באר היטב על יורה דעה רמ
סעיף א
[עריכה](א) כופין: והט"ז כתב בשם התוס' דאין כופין כפייה גדולה לענין להכותו עד שחצא נפשו כשאר מצות עשה אבל קצת כפייה עושין ועיין בחושן משפט סי' צ"ז גבי השבת עבוט דאם לא רצה לקיים הרשות ביד ב"ד לכופו ע"ש.
סעיף ב
[עריכה](ב) המיוחד: כ' הט"ז בזה אפי' הוא רוצה לעמוד או לישב לבדו בלא שום אדם עמו בדרך עצה כדרך שאביו רגיל לעשות אפ"ה אסור וכן בסיפא בישיבה אפי' אינו רוצה אז לאכול אלא העמידה והישיבה לחוד הם אסורים.
(ג) סותר: בין שחולק עליו בין שאומר להחולק עליו נראין דבריך הוי סותר את דבריו ונראה דסותר את דבריו אסור אפי' שלא בפניו עכ"ל הש"ך.
(ד) שלא: והדרישה כתב דלאחרים אפי' בפניו אם אינו פלאי שרי וכן בפלאי שלא בפניו והב"ח כתב דשלא בפני רבו ליכא איסורא מיהו יש ליזהר מפני הכבוד וע"ל סי' רמ"ב סעיף ט"ו וכ' הט"ז הא דמצינו בטור חושן משפט דפליגי הטור עם אביו הרא"ש כמה פעמים היינו שלא בפניו ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה לכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה עכ"ל.
סעיף ג
[עריכה](ה) בגדיו: מיהו מותר לתבעו בדין כדלקמן ס"ח בהג"ה. ש"ך.
סעיף ה
[עריכה](ו) כופין: כ' הט"ז אע"ג דהוא מ"ע שמתן שכרה בצדה דכתיב בצדקה למען יברכך וגו' תירצו התוס' דשאני צדקה דכתיב בה נמי לאו לא תקפוץ את ידך וכתב הש"ך וה"ה דאינו מחויב לכבדו משלו ויצטרך הוא לחזר על הפתחים (כתב בתשובת ש"י שאלה ע"ה אם הבן הראה פטורים מאב מעתה ועד עולם אפ"ה חייב הבן לפרנס את אביו אפילו כחוב בת"כ ע"ש).
(ז) לצדקה: כתב הט"ז דדברי רמ"א תמוהים הם דהא גם דעה הראשונה סוברת כן דכפי מה שהוא יכול פי' בתורת צדקה לפי עשרו עכ"ל (ובנה"כ כתב דאשתמיטתי' ליה לשון הד"מ והביאו בש"ך שכ' דלשון אין הבן חייב לשאול על הפתחים לא משמע כן דמשמע הא אם אין צריך לשאול על הפתחים חייב לפרנסו אע"ג שבודאי בכה"ג לא מחויב כ"כ לוותר וליתן מדין צדקה עכ"ל).
סעיף ו
[עריכה](ח) ויודע: בטור סיים אבל אם יודע שלא ישלימו בשביל אביו יבקש בשביל עצמו ולא בשביל אביו שאינו אלא גנאי לו כיון שלא יעשו בשבילו ובב"י כ' שר' ירוחם כתב בשם הרמ"ה שאפי' אינן חולקין באותו מקום כבוד לאביו כלל יתלה באב שיעשו בשביל הבן אע"פ שתלה באביו עכ"ל ובט"ז מחלק דלעולם יאמר בשביל אביו אא"כ שיש באותו מקום שנאה על אביו וממילא כשיזכירו שנאה תעורר מדנים ויקלקל בזה מחמת שנאתם על אביו שלא יעשו בשביל עצמו ג"כ אז לא יזכירנו כלל.
סעיף ז
[עריכה](ט) השני: ודעת הרמב"ם ור"ח שאין האב עומד בפני הבן אלא אדרבה הבן עומד בפני אביו ובתשו' מנחם עזריה כתב שכהרמב"ם עיקר ש"ך. (כתב בס"ח סי' צ"א בן הקם מפני אביו לאחר קומו יחזור וישב אפי' היה בדעתו ללכת שאם ילך לו לא יראה שקם בשביל אביו וה"ה לכבוד רבו יעשו כן).
(י) מוהר"ם: כתבו עליו שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבוא אליו. ט"ז.
סעיף ח
[עריכה](יא) אב: והב"ח כתב דגם סברא הראשונה ס"ל דאין לחלק בין לכבדו או לצערו אלא שטעמו דכיון שצריך לשלם אח"כ כל הפסדו לכן אין להכלימו בשביל כך והי"א ס"ל דכדי שלא לטרוח למיקם בדינא ודיינא יכול למנעו עכ"ל.
סעיף ט
[עריכה](יב) לברכה: גם תוך י"ב חודש יכול לומר ז"ל רק דלאחר י"ב חדש לא יאמר הכ"מ משום דמשפט רשעים בגיהנם רק י"ב חודש וכן נוהגין. ש"ך וכ' הט"ז קשה לי ממ"ש רמ"א בסי' שע"ו נהגו שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים שלא להחזיקו כרשע ולמה יחתום הכ"מ כל י"ב חודש וצ"ל דשאני לענין הכ"מ כיון דלאחר י"ב חדש צ"ל ז"ל ובחודש הי"ב א"א לו' ז"ל דשמא לא זכה עדיין לעה"ב ויש כאן שקר ואם לא יאמר כלל יש כאן זלזול שהכל יודעים שמת. ממילא א"א להיות בשב וא"ת ע"כ מוטב להזכירו בשם הכ"מ שאין זה זלזול וגם אינו שקר דהא אומר אם יש עליו דין הריני מקבלו דהא אפ' על צדיק גמור אומרים כן ואפשר שלא ראה פני גיהנם משא"כ לענין קדיש יותר נכון שלא לומר כלום ולהיות בשב וא"ת דאף אם אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו וכ' עוד בש"ס אית' שיאמר זכרונו לברכה לחיי העוה"ב ואותן החותמין זלה"ה מחסרין ל' וצריכין לחתום זללה"ה עכ"ל.
סעיף י
[עריכה](יג) ויצוה: בט"ז כתב שהראב"ד השיג ע"ז דממ"נ אי מהני להם שמירה למה ילך ויניחם אם א"א לשמרם מה מהני צווי לאחרים בשמירה וכן כתב בדרישה וכן עיקר עכ"ל.
סעיף יד
[עריכה](יד) מניח: שגם אמו חייבת בכבוד אביו.
סעיף יז
[עריכה](טו) משועבדת: ונראה אם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש. ש"ך.
סעיף יח
[עריכה](טז) לכבד: כ' הש"ך מיהו אע'פ שאינו מחויב לכבדו אסור לצערו כדלקמן סי' רמ"א ס"ד וה' (וכ' בס"ח המעשה שהיה מפתח חחת מראשותיו של אביו ולא ניערו כו' דוקא כשהאב אינו מצטער על שלא הקיצו אבל אם האב שמח ביותר אם הקיצו מצוה להקיצו ומקיצו ללכת לבהכ"נ או לדבר מצוה ע"ש סי' של"ז).
סעיף כד
[עריכה](יז) חמיו: כתב הב"ח דה"ה חמותו והיינו דמחויב לכבדם כמו שאר זקנים וסמכו במקצת לכבוד אב ואם.
(יח) דחייב: וכתב הב"ח ולפ"ז נראה דאם יש לבן ואין לו לאב כייפינן ליה לבן הבן כפי אשר יכול כדלעיל ס"ה בבן אצל האב.