בוסתנאי/פרק כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


23) מחמד

מראש אמרנו כי מחמד היה נבער וריק מכל מדע ולמוד אף לא‬ ‫ידע ספר ולא אמן ידו לכתוב, ומה גם מתי סודו הערבאים הבאים בבריתו‬ ‫לא ידעו ולא הבינו במלאכות מחשבת אלה כל מאום‪ ,‬אשר על כן לקח‬ ‫לו הנביא האוילי הזה איש עברי ושמו אברהים למזכיר וסופר‪ ,‬אל‬ ‫האיש הזה פנה אחאי בבואו אל מדינה ויגש אליו ויאמר‪:‬‬

"שמי אחאי‪ ,‬איש יהודי אנכי מילידי פרס‪ ,‬רע הנשיא בוסתנאי‬ ‫וחברו"‪.‬‬

"רע הנשיא ההוא" שאל אברהים "אשר הוציאו כוסדראי מלך פרס‬ ‫להורג?‬

"שמועה לא נאמנה הקיפה את כל הארץ ותבוא גם עדיך" ענה‬ ‫אחאי "בוסתנאי חי ובעוד ימים אחדים בוא יבוא הנה‪ .‬אך אם אתה ‫לו שמעני אשאלך והשיבני, הלא קרוב אתה אל מחמד והנך לפניו תמיד‬, ‫מדוע זה לא עמדת להליץ טוב על אחיך? ואיכה לא השבתו מעשות ‫בהם שפטים נוראים?‬

‫"בדברך כזאת פיך ענה בך, כי מארץ רחוקה באת ולא ידעת את‬ ‫מחמד‪ ,‬את עז אפו וקשי ערפו‪ ,‬לא אחת ולא שתים חליתי פניו הרביתי‬ ‫תחנה‪ ,‬כי יחוס וירחם על אחינו האומללים‪ ,‬אך לבו יצוק כמו אבן‪ ,‬לא‬ ‫ידע רחם, ‬ורוחו בוער שלהבת קנאה, וישמח כי יחזה נקם —‬

‫"האמנם יש את נפשך אברהים לעזור אם תוכל?‬

"בכל לבבי ובכל נפשי"‬

‫"אם כן הדבר עשה זאת איפוא הביאני לפני כַאיפָה‏‏[1] אשת מחמד‬ ‫ואנסה דבר אליה, הלא בת עמנו היא‪ ,‬אולי לא שכחה עוד את עמה‬ ‫ואת מולדתה‪.‬‬

‫"הקשית לשאול" ענה אברהים "שאל ואפתח לפניך שערי גן עדן‬ ‫ואובילך מבינות לכרובים ולהט החרב המתהפכת, בית נשי מחמד סגור‬ ‫ולא יפתח‪ ,‬וכל האיש הקרב אליו אחת דתו למות‪.‬‬

‫"הבה עצה אולי תמצא נתיבה לשלוח אליה שליח חרש, ואשים דבר‬ ‫בפיו‪.‬‬

‫"אולי — "‬

‫"הגד יגיד לה כי תאמר למחמד‪ ,‬חלום חלמה והוגד לה כי בימים‬ ‫האלה יבוא נין דוד המלך למדינה ויבשר לו בשורות טובות‪ .‬הואילה‬ ‫אברהים ותן נפשך להריץ אל כאיפה את הדבר הזה בסתר‪ ,‬כי בו תלואים‬ ‫חיי בני ישראל יושבי וואדי־אל־־קארא, ואך בו צפונה ישועתם‪.‬‬

אברהים הבטיח נאמנה לעשות את כל אשר יוכל‪ ,‬ובכן מצא לו איש‬ מסריסי מחמד‪ ,‬נאמן בבריתו‪ ,‬וישם את הדבר הזה בפיו, ‬והסריס מלא אחריו‬ ‫לא הפיל דבר מכל אשר נאמר לו‪.‬‬

‫כאיפה היתה מבנות שבט נאדהיר אשר התיחשו לזרע אהרן הכהן. ‬‫ותהי אשה אל המשורר היהודי כנִנְיָה‪ ,‬ ובנפול בעלה במלחמה אשר נלחם‬ ‫מחמד בבני ישראל, הלכה היא שבי לפני צר‪ ,‬מחמד ראה אותה את יפיה‬ ‫ואת טוב טעמה ונפשו חשקה בה ויאלצה להיות לו לאשה, ארבע עשרה‬ ‫נשים היו למחמד ואת כאיפה אהב מכל נשיו וימשוך לה חסד‬ ‫אהבתו‪ ,‬וכאיפה רוחה נאמנה עם דתה ועם בני עמה‪ ,‬ולא סרה אל משמעת‬ ‫מחמד כי אם מיראתה אותו‪ .‬ולזאת איפוא בשמעה את אשר צוה‬ ‫עליה אברהים מזכיר מחמד, גמרה אמר למלא אחריו‪.‬‬


ויהי ביום המחרת וכאיפה אמרה לרכוב לשוח‪ ,‬סריסי מחמד הביאו לה‬ ‫את הגמל חבוש כר יקר מאד, ויעמידוהו לפני פתח ביתה, כאיפה יצאה‬ ‫ותאמר לעלות על הגמל והנה אין סולם עמו לעלות עליו‪ ,‬וימהר מחמד‬ ‫ויכרע וישח ויאמר: בי כאיפה היקרה בנשים בת אהרן הכהן‪ ,‬אחי משה‬ ‫הנביא‪ ,‬יהי נא גבי הדום לרגליך לעלות על הגמל‪.‬‬

‫"מה רב טובך אדוני הנביא ! אמרה כאיפה‪ ,‬ויען כי הגדלת עמך‬ ‫חסד אהבתך היום, הנני גם אני לשמח נפשך בבשורה טובה.

"ספרי נא רעיתי תמתי! חבצלת וגן אלהים !‬

‫"אתמול בנפול עלי תרדמה ראיתי איש זקן נכבד אחד בחלומי ויאמר ‫לי כי הוא דוד הנביא (כן יקרא דוד המלך בפי הערביים) וצוה לי להגיד‬ ‫לך כי בימים האלה ישלח את נינו לחדות נפשך בבשורה טובה‪.‬‬

‫"ברוכה את היפה בבנות יהודה‪ ,‬וברוכה תהי כי שמחתני בדבריך‬, מי יתן ובא דבר חלומך‪.‬‬


‫בעצם היום הזה באו צירים שלוחים אל מחמד מאת היהודים‬ ‫‫יושבי וואדי־אל־קארא ומאת הערבים יושבי העיר תקיף‪.‬‬ ‫על שני השבטים האלה קרא מחמד מלחמה ‬והזהיר בם כי יפקדם בחרב אם לא‬ ‫יבואו בברית האישלאם. צירי שני השבטים האלה באו כאחד ויעמדו לפני מחמד‬ ‫אך צירי תקיף נגשו ראשונה וראש המדברים פתח פיו ויאמר: נביא אלהים!‬ ‫הננו להגיד לך כי נכונים אנחנו לבוא במסרת ברית האישלאם אך נפשנו ‫בבקשתנו כי רק שלש שנים תתן לנו לעבוד את אלהינו לאט‪ ,‬גם לא תאכף‬ ‫עלינו לשאת תפלה‪.‬‬

‫"העבודה לאלילים אלמים תועבת אלהי אמן" ענה מחמד "ואיך ‫נבערה עצתכם לעבדם עוד שלש שנים, ומה היא העבודה באין תפלה ?‬

‫"הואילה ותנה לנו אך שנה אחת והעתר לנו כי נעמוד על רגלינו בהתפללנו"

‫"לא אוכל לתת לכם שאלתכם זאת‪ ,‬אלהי שמים וארץ קורא אליכם‬ ‫לעבודתו ואנכי מה ?‬

‫"הגדל חסדך עמנו‪ ,‬נעבדה נא את אלהינו לאט רק ששה חדשים‬ ‫או חדש ימים —‬

‫"אף לא שעה אחת" —‬

‫הצירים החרישו חפו ראשם‪ ,‬ומחמד צוה לשר צבאו אמאר לקחת גדוד‬ ‫מאנשי חילו וללכת עם הצירים אל תקיף ולשבר את פסילם לאט לרסיסים.

‫‫אמאר והצירים פנו וילכו‪ ,‬ובוסתנאי נגש ויאמר‪:‬‬

‫"אשריך מחמד וטוב לך כי תשבר את הפסילים ומצבותיהם תגדע‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬אוי לך אם תאבד את עבדי אלהים חיים ומלך עולם‪.‬‬

‫"מי אתה זה האיש ? שאל מחמד‪ ,‬בחמת אפו, כי תרהיב בנפשך‬ ‫עז לדבר אלי כדברים האלה ?‬

"חטר מגזע דוד הנביא אנכי ! ענה בוסתנאי‪.‬‬

‫"האתה ‬זה נין דוד ? כבר גלו אזני כי בוא תבוא, המלאך גבריאל ‫נראה אלי ויאמר‪ :‬נין דוד הנביא יבוא אליך למדינה ויבשרך בשורות‬ ‫טובות‪ — .‬אי לזאת חושה הגד נא לי את אשר עמך‪.‬‬

‫"אם כן איפוא שמע מחמד את אשר הגידו לנו אבותינו הקדושים‬ ‫עליך ועל עמך. אחרי אשר החריבו הרומאים בני אדום את בית מקדשנו‬ ‫בירושלים‪ ,‬היה בקרבנו איש חכם וקדוש אחד ושמו רבי שמעון בן יוחאי‪,‬‬ ‫האיש הזה שמר עברתו לרומאים מחריבי בית תפארתנו‪ ,‬ולא נזהר בלשונו‬ ‫לתת בהם תהלה‪ .‬הדבר הגיע אל אזני קיסר רומא, ויצו להמיתו‪ ,‬ויברח‬ ‫רבי שמעון ויסתר במערה ויהי שם שלש עשרה שנה‪ ,‬ואלהים עשה עמו‬ ‫נפלאות לכלכלו במערה ההיא כל הימים האלה, אף מלאכו שלח לו ללמדו‬ ‫סתרי פליאות-יה ולגלות לו מראש את אשר יהיה באחרית הימים, ‬אז‬ ‫ראה רבי שמעון בן יוחאי אותך ואת מלאכותך, ראה כי כאברהם אבינו‬ ‫ואביך, ‬תעמוד לקרוא בשם אלוה אחד‪ ,‬ובחרב שלופה תכריע עמים רבים‬ ‫לקבל עול תורתך עליהם‪ ,‬ראה כי תפרוץ ימה וקדמה‪ ,‬וממשלתך תגדל‬ ‫ונסבה עד אפסי ארץ, ואימה חשכה נפלה עליו ויקרא: ה' אלהי‪ ,‬האם‬ ‫אין די לנו ברומאים בני אדום‪ ,‬כי תקרא ותעמיד גם את בני ישמעאל‬ ‫לכלותנו !

וה' שמע בקול עבדו רבי שמעון ומלאך פניו נראה אליו בחזון‬ ‫ויאמר‪ :‬אל תירא ואל תחת בן אדם — ה׳ יתן עז וממשל לבני ישמעאל‬ ‫להצילכם מיד הרומאים‪ ,‬נביא יקים להם כרצונו*) ממלכות רבות יכבשו‬ ‫וגוים עצומים יכרעו לפניהם וחתיתם יתנו על הרומאים -

‬ועתה הנה באה‬ ‫ונהיתה‪ ,‬אתה הוא הנביא אשר הראה המלאך את רבי שמעון בן יוחאי‬ ‫במחזה‪ — .‬את ממשלת האלילים תעקר ותמגר מקרב עמים רבים, ותורה‬ ‫מאתך תצא לגוים אדירים — ומדוע זה איפוא תשיב צור חרבך גם על‬ ‫היהודים עבדי אלהים חיים, הלא למחיה שלחך אלהים להם‪ ,‬למגן ומושיע‪,‬‬ ‫ואיך נהפכת להם לאויב ומתנקם ?‬

‫"ואיזה דרך באה הנבואה הזאת אליך? שאל מחמד.‬

‫"הא לך הגליון הזה" ענה בוסתנאי "ובו הנה כתובה בכתב עתיק‪,‬‬ ‫את הגליון הזה נתן לי אבי זקני‪ ,‬ראש חכמי ישראל"

‫מחמד לקח את הגליון מיד בוסתנאי ויתנהו אל מזכירו אברהים לקראו‪,‬‬ ‫אברהים קרא עברית ותרגמו לפני מחמד ללשון ערבית.

מחמד השתאה לשמוע דברי הגליון‬ הזה ונפשו יצאה בשמעו, ‫ולא יכול מחמד להתאפק לכל הנצבים עליו‬ ויצו ויצאו כל האנשים מעליו ‫ורק בוסתנאי נשאר לבדו, ויפנה מחמד אליו‬ ויאמר:

‫"מה שמך ?‬

‫"שמי בוסתנאי, שם אבי היה הונא‪,‬‬ ואבי אבי נקרא חנינא נשיא ‫היהודים‪ ,‬חוטר מגזע דוד מלך ישראל"

‫"ברוך בואך בוסתנאי‪ ,‬ברוך בואך בצל קורתי — ראה אנחנו פה‬ ‫רק שנינו אין איש אתנו‪ ,‬הגד נא דבר אמת האם נכונים ונאמנים דברי‬ ‫החזיון הזה אשר הבאת לי ?‬

"כנים הדברים‪ ,‬אין בהם נפתל ושקר"

‫"ומדוע איפוא לא בחר לו ה׳ נביא מקרב בני ישראל ?‬

‫"עוד לא הגיעה עת הרצון" ענה בוסתנאי "עוד לא טהרו בני האדם‬ ‫ולא הזכו לקבל תורת ישראל בעצם טהרתה, ‪ ודע לך מחמד כי אם גם הקימך ה' ללמד תורה לרבים עמים, לא נקראת כי אם לסקל המסלה לפנות‬ ‫הדרך לפני תורת ישראל — אשר תגלה ותראה בהדרה באחרית הימים.

"בוסתנאי! אמר מחמד "בואה גם אתה בברית האישלאם‪ ,‬וכל‬ ‫אחיך היהודים ימשכו אחריך‪ .‬ואנכי אתן לך את בתי לאשה, ‬ואחרי‬ ‫תעצור בעמי"

‫״כדברים האלה" ענה בוסתנאי "דבר אלי כוסדראי מלך פרס ולא‬ ‫שמעתי אליו וגם אתה אל תשחת דבריך הנעימים‪ .‬אנכי לא אבגוד‬ ‫באמונתי‪ ,‬אך מה לך מחמד וליהודים ? הן כל הארץ לפניך ומשלת בגוים‬ ‫רבים, הבאים בבריתך יכבשו ארץ מצרים, סוריא‪ ,‬ארם נהרים, פרס‪,‬‬ ‫יכוננו להם כסא באפריקא‪ ,‬ותקעו להם יתד בהישפאניא, ומה יועילוך‬ ‫היהודים המעטים האלה‪ ,‬הנח להם ויעבדו את אלהיהם כאשר עבדוהו‬ ‫עד היום‪ .‬ואתה הסכת ושמע‪ :‬ה׳ נתן עז וממשל לבני ישמעאל למען יהיו‬ ‫סתרה על היהודים ומגן בעדם‪ ,‬ולא למען הכריתם ואבדם. - הקשיבה‬ ‫לקול דברי בן אבדאללה ושמע עצתי ! — צירי וואדי־אל־קארא באו לחלות‬ ‫פניך ומחכים לחסדך, העתר להם ומשוך להם חסד וידעו כי מעתה תפלה‬ לטוב את היהודים שומרי תורת משה‪.‬‬

‫"יהי כדבריך" אמר מחמד "ואתה עמוד עמדי ונחני בעצתך הטובה‬ ‫תמיד״‬

‫ברק ותלק הביאו את הבשורה הטובה לאחיהם בני וואדי־אל־קארא‬ ‫כי נעתר מחמד לשאלתם‪ ,‬לעבוד את אלהיהם באין מפריע‪ ,‬ובוסתנאי‬ ‫ואחאי נשארו במדינה‪.


הערה *) המאמר הזה נמצא כצורתו בס׳ נסתרות דרבי שמעון בן יוחאי דפוס‬ ‫שאלוניקי שנת 1743.‬‬: ‬‬
  1. ^ ראו ערך צפיה בויקיפדיה העברית וSafiyya bint Huyayy בויקיפדיה האנגלית