בוסתנאי/פרק יח
18) הקיסר היראקליוס
ותהי ראשית מלאכת היראקליוס לנסות דבר שלום אל האווארים, ומלך האווארים נעתר לו להִוָעֵד אל מקום אחד ולקחת עמו דברים. בלב שמח יצא הקיסר עטור עטרת זהב ועמו כל נכבדי השועים אל פתח השער כולם מלובשים מדי־בגדיהם לכבוד ולתפארת. כי אמר בלבבו: יראו האווארים את כבוד תפארתו ושפעת עושר שריו ויועציו, ויבושו מפניהם ויחתו מגבורתם. ויהי להפך, בראות האווארים הפרואים את כל הסגולה הזאת, את כל הזהב והאבנים הטובות המתנוססות בעדי עדיי הקיסר ושריו, עברה עליהם רוח חמדה עד להשחית, ויתנפלו על הרומאים וכאריות על טרפם להרגם ולבז שללם. ואך שוקי סוסו הקל היו בעזר הקיסר למלט ממות נפשו. הרים את העטרה מעל ראשו ובשארית כחו הריץ את סוסו עד בואו שלם את תוך העיר, והדלתות הגיפו – הוא לבדו נמלט, וכל שריו והשועים נהרגו ונבוזו.
אך שר צבא הפרסיים סאין הפליא חסדו עם הקיסר ובבוא היראקליוס אל מקום המיעדה[1] לדבר עמו דברי פשר, קבלו בכבוד גדול, והבטיחו להביא את ציריו, מלאכי השלום, לפני המלך כוסדראי, ולתמוך דבריהם.
וכוסדראי בראותו את צירי הקיסר היראקליוס מובלים לפניו על ידי שר צבאו סאין, בערה חמתו בו מאד ויקרא אל סאין ויאמר: אמרתי כי תביא את היראקליוס אסור בכבלי ברזל לפני ועתה הבאת לי מלאכיו לקחת דברי שלום עמי. – שר הצבא סאין הומת ,ואל המלאכים אמר כוסדראי לאמר אם חפץ הקיסר היראקליוס בשלום הנני לתתו לו, אך אם הבטח יבטיח לי להעלות לי מס מדי שנה בשנה אלף ככרי זהב, אלף ככרי כסף, אלף חליפות שמלות, אלף סוסים ואלף עלמות.
-- פחי נפש יצאו המלאכים מלפני כוסדראי ובהשיבם את שולחם דבר — ראה היראקליוס כי נוחלה אבדה תקותו ויתעורר להתחזק ולעמוד על נפשו ונפש עמו, וכאשר לא מצאה ידו להצביא צבאות ולכלכל מחסוריהם, הריק כל אוצרות בתי התפלות .בשתי מאות אלפים שקלי זהב הפיק רצון מאת האווארים וישובו לארצם, ואחרי אשר בצר את חומות הבירה, ויחזק מגדליה, לבלי יוכלו הפרסיים להבקיע בה, לקח את אנשי חילו שכיריו החרשים ,וירד עמם באניות לבוא אל אזיא ולהשיב מלחמה לכוסדראי בארצו.
שני המלכים האדירים האלה התעתדו למלחמה נוראה ,ואימה גדולה נפלה על היהודים יושבי ארצות ממשלת ידיהם. זה חלק היהודים האומללים הנדחים והנפוצים בארבע כנפות הארץ, וזה גורלם לעת פרצה מלחמה בארץ וגוי אל גוי נשא חרבו; כי כאשר הסכין המנצח לשפוך עליהם בוז עז אפו בשאט נפש כן למד המנוצח לקחת מהם נקמת מפלתו, וביותר חתו היהודים יושבי ארץ ישראל מחתת מות. הלא המה יצאו בצבאות כוסדראי לפנים ללחום מלחמותיו ,שכם אחד עם הפרסיים הבקיעו בארץ ממשלת רומא, ידם היתה עמהם להוריד לארץ חומת ירושלים ועפו יחד בכתף מצרימה. ומה הגמול אשר גמלם מלך פרס? בהרג וחרב שחר פניהם ,במסים ובעבודה קשה השיב להם תודתו ,עתה נעור קיסר רומא ובא בחיל גדול על ארץ ישראל ,האם ישא לפשעם? האם לא יפקוד עליהם עון עזרם את הפרסיים?
זאת ראה ויבן גם בנימין איש טבריא ויחשוב מחשבות לקדם פני הרעה. ויאסוף בר ומזון לרב לכלכל את הקיסר ואת צבאותיו, וכבוא הקיסר אל יפו יצא בנימין בראש נכבדי היהודים לקראתו לברכו ויתן בידו את כל הצידה אשר הכין לכבודו ולצבאותיו , ובקשו כי יכבדו בכבודו ויואיל לסור אל ביתו בטבריא לשבת שם הוא ושרי החיל — .
והיראקליוס שמח מאד למצוא לו אוהבים כאלה בארץ אויבו, וישיש משוש את בנימין, ובאהבה נתן לו שאלתו. לעת בוא הקיסר לטבריא ,באו שני נערים העירה, ויסורו גם המה אל בית בנימין .ויהי בעמדם לפניו נגש האחד מהם אליו ויאחז את ידו ויאמר :ברוך ה' אלהי ישראל שהחייני וזכני לראות את פני האיש אשר נתן נפשו למלטני ממות טרם ראיתי אור החיים.
"ומי אתה ? — שאל בנימין. "בוסתנאי בן הונא רעך וידידך״.
"האתה זה בוסתנאי שארית הפליטה לבית דוד ,אשר לקחך מלך פרס לבן וישבת עמו בארמונו ?
ומה לך איפוא פה היום ?
ויספר בוסתנאי לבנימין את כל המוצאות אותו .ובנימין שמע והקשיב את כל דבריו באזנים פתוחות — וככלותו לדבר לקח בנימין את שני הנערים ויעמידם לפני הקיסר, ובוסתנאי שב ויספר את כל דבריו באזניו וכהתימו לדבר, אמר: אם יש את נפשך אדוני ומלכי למשוך חסד אל היהודים, והיו לך לעבדים נאמנים כל הימים, משכילים להועיל ולעזור עזר לא מעט. כוסדראי מלך פרס הצר והעיק לעמי עד מאד, רעצם ורוצצם לאין חמלה, ובשמחה יתנו יד לשבור מטה עזו, ויכירו כח מלכותך.
"הנני" ענה הקיסר "הנני לתת בריתי שלום אל היהודים, ומה אתם שואלים ממני ?
"לא נשאל ולא נבקש ממך כל מאומה אך נפשנו בבקשתנו כי תגן עלינו ,ובצל כנפיך נחסה ונתלונן בשלום .ועלינו לכלכל ולנהל את אנשי חילך ולעמוד לימין עזרם בכל אשר תהיה לאל ידנו.
"ואנכי" אמר בוסתנאי "אלך אחריך אל ארץ פרס ,על יד נהרות פרת וחדקל יושבים הרבה מאחי בני עמי — והיה כבואי אליהם — וקראתי להם ושמעו לקולי ,כי חטר מגזע דוד המלך אנכי — והתאזרו כל איש חיל בהם, ונהרו המונים המונים אל תחת דגלי ,והיינו עמך להלחם בפרסיים וה׳ יהיה בעזרנו ויכול נוכל להם".
והמלך צוה למזכירו לכתוב את דברי הברית בספר ויחתום בכתב ידו ,ובחותמו. ולמען תת תקף ועז אמונה אל הדברים האלה נשבעו בנימן ובוסתנאי שבועת אמונים, ונשבע גם היראקליוס לקיים כל דבר כאמור וככתוב.
וכוסדראי מלך פרס אסף חיל גדול וישלחם להלחם בהיראקליוס, ולא התמהמה היראקליוס גם הוא לצאת לקראתם בראש צבאותיו ולהשיבם מלחמה .יהודים רבים הלכו לרגליו לעזור לו ולעמוד על ימינו בלבב שלם ורוח אמונים כאשר הבטיחוהו. ובנימן עמד וינצח לכלכל את אנשי הצבא וינהלם בלחם בבשר ,וביין ,חנם.
על יד הנהר איסוס במקום אשר הכה אלכסנדר המוקדני את חיל צבא דריוש קאדאמאניס מלך פרס ,מכת פלאים .פגשו צבאות היראקליוס את צבאות כוסדראי ויערכו מלחמה, ודמים בדמים נגעו.
והיראקליוס השכיל לרמות את גדודי הפרסיים ולהגותם מן המסלה, ומבוכה גדולה היתה בקרבם ,ולפנות היום נשמע קול מבשר ואומר כי הפרסיים העשוים לבלי חת נשתה גבורתם ,והיראקליוס רך הלבב וקצר הרוח , נהפך לגבור חיל במלחמה ---
שבע ניצחון ורוה תהלה שב היראקליוס לארץ ישראל, ובנפש אמונה הודה לבנימין מטבריא את רב חסדו אשר עשה עמו —
צבאות הפרסיים אשר עמדו למשמר בירושלים נמלטו על נפשם. והעיר פתחה שעריה לפני הקיסר מושיעה וגואלה בשמחה רבה, שלוף־הנעל ולבוש-שק קרב היראקליוס אל העיר הקדושה.
והפאטריארך מאדעסטוס ,וכל סגניו וכהניו יצאו לקראתו, ויובילוהו אל בית התפלה הגדול בהדרת קדש . שם נפל היראקליוס על פניו ארצה ,ויודה ויברך את אלהי ישעו וצור משגבו— .
- ^ יתכן שצ"ל "המועדה" או "המיועדה".