באר היטב על חושן משפט רעג
סעיף ב
[עריכה](א) לחזור: פירוש בדבור בעלמא א"י לחזור ולמחות בהבא לזכות בו ולו' שלי הוא עדיין אבל אם הקדים נפשו וזכה בו במשיכה או בחזקה הרי הוא כאחר וכמ"ש בס"ד. סמ"ע.
סעיף ג
[עריכה](ב) בקרקעות: פירוש בשניהן מהני לשון זה להפקירו. שם.
סעיף ה
[עריכה](ג) אינו: פירוש וחייב במעשר ואם קדם עני זכה בה לא עשה כלום כן פר"ש פ"ו דפאה. שם.
סעיף ו
[עריכה](ד) עצמם: דמיד שהפקירן נסתלק רשות רבן מהן ויש להן דעה ויד לזכות בנפש עצמן משא"כ בקטנים. שם.
סעיף ז
[עריכה](ה) אחד: סבירא ליה דאחד מיהא בעי דאותו האחד ישמע שהפקירו בעליו ויכול לזכות בו לנפשו אבל בלא"ה אין שם הפקר עליו וע"ז קאי הי"א שהביא הרמ"א דס"ל דמן התור' אפילו בהפקיר בינו לבינו סגי אבל מדרבנן לכ"ע בעי ג' ועיין בדברי הט"ו באורח חיים סי' רמ"ו ס"ג בהג"ה שם ע"ש. שם.
סעיף ח
[עריכה](ו) ספק: זה מקרי יד הפקר ובכה"ג בצדקה והקדש האומר ה"ז צדקה והקדש וזה אע"פ שאינו ידוע אם ר"ל וזה יהי' ג"כ כמו זה או אם דעתו שזה יהי' שלי כבראשונ' קי"ל דהוי הקדש או צדקה כמ"ש הט"ו ביורה דעה ריש סימן רנ"ח ע"ש ובהפקר הוא איבעי' דלא איפשטא בש"ס ומש"ה פסקו בו לקולא דאין מוציאין אותו מחזקת הבעלים. שם.
סעיף ט
[עריכה](ז) שלשה: כת' הרא"ש הטעם משום הרמאים שרגילין להפקיר פירותיהם ולחזור ולאכול מהן כדי לפוטרן ממעשר לכן תקנו חז"ל דעד ג"י יכול לחזור בו ולו' אני חוזר בי ממה שהפקרתי ושוב אין אדם יכול לזכות בו הלכך אפילו קודם שחזר בו אין שם הפקר עליו ואם אכל ממנו בין הוא בין אחר חייב במעשר כ"ז שלא כוון לזכות בו ולקנותו וא"ת מאי הועילו חז"ל בתקנתן הא עדיין יכול הרמאי להפקירו ולהקדים נפשו מיד לזכותו מההפקר ויהי' פטור מן המעשר וי"ל דכל שא"י לחזור בדיבורו מיד עד שיעש' בו חזקה גמורה הרמאי ירא לנפשו שאחרים יקדימו עצמן להחזיק בו ואגב שתקנו כן בהפקר קרקע תקנו נמי בכל הפקר שיוכל לחזור תוך ג"י כ"ז שלא זכה בה הוא או אחר וזהו שסיים המחבר אא"כ קדם וזכה כו'. שם.
סעיף י
[עריכה](ח) לשבוע: פירש לשמטה ואפ"ה כיון דלא הפקירו עולמית דינו דאפי' לאחר ג"י יכול לחזור בו וחייב במעשר אפילו קודם שחזר בו כ"ז שלא זכה בו זכיה גמורה בתורת הפקר הוא או אחר וכ"כ הרא"ש מלתא בטעמא וז"ל כיון שאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן וזה שינה לכך אמרו חז"ל דלא להוי הפקר לאפקועי ממעשר עד דאתי לעשות זוכה עכ"ל ומיהו כשזכה בו הוי הפקר אע"ג דהוא לזמן דילפינן משמטה דהוי ג"כ רק הפקר לשנה אחת. שם.
סעיף יא
[עריכה](ט) מביט: דקי"ל הבטה בהפקר לא הוי כזכיה. שם.
(י) מטלטל: פירוש שאפשר להגביה ואם א"י להגביה קנייתו במשיכ' וכמ"ש בריש סימן קצ"ח ושם כת' הרמ"א דין י"ח דאף דאפשר להגביה אם אין דרכו להגביה קנה גם במשיכ' ואם הגביה דבר שאין דרכו להגביה קנה לכ"ע וע"ש. שם.
סעיף יג
[עריכה](יא) דגים: עי' בתשובת מהרשד"ם סי' קנ"ז.
סעיף יד
[עריכה](יב) השדה: כת' הסמ"ע דבטור אית' וז"ל נרא' דהיינו דוקא כשיכול ליקחה מתוך השדה כדפרישית לעיל ואז זכתה לו שדהו אע"ג דלא אמר כלום עכ"ל כוונתו שדין זה דומה לדין מציאה בסי' רס"ח דשם כת' דאם הי' צבי שבור או שעמד בקרוב אצלו שיכול להגיעו בעודו בתוך שדהו כו' ע"ש.
סעיף טו
[עריכה](יג) המהלכת: ר"ל דאינו קונה כמ"ש בסי' ר"ב סי"ג.
סעיף יז
[עריכה](יד) אסור: דהעומד על המיצר אינו מפסיד לפשתן גם אם הוקשו לזרע שוב אינו יונק מהקרקע שיקלקל הפשתן על ידו ולא ניחא תו לבעלים שיעקרו אחרים. שם.
סעיף יח
[עריכה](טו) מפקירין: המחבר לטעמיה שכת' בב"י שאינו הפקר עד שהב"ד יכריזו עליו שהוא הפקר אבל מדברי הטור משמע שמעצמו הוא הפקר והטעם נ"ל שס"ל דמשעה שנתרבו עוברי עבירה ולא היו נזהרין באיסור כלאים דשדה עשאו חז"ל תקנה זו שכל שדה שימצא בה אחד מכ"ד ממין אחר תהא כל השד' הפקר. שם.