לדלג לתוכן

באר היטב על חושן משפט קיד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א

[עריכה]

(א) כלום:    גם בבני חורין כתב הט"ו כן בסי' ק"ג ס"ו אלא דשם כתב פלוגתא בעבר הזמן או משכונ' ע"ש. סמ"ע.

סעיף ג

[עריכה]

(ב) רוצה:    (א"ה הנה הרב הסמ"ע כתב דדין זה נחלק לג' דינים ע"ש ומה שהשיג הש"ך עליו. אמנם כל דבריהם הם משוללים הבנה ואין לעמוד עליהם כי אם לפרשם בדוחק גדול מה שאין להעמיס במשמע לשונם וצ"ע ועיין בדרישה סימן ע"ב סעיף ט"ז ובסי' ק"ט סעיף ב' ובסי' זה ס"ו ודו"ק).

(ג) מנה:    שהרי אין השדה שוה יותר אלא מכח שחביבה על המלוה קיבלה במאתים. טור.

(ד) לסלקו:    כבר כתבתי דהיינו דוקא כשאינו רוצה הלוקח לסלקו בכל החוב וכמ"ש הט"ו בסמוך בסס"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ע וזהו טעות דהכא אפי' ירצה ליתן כל החוב אינו יכול לסלקו מטעם דשומא לא הדרא ללוקח וק"ל. ש"ך.

סעיף ד

[עריכה]

(ה) במדינה:    פי' בעיר או ברחוק מהלך יום א' לאפוקי אם אינו במדינה א"צ להמתין עליו כיון דשבועת אין לו אינה אלא מתקנת הגאונים אלא הלוקח יהדר אח"כ על הלוה. סמ"ע.

(ו) מכרו:    דאלו מכרו יאמר לו הלוקח לאו בע"ד דידי את אלא זה שלקחו ממך. שם.

(ז) וכולל:    אין לשון זה מדוקדק דגם שלא מחלו ושלא מכרו הוא מצד גלגול ולכך תוך הזמן א"צ לישבע כלל ובטור איתא בזה"ל וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה ושלא מכרו לאחר ולא מחלו והוא נכון עכ"ל הש"ך וכתב הסמ"ע ודוקא כשצריך לישבע עיקר השבועה דאינו פרוע כו' תקנו חז"ל לכלול בשבועתו ג"כ כו' אבל אם נתברר שלא פרע לו א"צ לישבע כלל ומ"ה מסיק דאם הוא תוך הזמן טורף בלא שבועה וע"ל סי' ע"ח ס"ב.

סעיף ה

[עריכה]

(ח) בטל:    הטעם דבשלמא גבי הלוה או יורשיו דעלייהו מוטל לפרוע להמלוה מעצמן ולמכור הנכסים ברצונם ולא עשאוהו והב"ד עשו ככל המוטל עליהן בשומא והכרזה מש"ה מכרן קיים משא"כ לוקח שאין מוטל עליו לפרוע חוב המלוה ומש"ה נעשו הב"ד כשלוחו וכשם שאם טעו במה שהוא היזק להלוקח יכול לבטל המקח כדין שליח שעיות כן נמי אם טעו הב"ד לטובת הלוקח יכול המלוה לבטל המקח. סמ"ע.

סעיף ז

[עריכה]

(ט) ללוקח:    מפני שהוא פסיד' דלוה דאם ישמעו להלוקח לא יפטר הלוה מהמלוה בהיתרון בכדי חובו משא"כ במלוה שבא לגבות מיורשים כמ"ש הט"ו סימן ק"ט ס"א דאף אם ירצה המלוה לקבל השדה שהניח הלוה בכל החוב מ"מ שומעין ליורשים האומרים ניתן לך בשומת ב"ד דהתם אין פסידא ללוה בזה שכבר מת ולהיורשים יש ריוח בהשומא שאם יהיו להן מעות אח"ז יכולין לחזור ולפדותו בערך השומא מיד המלוה דהא שומא הדרא ליורשים כמ"ש שם עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך אבל לפי מה שפסקתי בסי' קט"ו סס"א א"כ הכא אפי' מת הלוה ולא הניח נכסים אחרים כלל אין שומעין ללוקח וכן עיקר עכ"ל.