בוסתנאי/פרק יט
19) הברית הופרה
"רבות רעות וצרות עברו עליכם מתגרת יד עובדי האלילים" אמר המלך אל הפאטריארך ,בשבתו עמו על השולחן "שש עשרה שנה ראיתם עמל ותלאה בשבט עברתם— .
״אהה ! מי יספור את המון הרעות שבעה נפשנו״ ענה מאדעסטוס, יקצר כח כל סופר מהיר לצייר את כל התלאה אשר מצאה את הכנסיה הקדושה — .ומה רבה איפוא שמחתנו היום לראות אור פניך מלכנו ,עבד נאמן לאלהינו, מופיע בהדרו בעיר הקדושה ,ועובדי האלילים כעשן כלו ממנה, כן יאבדו כל אויבי אמונתנו מפניך וכן תכריעם כולם לטבח.
"הנני שב קאנסטאנטינאפאלה" אמר הקיסר אל הפאטריארך "כי דברי נחוץ להגן על עיר מלכותי , ולהצילה מיד הפרסיים החונים עליה. ועתה אדוני ואבי הקדוש היש לך דבר לשאול ממני שאל ואתן לך בטרם אלך.
"האמנם יש לי שאלה לשאול ממך מלכי ואדוני .אך ...
"יבואו נא דבריך אבי ,ואנכי הנני לעשות רצונך ככל אשר תהיה לאל ידי".
"לא לנפשי שאלתי אדוני! אך בשלום הכנסיה הקדושה כל ישעי וחפצי ולמענה אדיר במלכים אבקש! עשה נקמה באויביה בשונאי אמונתך הנתונים בידך.
"ומי המה האויבים האלה?
"היהודים" ענה הפאטריארך "המה עמדו לישע כוסדראי מלך פרס בהבקיעו בעיר הקדושה ,והרבו להרע ולהשחית בנוצרים יותר מן הפרסיים. תשעים אלף נוצרים הרגו לפי חרב ,את בתי תפלותינו הרסו וכלי הקדש שברו חללו ,את הקלאסטרים שלחו באש ואת הפרושים והפרושות המיתו, ועתה מושל צדיק לך נאוה לנקום נקמתנו ,ולשלם על יתר לעושי עול".
הקיסר פנה אל היהודים העומדים לפניו ויאמר " :בנימין! אמנם כן נתנו יד אל הפרסיים, אתה ואחיך בני עמך לעת אשר כבשו את ארץ ישראל ?
"אכן כבר נודע לך הדבר אדוני ומלכי" ענה בנימין.
"ומדוע איפוא עשיתם כזאת" ?
"אמרנו כי יהיו הפרסיים סתר עלינו מצר ומציק" ענה בנימן, "ממשלת רומא הכבידה אכפה עלינו עד להשחית, מאז באו מלכיה במסרת ברית הנוצרית נהפכו לנו לאויבים ,ונצבו כצרים להדיח עלינו כל רעה בגלל אמונתנו, הכהנים והפרושים חפשו עולות לנו, והמושלים רדו על ידיהם למרר את חיינו ולהדאיב את נפשנו כל היום ,מן המצר נשאנו עין מאין יבוא עזרנו, שתנו עצות בנפשנו ,ואמרנו הפרסיים לא הרעו לאחינו מעודם , דבר אין להם עם דתנו ,אולי נמצא מנוחה גם אנחנו בצלם , אף הבטח הבטיח לנו כוסדראי להשיב שבות בית דוד מלכנו ולתת לנו את ארץ אבותינו .אי לזאת ארחנו לחברה עם הפרסיים כבוא גדודיהם בארץ ועמהם המון רב מאחינו יושבי בבל.
"אך מדוע הרגתם תשעים אלף איש נוצרים?" שאל הקיסר "מדוע הרסתם את בתי תפלותינו, מדוע זה הרביתם להרע ולהשחית באין חמלה?
"מלכי ואדוני! ענה בנימין "אל תתן את אזנך להקשיב דברים כאלה. חלילה לעבדיך היהודים לעשות התועבות הגדולות האלה. בעמדנו בקשרי המלחמה ,דרכנו קשתנו, שלפנו חרבנו כמשפטי המלחמה ,אך כמעט הבקעה העיר והפרסיים השיטים והתתרים פשטו לבוז את בתי התפלות לנוצרים ולעשות משפטים ביושבי העיר .פנינו אנחנו, הנשיא הונא אבי העלם הזה שר צבאות היהודים הפרסיים, ואני עבדך ,והעם אשר ברגלינו אל כותל המערבי של בית מקדשנו ,להשתחוות לפני ה׳ אלהינו ולהתפלל. -
"שקר אתה דובר יהודי! קרא מאדעסטוס בקול גדול. "היהודים התעיבו עלילה מאד, הלא קניתם נוצרים מיד שוביהם עובדי האלילים לשחטם כצאן טבחה ,הלא ! —
"האם בעיניך ראית זאת אדוני הפאטריאך?" שאל בנימין.
"הנך רואה אדיר במלכים!" קרא הפאטריארך בחמת אף "את עזות היהודים כי גדולה מאד ,הפרושים הקדושים ספרו לי את אשר ראו עיניהם, והיהודי הזה ירהיב עז בנפשו לתתם לטופלי שקר — ועתה שמע נא אדוני הקיסר ודע לך כי לא יהיה אלהים בעזרך לרדוף את כל אויביך עד אשר תשב גמול על היהודים.
ובוסתנאי אשר עמד עד כה כמחריש ענה ואמר :"אדוני ומלכי, לבנו נכון ובטוח כי תדין למזור דיננו כי הלא נשבעת לנו להגן בעדנו ולהסך עלינו" ,ואל מאדעסטוס פנה ויוכח בדברים, כי שקר ענו ביהודים להתגולל עליהם ולשום להם עלילות דברים אשר לא עשו .אף נסה להעיר רחמיו על היהודים ולשאת פניהם על אשר היו בעוזרי הפרסיים. אך מאדעסטוס עמד כסלע מצוק בלב ימים ,הקשיח את לבבו ולא התרפה להעיר לנקמה את היראקליוס.
היראקליוס שמע את כל דברי התוכחות האלה ,ולא לקחו לבו להדיח רעה על היהודים אשר היו בעוזריו, ויאמר: "אחת דברתי ולא אשנה ומוצא שפתי אשמור".
אך מאדעסטוס ואחוזת שריו ומשרתיו ,שבו ובאו למחרת אל הקיסר הוא ושריו, ויוסיפו להעירו ולהוכיחו כי לא יכון כסאו בארץ אם ישבו בה היהודים לבטח ,עקוב לב היהודים ואין אמון בם ואך שוב ישובו הפרסים להבקיע בארץ ושבו גם המה והחזיקו בידם.
ואחד השרים נגש גם הוא ויען ויאמר :דע אדונינו הקיסר כי רעה גדולה נגד פני הכנסיה מאת היהודים ונכליהם. בהר סיני ישב פרוש נוצרי אחד ושמו צעלזום, ויהי היום ורוח עועים נחה עליו ויעזוב את מקומו וילך לו אל טבריא , שם המיר את דתו, נמול ויקרא שמו אברהם, ויקח לו אשה יהודית .ומאז בואו בברית היהודים תוכחות מלא פיהו ,חרפות ונאצות תחת לשונו על אמונתנו הקדושה .ולמען תפוש את העם בלבו בחזיונות יתהלל לאמר :כי משה, אברהם, דוד, עזרא והילל נראו אליו בהר סיני, גלו עיניו ויורוהו נפלאות מתורת היהודים ,כי אך היא לבדה תורת אמת ,וחיי עולם נטועים בה — . כזאת וכזאת ידרוש וידבר במקהלים והפונים רבים ינהרו אחריו — אדיר במלכים ! אם כה תעשה ליהודים כאשר דברת להם ,להגן בעדם ולשמור עליהם וחטאת עמך בני בריתך. כי יסירו היהודים את העם מאחרי אמונתם וצדום למדחפות. ומה תעשה לשמך הגדול ? מה יועילו לך מלחמותיך את הפרסיים, מה תסכון על גבורותיך על אויבי אמונתך אלה, והאורב יושב לך בחדר.
והקיסר שומע ומחריש כפוסח על שתי הסעפים ואנשי מאדעסטוס מהרו ויובילו לפני היראקליוס איש נורא המראה עטוף אדרת שער ואזור עור במתניו ,זקנו כשלג לבן יורד עד החזה ,עור עינים ונער קטן נוהג אותו, האיש הזה הוא נזיר מעודו ובמדברי ערב התבודד ימים רבים .אך הערבאים, בני ברית מחמד, השמו את נוהו ויגרשוהו מאת הארץ .
מרוב יגון ומכאובות התבלעה עצת הנזיר הזה לעת זקנתו ורוח מבינתו עזבתהו, ומלא כעס ותמרורים על הערבאים אשר שדדו רבצו ויגזלו מנוחתו קרא לרגעים : השמרו לכם מפני הנמולים האלה, הנמולים האלה יקחו את מבחרי מדינות הקיסר ונוצרים רבים יסירו מאחרי אמונתם" — הדברים האלה היו נצורים על דל שפתיו כל היום וזולתם לא דבר דבר.
את האיש הזה צוה מאדעסטוס להביא לפני הקיסר ובקול גדול קרא את קריאתו זאת לפניו פעמים הרבה קול גדול ולא חשך , הקיסר שמע ויבן כי אל היהודים ירמזון דברי הנזיר הנורא הזה אף כי נודע אל נכון כי על הערבאים נשא הנזיר משאו. מקול הקריאה הזאת נבהל הקיסר כי קדוש האיש בעיניו ודברו כדבר איש אלהים. אימת היהודים נפלה עליו ,ולא יכול להתאפק עוד, ויפק רצון למאדעסטוס ואנשיו ואל אנשי החיל נתן אות כי יש בידם לעשות ביהודים כרצונם ,להרגם ולאבדם ולבוז את שללם *).
הדבר יצא מפי הקיסר ,ומשלחת שד ורצח בבית ישראל כזאבי ערבות נפלו גדודי הקיסר על היהודים בכל מקומות מושבותיהם, בירושלים בחברון בטבריא ביבנה בשכם ונצרת, ויעשו בהם הרג רב אלפי חללים התבוססו בדמיהם ברחובות וחוצות ואנקת מות הקיפה את כל הארץ. רבים מן היהודים ברחו ויתחבאו בנצורות[1] ההרים, ורבים נמלטו אל מצרים.
בנימן מהר ויבוא עם אוהביו אל טבריא למלט את נפש אשתו ובניו ,מכל עשרו וסגולת אוצרותיו לא לקח כי אם מעט מהרבה, ויברח הוא ובני ביתו ובוסתנאי ואחאי, ויבואו שלם אל אלכסנדריא ,פה אוה לו בנימן לתקוע מושבו, ובוסתנאי בשמעו העם מספרים גבורת מחמד ונפלאות מנצחונותיו זכר את הדברים אשר דבר אביו זקנו ואשר גלה את אזנו כי ידרך כוכב מישמעאל, וקם שבט מערב, ונפשו נכספה לראות את פני מחמד עין בעין, וישם פניו הוא ואחאי רעו ללכת דרך זועץ אל ארץ ערב.
הערה *): כל הדברים המסופרים בסימן הקודם ובסימן הזה נמצאו בספרי הקורות לבני ישראל מפי סופרים נוצרים בני הדור ההוא. עיין גראטץ חלק חמישי מדף 53עד דף 59.
- ^ אולי "בנקרות".