר ושועיה יצאו לנסות דבר אל מלך האווארים אולי יקח כפר‬ ‫העיר מידם וישוב ממנה‪ ,‬אך הוא צוה ויפשיטו את בגדיהם וישלחם ערומים‬ ‫אל שערי העיר‪ .

‬השמועה באה אל היראקליוס כי עיר מלכותו בצרה גדולה‬ ‫וישלח שנים עשר אלף איש נושא צנה מחיל צבאותיו קאנסטאנטינאפאלה‬ ‫להגן עליה‪ ,‬הגדוד הזה בא ואנשי העיר החליפו כח ויתעוררו לעמוד על‬ ‫נפשם‪ ,‬עשו חשבונות מחשבת חושב וימטירו פחים אש וגפרית ואבנים גדולות‬ ‫על הצרים המבקיעים בחומות העיר עד כי נלאו הצרים וישובו מעליה‪.‬‬

‫וגם על אניות המלחמה אשר למלך האווארים בים השחור הגיחו הרומאים‬ ‫ויכום מכה רבה‪ ,‬ומלך האווארים ראה כי אזלת ידו, פנה וישב לו אל ארצו‬ ‫עם חילו, אך סארבאר שר צבא הפרסיים לא נחת מפני הרומאים ויתחזק‬ ‫לערוך מערכה‪.‬‬

‫והיראקליוס אשר ידע את כוסדראי כי בשריו לא יאמין ואוהביו לא‬ ‫זכו בעיניו, התחכם לו ללכדו ברשתו, וישלח אנשים חרש אל כוסדראי‬ ‫לרגל‬ ‫בסארבאר ולתתו כבוגד באדוניו‪ ,‬וכוסדראי נתן אזן קשבת‬ ‫ללשון שקר וישלח פתשגן כתב פקודה בסתר אל שר הצבא השני אל‬ ‫קאדריגאן לכרות את ראש סארבאר ולשלחהו אליו דעסטאגערדה‪ .‬

אך‬ ‫פתשגן כתב הפקודה הזאת הגיע ליד סארבאר. ובראותו את דבר מלכו‬ ‫הערים גם הוא לשים נוספות עליה, שמות ארבע מאות איש מפקידי הצבא‪,‬‬ ‫לאמר‪ :‬כי על כלם יחד חרץ המלך משפט מות‪.

ויאסוף אליו כל שרי הצבא ‫ופקידיהם ולעיניהם מסר את פקודת המלך ליד קאדריגאן. ‬ויאמר‪ :‬קרא נא‬ ‫קאדריגאן את פקודת המלך‪ ,‬אתה צווית להכרית ראשי וראשי ארבע מאות‬ ‫איש מפקידי החיל הנקובים בזה ולשלחם אליו,‬ מהרה ועשה כדבר המלך‪.‬‬

‫קאדריגאן נבהל משמוע כדבר הזה‪ ,‬ואש חמתו נשקה בו, וכל שרי‬ ‫הצבא התקצפו קצף גדול‪ ,‬וימתיקו סוד ופה אחד גמרו אמר להסיר את‬ ‫כוסדראי ממלכותו‪ ,‬כי לא יאתה ‬לו — עמדו ויקחו דברים את ראשי‬ ‫השרים בקאנסטאנטינאפאל‪ ,‬כרתו ברית וימהרו וישובו ארצה פרס‪.‬‬


‫בין כה וכה הפליא היראקליוס לפעול גבורות בארץ פרס,‬ כי התחבר‬ ‫את מלך הטירקים אשר אמר לו לתת את בתו איירוקסיא לו לאשה, ‫וגם כוסדראי לא התרפה במלחמה ולא צר כחו ויאסוף עוד חיל גדול ועצום‬ ‫מאד, חמש מאות אלף איש. אפס לא מצא עז בנפשו גם הפעם לצאת לפני‬ ‫חילו.

על יד הנהר חדקל מקום שם עמדה ננוה העיר הגדולה לפנים‪ ,‬נגשו‬ ‫שתי המערכות למלחמה,‬ ברעש ורגז נלחמו וחללים לאין ספורות מלאו את‬ ‫שדה הקטל‪ .‬אך הרומאים התחזקו ויכו בפרסיים מכה גדולה מאד והנשארים‬ ‫לא החזיקו מעמד ויהפכו ערף — אז נפתחה כל ארץ פרס לפני היראקליוס‬ ‫וילך למסע מלחמותיו הלוך וכבוש עד בואו דעסטאגערדה וילכדה, אחרי‬ ‫אשר נמלט כוסדראי הוא נשיו וילדיו אל קטיספון.‬ היראקליוס החריב את‬ ‫העיר הנפלאה אשר בנה כוסדראי בשלל עמים רבים וכל הבנינים הנפלאים‬ ‫מעשה יד פערהאד הרס בעברתו‪ ,‬ואנשי חיל רומא נשאו שלל רב, כסף‬ ‫וזהב אין קצה לסגולה, מדעסטאגערד הבירה יצא היראקליוס לבוא אל‬ ‫קטיספון. ויהי בהחזיקו בדרך כמעט הקריב אל קטיספון והנהר ארבע מלא‬ ‫על כל גדותיו לפניו ומעברות אין לעשות, וינחם היראקליוס מרדוף אחרי‬ ‫כוסדראי והשיגהו‪ .‬והימים ימי גשמים והקור גדול‪ ,‬וירא היראקליוס וישב‬ ‫ויחנה בגליל טוירים‪ ,‬ואנשי הגליל הזה כלכלו אותו ואת כל מחנהו כל‬ ‫ימי החרף‪.‬‬

‫וכפנות יום הצלחת כוסדראי לערוב‪ ,‬ושבע קלון ובוז נמלט אל‬ ‫קטיספון‪ ,‬עברו כעסו ועז עברתו בלע כל עצתו,‬ בנאמניו לא האמין‪ ,‬ועל‬ ‫נקלה טרף אפו ולא חמל‪,‬ אימה ופחד נפלו על גדולי השרים, ‬ומתגרת‬ ‫חמתו חרדו לרגעים‪ .‬אז נועצו נוסדו יחד עשרים ושנים אחשדרפנים ויבואו‬ ‫אל שירוהע ויאמרו לו, אביך לא ידענו מה היה לו, כי עזבו רוח‬ ‫מבינתו ובשריו יחצוב כצר ואויב‪ ,‬הננו ונסירהו ממלכותו ונמליכך‬ ‫תחתיו‪.‬‬

‫ושירוהע לא אחר להעתר לשאלתם‪ ,‬כי כבר חכה לעת כזאת, ‬‫האחשדרפנים הלבישוהו ארגמן‪ ,‬ויציגוהו לפני העם, ‬ויקראו: מלך שירועה!‬

‫ושירועה עמד ויברך את העם ויאמר‪ :‬כי למשפט צדק ימלוך בארץ‪ ,‬ירבה‬ ‫משכרת השכירים אנשי החיל, ימהר לעשות שלום עם היראקליוס,‪ ‬והנחה‬ ‫יעשה למדינות מלכותו‪ .‬כל העם ואנשי החיל שמעו דבריו בשמחה ויכו כף‬ ‫ויריעו תרועת שמחה ויקראו‪ :‬יחי המלך.‬

אז מהרו המתקשרים ויבואו אל‬‬ ‫ארמון המלך ויפלו על כוסדראי, ‬ויאסרוהו בכבלי ברזל ויסחבוהו ויתנוהו‬ ‫בבור הכלא, ושירועה תפש את המלוכה‪.‬‬


‫בירכתי בור אפל וצר כרע שכב כוסדראי, במחשכים כמתי עולם‬ ‫אור עמו וארצו; איך נגדעת לארץ אדיר במלכים! איך שחות שפלת גאון‬ ‫אדירים! כוסדראי, אלפי רבבות נחתו מפניך, חלו ורעדו לזכרך‪ ,‬אלפי רבבות‬ ‫התכחשו לך, אצו וחשו למצוא חן בעיניך, איך השלכת כאחד הנבלים‬ ‫לבור נאלח ונרפש, אסיר עני וברזל‪ .‬לחם נקודים מעדני שולחנך, מי ביצה‬ ‫מסך שקויך, החולד והעכבר מתי סודך, ויליל אנקתם זמירות משורריך‪.‬‬

‫אך כל העני והעמל הזה‪ ,‬כל הצרה והמצוקה אשר מחוצה לו, כאין וכאפס ‫מול נגעי לבבו ופצעי נפשו פנימה. גדודי חזיונות מבהילים‪ ,‬חבל תמונות‬ ‫איומות תעבורנה בסך לפניו חליפות וצבא עמו‪ ,‬אלפי נפשות נקיים אשר‬ ‫טרף באפו הרג ולא חמל למלא מאווי גאונו ושכיות חמדתו‪ ,‬נפשות בית‬ ‫דוד אשר הוציא להורג למרות שבועתו‪- .‬ כל אלה חברו יחד במחזה‬ ‫להדאיב נפש המלך הזקן תכלית דאבה‪.‬‬ ‫‪ ‫ימי תרועת המלך החדש חלפו עברו וחדות העם השמחים לקראת‬ ‫כל תמורה וחליפה שככה‪ .‬יושבי העיר קטיספון זכרו את מלכם כוסדראי‬ ‫ואת אשר נגזר עליו ויתעצבו אל לבם, נכמרו נחומיהם עליו‪ ,‬וידעו כי‬ ‫הרבו לפשוע‪ .‬

הדבר נודע לשירועה ויחרד וירא כי אין טוב לפניו כי אם‬ ‫לשום קץ לחיי אביו, ולא יהיה לו עוד למכשול ולפוקה, אך אין איש מאנשי‬ ‫סודו אשר הרהיב עז בנפשו לשלוח יד בכוסדראי אשר מלך בגאון תפארת‬ ‫זה ימים רבים. ירא וחרד התהלך שירועה בארמונו, נבהל ונדהם מקול עלה‬ ‫נדף‪ ,‬מה יעבור עליו אם ינחם העם אל הרעה ‬אשר עשו לאביו‪ ,‬ומה תהי‬ ‫אחריתו אם ישובו והשיבוהו למלכותו?

בהלך נפשו ובהשתונן כליותיו למצוא‬ ‫נתיבה להרוחתו וישועתו, והנה איש מבקש לראות את פניו, ולדבר עמו בסתר, האיש הזה הוא הארמוץ בן השר מוצדו אשר המיתו כוסדראי‬ ‫בחרונו בצאתם לצוד ציד, השריד האחד אשר נמלט על נפשו מכל בני בית‬ ‫אביו אשר הוצאו להורג למנוחת כוסדראי‪ ,‬גחלים תלהט נפשו לעשות נקמה‬ ‫בכוסדראי ולהשיב על ראשו דמי אביו וכל בני משפחתו‪.‬‬

‫"אם את נפשך אדוני המלך" אמר הארמוץ אל שירועה "כי אכונן‬ ‫כסא מלכותך, תשיב לי את אחוזת נחלות אבי, ‬ואת תור מעלתו וכבודו, ‫אף את שעהרין אשת המלך תתן לי לאשה"‬

‫שירועה נבהל לשמוע הדבר הזה מפי הארמוץ‪ ,‬כי גם נפשו חשקה‬ ‫בשעהרין וכבר אמר בלבבו לקחתה לו לאשה אחרי מות אביו‪ ,‬ומדתי‬ ‫פרס ומדי אין מעצור לדבר הזה ולא רע בעיני העם‪ .‬אך חרדתו לנפשו‬ ‫גברה על תאוותו, ‬ויאמר להארמוץ לתת לו כל משאלותיו‪ ,‬ולא אחר ‫הארמוץ וילך אל הבור אשר המלך אסור שם וחרבו שלופה בידו‪.‬‬

‫"האם ידעת מי אנכי? שאל הארמוץ את המלך בלעגי מעוג.

"אתה — הנך" ענה המלך וכל עצמותיו רעדו "דוד המלך אתה, ובאת‬ ‫לנקום נקמת דמי צאצאיך מידי".

"תעית בשפטך" ענה הארמוץ‪ ,‬אני — הנני בן השר מוצדו אשר‬ ‫הרגת באפך לעת הציד‪ ,‬הוי בוגד עריץ רשע ורע! עתה באתי להשיב‬ ‫בראשך גמול פשעיך הרבים‪.‬‬

‫וכוסדראי כרע נפל וישא ידיו האסורות בזיקים ויבך ויתחנן לאמר: ‫חוסה חמול נא עלי הארמוץ שא לפשעי אך הפעם‪ ,‬לבי אומר לי, כי ינחם‬ ‫העם על הרעה אשר עשו עמדי‪ ,‬יזכרו ישובו ישיבוני למלכותי או אז אגדיל‬ ‫כבודך ועשרך והיית השני במלוכה‪.‬‬

‫"אין רחמים לך רוצח אכזרי‪ ,‬מות תמות !‬

‫"האם נאוה לך לשלוח יד במלכך?" הוסיף כוסדראי להתחנן. ‬אם לך איש צעיר לימים יאתה ‬לשפוך דמי סאססאן הקדושים? הלא רוצח מלכך‬ ‫יקראו לך, יקללוך כל בני האדם ואשמת כל ימי חייך‪.‬‬

"נאוה לבן הנרצח להמית את המרצח" אמר הארמוץ, נגש והניף חרבו‪,‬‬ ‫וראש כוסדראי התבוסס בדמו‪.‬‬

‫כה תמו ימי כוסדראי השני‪ ,‬הגדול והאדיר בכל מלכי פרס מבית‬ ‫סאססאן‪.‬‬