באר היטב על חושן משפט שט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) החמור:    עיין בש"ך שהביא בשם המרדכי פרק א"נ דין אחד משכירות בהמה הנוגע לענין חבית ע"ש ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ד.

סעיף ב[עריכה]

(ב) המעלה:    והיינו שראינו שמיד בשעה שעלתה הוחמה משא"כ אם לאחר זמן עלייתה ראינו שהוחמה ומתה פטור. סמ"ע.

(ג) משונה:    ודוקא שידוע שהוא משונה וכ"כ הרא"ש. שם.

סעיף ג[עריכה]

(ד) ח' ימים:    ל"ד אלא שהמעשה כך היה ועיין בטור ואם שכר לח' ימים לילך לדרך רחוק וחזר בב' ימים ולא הלך ע"ל סי' של"ה ס"א בהג"ה. שם (ועמ"ש בסי' ש"ח ס"ק ג' ע"ש).

(ה) משוי:    שם בתשובה איתא דאפילו לא הניח עליו משא כל שהיה יכול להניח החמור באיזה מקום משומר ולא הניחו ונתקלקל החמור טפי בהליכתו בדרך חייב ובהניח משא עליו חייב אף שלא היה לו מקום משומר להניחו דמ"מ לא היה לו להניח המשא עליו ע"ש. שם.

סעיף ד[עריכה]

(ו) פטור:    שהרי שינה לטובה שבהר קשה לחרוש טפי מבבקעה שהסלעים מצויים שם. שם.

(ז) האומנין:    שהיה להן ליזהר במלאכתן שלא ישבר המחרישה. שם.

(ח) שכרן:    פירוש אף אם אין ביד המשכיר להוציא דבר מהשוכר מפני שהוא עני או אלם אין לו לתפוס שכירת האומנין לומר להן למה שמעו לו לחרוש בהר שיאמרו לו אף ששמעו מהשוכר ששכר ממך הפרה לחרוש בבקעה מ"מ מדלא התנית עמנו שלא לשמוע לו לחרוש בהר אמרנו שדעתך שנעשה בצווי השוכר עלינו ואין אתה מקפיד עמו. שם.

(ט) האוחז:    שהוא העמיקו יותר מדאי בארץ. שם.

(י) מעלות:    פירוש שמעלה אבנים וטרשים. שם.