באר היטב על חושן משפט שי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) וחלתה:    עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' מ'.

(ב) להשליכה:    פירוש ומש"ה ליכא למיחש דאע"פ שנפלה הבהמה תחת משאה אין קפידא בכך שלא תתקלקל במשא זה אלא הוספת טרחא ושהייה יש בדבר לחזור ולהטעינה משא"כ כששכרה לרכוב עליה שיש לחוש שמא תפול בהיותה על הגשר ותפול למים או לאחד הפתחים או שהמשא שעליה הוא כלי זכוכית והדומה להן שיתקלקלו כשיפלו מע"ג הבהמה מש"ה חייב להעמיד לו בהמה אחרת סמ"ע.

(ג) אחרת:    לשון הטור ופירש הראב"ד ודוקא שהקנה לו בקנין דאל"כ במה נתחייב לו כו' וא"א ז"ל כתב דבמשיכת החמור נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו חמור עד אותו המקום עכ"ל והרמב"ם והמחבר דמסקי ז"ל ואם לא העמיד יש לשוכר למכור כו' משמע דלא סבירא ליה כחד מינייהו דלדידהו מהני הקנין או המשיכ' שכל נכסי שכיר משועבדין להעמיד בהמ' אחרת ולהרמב"ם משמע דאין משועבד לו כי אם בהמה זו אפילו בהשכיר לו בהמה סתם ופסק בהא כהרא"ש דא"צ קנין משום דהרי"ף והרשב"א ור"י והטור ס"ל כהרא"ש ע"ש ובתשובת ראנ"ח ר"ס ס"ו. שם.

סעיף ב[עריכה]

(ד) תרעומת:    שהשכיר לו בהמה כחושה כזו שמתה בחצי הדרך. שם.

(ה) דאמרינן:    קאי לכל מקום שנזכר בדינים הללו שישלם לו שכר הבאתו עד לכאן היינו דוק' כשיכול למכור סחורתו גם במקום שהביאו לשם במעט ריוח ואע"פ שאם הוליכו למקום מבוקשו היה לו ריוח יותר עכ"פ מקרי זה הנאה וכיון דהמשכיר לא פשע ונאנס במיתת הבהמה צריך זה לשלם שכירתו עד המקום שהביאו לפי ערך וכן מפורש בטור ע"ש שם.

סעיף ג[עריכה]

(ו) ויום:    לכאור' נראה דצריך ליתן לו שכירות משלם ולא כפועל בטל דניחא ליה לכחוש חמריה ולא לכחוש מריה מיהו הכל לפי המשוי וכמ"ש הטור בריש סימן (של"ד) [של"ג] בחמר שהשכיר חמורו דנותן לו כפועל בטל ע"ש וכ"כ הרא"ש בתשובה סוף כלל צ"ב ע"ש. שם.

(ז) רגיל:    כללא דהאי דינא דכל ששניהן ה"ל למידע ולהתנות או ששניהן לא ה"ל למידע בשניהן הוא פסידא דהמשכיר דהוא בא להוציא השכירות מיד השוכר ועליו מוטל להתנות דהמע"ה וידו על התחתונה אם לא שהוא דבר שהשוכר ידע והמשכיר לא ידע בזה ודאי על השוכר להתנות ואם לא התנה הפסיד וצריך לשלם וכן הוא בש"ס פרק האומנין בכל עניני פועלים ובעה"ב וכמ"ש הט"ו בסי' של"ד ע"ש וכן כל כיוצא בזה שם.

(ח) ומזונות:    פירוש מזונות של יום הג' שנתעכבה הבהמה שבמקום שהוא פסידא דהמשכיר במה שלא התנה צריך הוא ג"כ לשלם להשוכר דמי המזונות של אותו היום וכן כתב הטור עיין שם. שם (עיין בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ו).